יחסים: למה קשה להיפרד?

שלום,
אני נמצאת במצב קצת בעייתי כבר 4 שנים, וחשבתי שאולי תוכל למרות הפלטפורמה השיטחית, לתת לי תובנות, כיוון שלא חשבתי עליו.
אני בת 33 וזה גם גילו של הבחור שאיתו אני רוצה לחיות. הכרנו לפני 4 שנים, היינו זוג שנה וחצי, )עם הרבה חוסרים ותסכולים אבל על הנייר, זוג( ואחרי הפרידה היה קושי גדול של שנינו להתנתק. היו סבבים של התקרבות והתרחקות ובסופו של דבר היום אנחנו פשוט חברים ממש ממש ממש טובים. וזה בוודאות הדדי.
אני מרגישה שאצלי הכל "פשוט". אני מכירה אותו, מעריכה אותו, סומכת עליו, אוהבת אותו, ולמרות הבדלים לא מבוטלים ביננו בנושאי דת, בטוחה שנצליח להסתדר ולחיות באושר.
לצד החברות הטובה והתקשורת הפתוחה אני מאוד נמשכת אליו בכל המובנים. אני בצורה פשוטה בחרתי בו להיות השותף שלי לחיים.
הבעיה הקטנה היא שלא וידאתי שגם הוא יבחר בי.....
אני יודעת ובטוחה שאני מאוד יקרה לו, הוא מאוד זקוק לחברות איתי, מעריך אותי וסומך עליי וגם הוא יודע שאנחנו נצליח להתפשר ולהסתדר ולבוא אחד לקראת השני. פעם הוא היה מתרץ את חוסר הרצון שלו להיות איתי בפערים ביננו, אבל כבר הוכחנו אחד לשני שאנחנו מסוגלים לעשות ויתורים. אני מרגישה שזה היה סתם תירוץ, ושהוא פשוט לא באמת נמשך אליי. זה גם במובן המיני וגם משיכה עמוקה של גבר לאישה - רצון גדול להיות בקירבתי, לבלות איתי, לגעת גם מגע שאינו מיני. המשיכה הזו היתה לתקופות, אף פעם לא בצורה מספיק חזקה בעיני, המצב היחיד שאני מרגישה שהוא כן נמשך אליי ואוהב אותי זה במצבים שהוא פגיע - חולה, עייף, ישן... כאילו שכשהוא בלי המגננות שלו הוא מרשה לעצמו להתמסר באמת. המצבים האלה גורמים לי כל פעם לחשוב שאולי יש תקווה.
הוא מעולם לא השלה אותי, מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי בצורה מפורשת "אני אוהב אותך". הוא אמר הרבה דברים אחרים טובים שמעידים על כמה שאני משמעותית בשבילו, אמר מפורשות שהוא מקווה להכיר מישהי שהיא חצי ממני וזה יספיק. אני יודעת שאני יפה ומושכת בעיניו, אבל הוא מעולם לא באמת השתוקק אליי כמו שאני אליו וכמו שאני רואה אצל אחרים.
הכל פתוח ביננו לחלוטין. הוא אפילו אומר שהוא לא יודע מה עוצר אותו והוא מאוד רוצה לרצות אותי. בצילים האלה. )כן, באסה בשבילי(
אז מצד אחד המצב נורא ברור לי - הוא לא מעוניין.
ומצד שני הוא לא מצליח באמת לשחרר אותי, הוא לא מצליח להגיד שהוא לא מעוניין, יש לו תקווה שהוא ירגיש אחרת והוא אומר שבטח בסוף נתחתן.
ושוב, אנחנו לא זוג בשום מובן, חברות טובה ועמוקה ואפלטונית. והוא לא רוצה שנהיה זוג ועל להתחתן אין מה לדבר. האמת שיש, אבל רק כבדיחה.

לי יש בעיה ללכת ולהכיר אחרים, בעיה דתית שלא ניכנס אליה כרגע. אגב גם הוא לא היה בקשר עם בחורות אחרות כל הזמן הזה. הוא יצא פה ושם, ניסה, וזה מעולם לא התפתח. אני רק מחכה שהוא ימצא מישהי אחרת כי זה יסגור את הסיפור מבחינתי, ישחרר אותי.

אני לא יודעת מה עוצר אותו.
הוא באופן מובהק מתרחק כשאני מראה רצון להיות איתו, ומתקרב רק כשאני לא. זה מצחיק אבל אני מרגישה הכי נאהבת כשאני הולכת ממנו.

הוא בחור מאוד שאפתן, מוצלח, עם משמעת עצמית הרבה מעל הממוצע, כשהוא רוצה משהו הוא אקטיבי ועובד מאוד קשה בשביל להשיג את זה.

