יחסים: מעגל הכעס והריחוק

בעלי נמצא בתפקיד בכיר עובד שעות ארוכות ואין לו זמן להשקיע בי או בחיי המשפחה וכתוצאה מכך אני מרגישה שאני חיה כמו רובוט משועבדת לבית ולילדים וכלכך צמאה לאהבה . אנחנו כמעט ולא מבלים ביחד כזוג ולא מבלים כמשפחה. הילדים מבלים את זמנם איתי לבד מבלי שבעלי נמצא או איתו לבד מבלי שאני נמצאת, וזה בגלל שהוא עובד בשבת ואני לא ..אני עובדת בששי והוא לא ..נשאר לנו רק יום ראשון שכולנו ביחד אבל לרוב אנחנו רבים והילדים מסכנים משתעממים בבית ..או שהוא לוקח אותם להורים שלו ואני נשארת בבית לבדבמשך השבוע הוא חוזר הביתה לא לפני שבע וחצי ולפעמים מאוחר יותר . הילדים בזמן הזה צריכים מקלחת ולישון אז לא מבלים איתו מספיק זמן (והם מאד אוהבים אותו) יוצא שהילדים תמיד חסר להם מאבא ותמיד צמאים ורעבים לאבא ..ואבא אין לו זמן . כל מה שמעסיק אותו זה עבודה ועסק פרטי שהוא בנה ושכתוצאה מהתפקיד הבכיר שהוא נמצא בו העסק הפרטי כורס וכל זה הוא משליך עליי ועל הילדים . אנחנו אשמים בכך שאין לו זמן לעסק הפרטי שלו . ניסיתי להסביר לו שהוא לא יכול לשלוט בעסק פרטי ותפקיד בכיר וזוגיות ומשפחה כי זה יבוא על חשבון אחד מהדברים האלה ולצערי זה בא על חשבוני וחשבון הזוגיות והילדים והמשפחה. נוצר מצב שאני רואה שחיי המשפחה גוססים - אין בילויים אין טיולים ואין אפילו ארוחות משותפות וזה גרם לי להתפוצץ וגרם לריבים ועכשיו אין ביכולתי לסבול את בעלי ואנחנו מנותקים ..והילדים הם הקורבןאני גם הזנחתי את הבית במידה מסויימת כי פשוט רע לי מבפנים ואני ברצינות חושבת על גירושין אבל אני לא רואה שזה הפיתרון כי זה יפגע בילדים . אני רוצה משפחה מגובשת שמבלה ביחד לפחות פעם בשבוע ומדי ערב יושבת סביב שלוחן לארוחה .. זה המינימום שצריך להיותאני מיואשת ולא יודעת מה לעשות... אשמח לקבל

בעבר הייתי נלחמת עם בעלי על הזוגיות הגוססת שלנו כי הוא אף פעם לא השקיע בי או בזוגיות שלנו אבל היום אני נלחמת על המשפחה הגוססת ...אני רואה שבלי זוגיות טובה לא יכולה להתקיים משפחה בריאה . איך אדם שאין לו זמן ושרוב הזמן שלו הוא מבלה בעבודה ובימי החופש גם מדבר בטלפון עם הבוס או כל מיני אנשים שקשורים לעבודה - איך אדם כזה יכול לטפח זוגיות ?אני מרגישה שאני חיה לבד - אמא חד הורית ואם עושים חשבון פשוט כמה שעות בעלי נמצא איתנו וכמה שעות אנחנו (אני והילדים) נמצאים לבד - יוצא שיותר מ 80% מהזמן בעלי נמצא בעבודה או בסידורים אישיים שלו שגם קשורים לעסק הפרטי ואלה הוא עושה ביום החופשי שצריך להיות מוקדש למשפחהאני חייבת לציין שיש לבעלי המון תכונות חיוביות והוא אוהב את הילדים אבל הוא לא דואג לזמן איכות איתם

מאיה יקרה,
את צודקת. הוא עושה החלטות מקצועיות שבאות על חשבון המשפחה, ושבאות על חשבון היחסים איתך. אלא שבתהליך הזה כנראה גם קרה תהליך נוסף המזין את עצמו רע. והוא, שכאשר ניסית להילחם איתו שיהיה יותר בבית, יכול להיות שבהתחלה עשית זאת כבקשה, והיית נחמדה. כשזה לא עבד, אולי לחצת יותר. מתישהו, כבר כעסת. הוא, שמרגיש נלחץ, מתרחק יותר, כי האוירה כבר לא כל כך נעימה בבית, ואז את כועסת עוד יותר, כי כבר אין עם מי לדבר. וזה המצב שלכם עכשיו.את יכולה לנסות ולהפוך את הגלגל, ולסובב אותו לצד השני. כלומר, להחליט שאת מפסיקה לכעוס, ודואגת לכך שכאשר הוא בא הביתה, יהיה הכי טוב שאפשר, אוירה טובה, תדאגי לו לארוחות, ותוציאי אותו לבלות. בהתחלה אולי הוא לא יבין מאיפה זה בא, ואחר-כך אולי יתרגל, ובהמשך, אולי, אפילו ירצה לבלות קצת יותר בבית, איתך ועם הילדים, כי זה כל כך כייף.אני יודע. זה אוטופי. את גם לא כל כך מאמינה שזה יעבוד. אני חושב שזה יכול, אני רק לא חושב שתהיה לך הסבלנות האינסופית ליצור את זה. ראשית, כי זה ייקח לא מעט זמן, וכנראה שתיגמר לך הסבלנות קודם, שנית, כי ההשגים שלך יהיו רק חלקיים, ולא "איש בבית" או "איש בית". אבל הוא יוכל להיות הרבה יותר חבר, ובודאי יותר ממה שעכשיו.לא התכוונתי לייאש אותך בכך, למרות שברור לי שזו אחת התגובות האפשריות שלך למכתב זה, בין כמה, ואחת הסבירות שביניהן. אני מצביע לך על תהליך, שלא כל אחת יכולה לבצע לבד. אני מציע לכם ללכת ליעוץ זוגי, אחרת, את מרגישה לאן את הולכת. ובתהליך של יעוץ זוגי, זה יכול להיות קצת יותר דו צדדי, ואולי גם מהיר יותר, ואולי אם סיכונים גדולים יותר מאשר התהליך של הפיסקה השניה למעלה – ובתנאי שאת מסוגלת לו. תהליך של יעוץ זוגי לא יהיה בהכרח קל יותר. אחרי הכל, זה תלוי בשניכם.