יחסים מורכבים: איך לצאת מזה?

שבת שלום דוקטור אשמח אם תוכל לעזור תודהלפני כשנה הכרתי בחור בצט. השיחות היו בחלקן אינטימיות וגם סיפרתי לו על דברים פרועים מינית שעשיתי. הוא נדלק והציע להיפגש (למרות שלא ראה תמונה שלי). משום מה קלטתי ממנו אווירה תלותית וחששתי גם כי סיפרתי על עצמי דברים שאם יספר עלולים לפגוע בתדמיתי וגם כי הוא יודע שאנו גרים באותה שכונה. אז בעדינות הפסקתי לדבר איתו אבל הוא המשיך לשלוח לי מיילים שביקש לדבר כי "רע לו נפשית אין לו עם מי לדבר" וכו או סתם שאל מה שלומי. ביקשתי שיפסיק כי אינני רוצה להמשיך לדבר ואמר בסדר מבין בהצלחה, אבל אחרי כמה ימים שוב כתב- שוב ביקשתי שיפסיק ויכבד אותי או שאאלץ להפסיק לענות לו- שוב בסדר בהצלחה אך כתב שוב. אז כתבתי לו שאני מוחקת את המייל וכך עשיתי.לפני כחודשיים חזרתי לצט וחיפשתי אותו- בגלל בדידות, כדי לקבל צומת לב, בשביל הריגוש. מצאתי אותו ודיברנו פעמיים. הבהרתי שרוצה שיחה ולא פגישה. אמר בסדר אבל כל כמה משפטים חזר על "אני ככ שמח שחזרנו לדבר" "הלוואי שיכולנו להיפגש אני יודע שאת לא רוצה אבל הלוואי..." בפעם השנייה שדיברנו כתב לי שרע לו נפשית וכששאלתי מה קרה, תשובה גנרית יהיה טוב לכולם קורה...מדובר באדם עם תואר שני מבוקש, לא חסר השכלה. בקיצור הצט שלנו היה ריקני, בסוף חצי כדי לרצות אותו וחצי כי לא מצאתי בסיס אחר לשיחה דיברנו על סקס. לאחר מכן שלחתי לו מייל שלצערי שנינו לא בסדר והשיחה היא רק מינית או רק חפירה להיפגש ובוא נפסיק לדבר. הוא ענה שאני לא בסדר ומשחקת בו וזורקת אותו כבר כמה פעמים ושעם אחרים נפגשתי רק הוא לא בסדר וזהו הוא מפסיק לדבר איתי ולא עונה לי (סיכמתי פה 3 מיילים קצרים שלו). מלבד "סליחה אם פגעתי, ותראה איזה גישה צדקנית מאשימה קורבנית יש לך, ואיך אתה מפנה נגדי שסיפרתי לך פעם שנפגשתי עם מישהו לשיחה וכוס קפה" לא עניתי. שבוע אחרי דבריו הנסערים כתב שוב, שמרגיש רע על מה שכתב ושזה יצא מההקשר אבל שהוא באמת נפגע שאני נעלמת ככה כל פעם.כבר התחלתי לענות לו אבל עצרתי בעצמי באמצע. אפשר הסבר למה אני מרגישה מועקה לגבי הסיפור, או מה הסיפור של הבחור הזה, שטוען שאני מעניינת אותו כאדם ולא כסקס אבל לא שאל שאלה אישית עמוקה אחת, אפילו לשמי מעולם לא שאל... למה מרגישה צורך כמעט מחוייבות לענות לו הסבר מפורט למה הפסקתי לדבר ולהסביר שהוא חופר ושיחתנו שטחית או מינית ובכלל לא מעניינת ושהוא אובססיבי ואין לו מילה וטוב שלא נחשפתי לפניו כי אם ככה חופר ומאשים כשזה רק צט ומה היה קורה לו היינו נפגשים והייתי רוצה להפסיק...