ובכל מה שקשור אליי הוא פשוט ההיפך. הוא זורם עם ההצעות שלי והנסיונות שהיו, אבל אם אני לא אציע להיפגש, לא ניפגש.

ארוך נורא, אני יודעת. סתם תוהה מה יש לך לומר על כל זה.

תודה רבה.

בחורה יקרה,
רק אתמול פרסמתי מאמר ב "Ynetיחסים" על "לא בן זוג" מוצלח. אני חושב שזה מה שקורה לך, ושקשה לך להיפרד מחלום שהוא שלך, אבל לא קשור לבן הזוג שלך. כלומר, כמובן שזה קשור אליו, ואלה כל התכונות הטובות שיש לו, פרט לאי היותו בן זוג מוצלח. הוא לא יודע להיות כזה, או לא יכול להיות כזה איתך.נניח לרגע שהאקס הזה שלך, על כל תכונותיו הטובות, אינו אדם מיני. יש כאלה. ואז הוא מרוחק, והוא כל מה שאת מתארת של מה שחסר לו כבן זוג, ו כמה שהוא לעולם לא יוכל לתת לך. הוא יהיה מיני בתנאים מסויימים, כי הוא ירגיש אז צורך בקירבה, ואז הנכונות להיות מיני כדי לקבל אותם תהיה חזקה יותר. אבל אין לו נטייה לעשות אותם כשטוב לו.או, נניח לרגע שהוא הומוסקסואל בארון. אולי אפילו שעדיין לא מוכן להודות בכך בפני עצמו. את יכולה להיות ידידה נפלאה שלו, אבל לא יותר מידידה. כל דבר אחר הוא מאמץ. יש דמיון רב מאד בין זה לבין האפשרות הקודמת. כך או כך, הוא לא יהיה לך בן זוג טוב, בהבטים שאת מחפשת, כי שוב ושוב תרגישי תחושת של דחייה, שיהיה לך קשה לזאת.נכון ש"בזבזת" איתו הרבה זמן. אבל אולי לא. אולי למדת טוב יותר, איתו, מה את צריכה לא איתו. מבינה? ואז, כל מה שאת צריכה, זה קודם כל להתנתק מאשליות של מה שלא יהיה, ושנית - להשתמש בתובנות הללו כדי לחפש בן זוג חדש שיהיו בו הדברים הטובים, ואולי אפלו רק 80% ממה שיש בו, בתוספת משיכה וקירבה וחום.המאמר בYnet:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4950887,00.html

קודם כל תודה רבה על המענה.
כבר קראתי את המאמר שלך ואכן הרגשתי שהוא מדבר אליי, וככה הגעתי לפורום שלך.

לגבי היותו אולי אדם לא מיני, זה פשוט לא מסתדר לי עם כמות הבדיחות שהוא עושה בנושאי מין.... הרבה דברים וסיטואציות מזכירים לו סקס והוא מרגיש חופשי להעיר הערות ולצחוק איתי על זה.
אני חושבת שיש לו איזו בעיה לגמור, זה לא בא לו בקלות. בזמנו אני נמנעתי מלקיים יחסים בחודשים הראשונים שלנו כזוג, מטעמי דת, הוא הגבר הראשון והיחיד שהייתי איתו. בתקופה הזו לא ידעתי שיש בעיה, והיו לנו הרבה בעיות אחרות ביננו שלא קשורות למין. בטפשותי חשבתי שאולי אם נקיים יחסים זה יקרב ביננו ושאולי זה מה שמפריע לו להתקרב אליי. בפעם הראשונה הוא לא הצליח לגמור, יומיים אחר כך הוא יזם כי ידע שאני מצפה, אבל לא הצליח בכלל ומאותו רגע הוא לא יזם יותר סקס מעולם. אני על אף היותי חסרת ניסיון בזמנו, אדם מאוד מיני וחם ונוגע וכן ראיתי וקראתי כמה שאפשר כדי לדעת מה עושים וכו'.ובאמת.שבצורה מושכלת עם סינונים... וגם השתדלתי מאוד להיות מבינה ולא להראות לו שאני לוקחת את זה קשה. היו כמה פעמים ספורות לאורך השנים שאני יזמתי סקס, הוא זרם והוא גם שמח אח"כ, אבל לא היתה שם תשוקה אמיתית מצידו. העיתוי שבו בחרתי להתחיל עם זה היה שגוי שלא לומר נוראי, כי הוא היה מאוד מרוחק ממני ריגשית ולקח לי הרבה זמן להבין שהוא זקוק לחיבור הריגשי כדי שזה יעבוד פיזית.
הוא כן אדם חם, כשהמצב ביננו טוב הוא מחבק ומלטף ונוגע, הוא יכול לילה שלם לישון איתי כשהוא מחבק אותי. הציפיה שלי לסקס כמובן הרסה גם את זה ונוצר נתק חמור יותר ממה שהיה.
מיותר לציין שאני התרסקתי נפשית, כבחורה שמעולם לא נגעה בגבר וסוף סוף כשהיא עם מישהו הוא לא רוצה אותה. אחת הטעויות הרציניות שעשיתי היו שחשפתי את זה בפניו, והוא יודע מה עברתי נפשית. ברור לי שזה רק הוסיף לתחושה הגם ככה רעה שלו בתחום.
גם אני תהיתי אם יכול להיות שהוא הומוסקסואל, אין לי תשובה, היו לו חברות לפני, הוא כן נמשך אליי מינית בתקופה הראשונה לפני ששכבנו.
חשבתי על זה לא מעט ואפילו שאלתי אותו מאוד בעדינות פעם והוא אמר שממש לא נראה לו. הוא גם לא הומופוב בכלל. מתייחס לנושא בצורה הכי נורמלית.
יש עוד דברים מוזרים כמו זה שאין לו שום בעיה עם נשים שמתלבשות חשוף אם זה יפה, זה לא מפריע לו להתרכז נניח. צחקנו שאין לו שום בעיה לשבת בדיון בעבודה ולהיות הכי מקצועי כשלמולו בחורה יפה ערומה נגיד.
פשוט החלטתי מתישהו לא להתעסק בזה כי אין לי דרך לדעת וכי כמו שאמרתי, יש נקודות שבהם אני כן מרגישה שהוא נמשך אליי אבל זה רק כשהוא לא לגמרי בפוקוס כמו החיבוק בלילה או אם הוא חולה.

