יחסים משפחתיים והשפעתם על זוגיות

בעלי הוא אדם קשה, מתפרף, אובססיסבי לצדק ומאד לא נוח, לא קונפורמיסט ולעתים נראה ונשמע לאנשים מוזר ובעייתי. היו בינינו בעיות רבות לרבות פרידה וכעת אנחנו חיים כבר 3שנים יחד לאחר החלטה משותפת לתת לילד שלנו גרעין משפחתי.יש לנו המון בעיות שלא נפתרו אבל בעייה אחת אחת נוגעת ליחס של המשפחה שלי אליו. מכיון שגם להם יש כנראה מטענים שליליים נגדו הם (אחותי, אחי וגיסתי) מתעלמים ממנו. לא פונים אליו, לא שואלים אותו שאלות. כאשר הוא מדבר הם משתתקים וממשיכים לדבר ביניהם. אם כן יש התייחסות היא רק שלילית וקרירה ("דבר בשקט הילדים יתעוררו"). אמא שלי היחידה שמשוחחת איתו לעיתים גם אם יש לה ביקורת כלפיו. אני יודעת שלמרות היותי בכורה היחס אלי תמיד היה של הבת הרגישה והפרובלמטית ויתכן וכל בעל שלי לא היה מתקבל לגמרי בחברתם. כואב לי בלב כשאני רואה זאת. אני פשוט מרחמת עליו. הוא יודע שלא אוהבים אותו ועדיין ממשיך לנסות. לא ממש מתעמת איתם אבל אני יודעת שבתוכו הוא פגוע וכועס. בבית אנחנו קצת מדברים בינינו כמה הם לא בסדר ולא מתייחסים יפה אבל מעבר לזה אני לא מנפחת את העניין. רק שלפעמים בא לי פשוט לנתק קשר איתם למרות הקושי כי אנחנו משפחה מאד מלוכדת בעיקר סביב אמא שלי. בא לי להתעלם מהם. הרי לשנות את דעתם עליו אני לא אצליח. הם זוכרים לו רק את הדברים הקשים ולא את העזרה שלו בתיקונים כשמשהו מתקלקל ולא את טוב ליבו והאכפתיות שלו לילדי המשפחה שאוהבים אותו. האם אני צריכה לעבוד על עצמי במשהו? האם לנסות להבין שזה המקום שלי במשפחה ולהוריד פרופיל? כאילו בזב שהם מתייחסים אליו רע הם בעצם דוחים אותי את האחות מהמקום שגם ככה לא היה יציב במשפחה.

איריס יקרה,
הראיה שלך את מצב העניינים מאד מרשימה. את מדברת על האופן שבו בן זוגך מתקבל בחברה, אבל אומרת שבעצם יש כאן כנראה גם שיקוף של היחסים של בני משפחתך איתך. זה גם אומר לי דבר נוסף חשוב, והוא שאת מרגישה באותה סירה עם בן זוגך, ומוכנה לקבל אותו, וגם תומכת בו אל מול בני משפחתך. חשוב מאד לזוגיות שלך שאת עושה זאת.אני לא יודע עד כמה ניסית לדבר עם בני משפחתך על יחסם אל אישך. אבל אולי הדרך הנכונה לעשות זאת היא דרך אימך. אין ספק שהיא רואה אותך יותר, ודואגת לך יותר. נסי להפתח אליה ולהסביר לה את הכאב שלך, ולחפש איתה דרכים להגיע ליחס טוב יותר מצד האחרים, דרכה.