(הודעה ללא תוכן)

גרסיאס יקרה,
מן הסתם, ריגשת אותו, מינית, בשיחות שלכם, והתפתחו אצלו ציפיות מסויימות. יתכן מאד, יחד עם זאת, שהוא לא לגמרי איתן בנפשו, ויש לו קשיים שמפריעים לו לפתח בקלות יחסים אישיים נינוחים ומספקים, כפי שהיית רוצה. הבנת את זה ועשית נסיגה, וכנראה בצדק, אלא שכאשר הרגשת בדידות ורע, חזרת אליו – אולי כי נוצרה ביניכם, בהתכתבות, אשליה מדומה של אינטימיות, וחיפשת את זה. חזרת לעצמך, וזה לא מתאים לך. את אולי קצת מתקשה לצאת מזה בגלל רגשי אשמה, ובגלל שהוא מאשים אותו או חושב עליך רעות, וזה קשה לך. או קיי... אחזיר לך בשאלה: איך יוצאים מזה?

תודה על התשובה ד"ר,אני לא יודעת. פיזית, לא לענות לו זה דבר שאני דבקה בו...כי יש קול היגיון שאומר לי מה הטעם? אם אני מחפשת קשר אנושי מספק נורמלי ובריא, עם תמיכה והבנה, שיחה מרתקת ושיתוף בחוויות- הוא בברור לא הכתובת. אבל, הריגוש הזה, לבדוק אם הוא כתב עוד משהו, המחשבה שיש מישהו שכ"כ באובססיביות מעוניין בי (למרות ההבנה שהוא מעוניין רק כי כנראה יש לו את הפאקים שלו בראש או כי מעניין אותו רק מין) זה מחמיא. גורם לי להרגיש "מושכת", "שווה". ברור לי כמובן שזה מעורר רחמים שזה מה שנותן לי ערך עצמי כלשהו... בחרתי לשוחח איתו מ"לית ברירה" בצומת לב, לא כי יש לו תכונות מושכות במיוחד, אלא כי הוא מכל הצ'ט שגרם לי ממש להרגיש "מיוחדת" ונחשקת והפך את זה ללכאורה אישי, היה מרוכז כולו בשיחה, כמה משפטים בדקה ואם לא עניתי מיד אז ישר"את פה.? הכל בסדר?" יצר מרחב חונק ומחייב, כאילו הוא תלוי ביהשאלה היא איך לצאת מזה נפשית מחשבתית, להתנתק אחת ולתמיד כי בברור זה לא האדם המתאים לא למין ואפילו לא לשיח, במיוחד לא לשיח?

גרסיאס יקרה,
אני חושב שאת מבינה נכון את הסיטואציה. ולכן שאלתי אותך איך את חושבת שיוצאים מזה. ואת עונה: אני יודעת איך לצאת מזה, שזה פשוט להמשיך שלא לענות לו. אבל את גם אומרת: אני מרגישה לבד מדי, ולכן זה קשה לי.התשובה לכן היא לחפש דרכים אחרות שלא להרגיש לבד. הרבה מאד פעמים יש עם זה בעיה, כי דרכים אחרות אינן נותנות פיתרון מיידי למצוקה הרגעית, הנוכחית. איתו את מקבלת את האשליה של פתרון מיידי, ולכן את מרגישה נזקקת לזה. כפי שאת יכולה בעצמך להבין, יש כאן שאלה של "פתרון" בטווח הקצר (ולמעשה, רק תחושת אשליה של פתרון), לעומת הסבלנות והאמון שלך בעצמך וביכולות שלך, של פתרון בטווח הרחוק. המלה שאת מחפשת אולי היא "דחיית סיפוקים", אלא שהיא מגיעה ממקור של כוח שלא תמיד יש לך.בדקי את עצמך. אם באמת קשה לך, ואם את נקלעת לעתים קרובות מדי למלכודות מסוג זה, אולי תרצי ללכת לטיפול – כדי לבנות בעצמך את הביטחון שייתן לך את האפשרות לדחות סיפוקים.

(הודעה ללא תוכן)