כל הנ"ל נאמר לרקע וגם כדי לפרוק...
הנקודה הכי חשובה היא בעצם שאנחנו עשינו דרך מאוד ארוכה מבחינה תקשורתית וזו אחת הסיבות שקשה כל כך לוותר על החלום.
בעבר היה לו מאוד מאוד קשה להביע רגשות, זה השתנה מאוד יחסית. פעם לא היה מסוגל לומר אפילו שהוא מתגעגע, או שהוא זקוק לי, אפילו "לילה טוב" הוא לא היה עונה לי. היה עונה "ביי". משהו הזוי.
והיום המצב ממש שונה, אני אשמע כמו מורה או אמא אבל באמת שהוא ממש ממש התקדם.
פעם גם יכולנו יומיים לא להחליף מילה, כלום. )מעולם לא גרנו יחד(, והיום הוא מתקשר אליי כמעט כל יום. שומר על תקשורת רציפה גם כי הוא רוצה וגם כי הוא יודע כמה שזה חשוב לי. יש פשוט דברים שהוא ממש שיפר ולמד בשנים האלה ובאמת אין מה להשוות. גם אני מאוד השתניתי, צברתי הרבה ביטחון והיום אני כבר לא תוהה מה הוא מוצא בי אלא מבינה מצויין...., וגם למדתי מה אני עשיתי שמאוד פגע בו ואני משתדלת לא לעשות את זה יותר. לי היה קשה כי הוא הרי לא יגיד מה מפריע לו.... אבל פתאום כשאסימון סוף סוף נופל לי על התנהגות לא טובה שלי אני שואלת והוא מאשר שזה נכון, שזה עושה לו רע. זה אפילו קצת כמו התנהלות עם ילד, אבל באמת שלמדנו ואנחנו עוד לומדים המון.

אז אתה מבין למה כל כך קשה לי לוותר?
זה לא רק כי הוא מוצלח ומוכשר.... זה בגלל הקשר העמוק שבנינו.
כי אם התקדמנו כל כך, אז מי אמר שזה לא יכול להגיע לדבר האמיתי?

מה שהכי הייתי רוצה שהוא ילך לטיפול, כי ברור לי שהמצב שלו לא נורמלי. הוא לא מצליח לא להתקדם איתי ולא לשחרר אותי.
שלחתי לו אתמול את הקישור למאמר ואמרתי לו שידבר איתך..... הלוואי שהוא יעשה את זה. כרגע לצערי לא נראה לי.
יש לי כל מיני השערות של פסיכולוגיה בגרוש על זה שדברים נובעים מזה שהוא בן יחיד, מזה שהוא פחות או יותר גידל את עצמו והוריו רק עבדו ועבדו, מזה שהוא רגיל מאוד להיות לבד, מזה שהוא גדל בבית שבו חיזוקים חיוביים זה דבר נדיר מאוד.
יש הרבה אבל אלה סתם ניחושים של הדיוטה ובכל מקרה, מה זה עוזר לי? :)

אז אתה צודק לגבי, וזה ברור שהייתי צריכה כבר לוותר ולהכיר מישהו אחר. זה בעייתי לי מבחינה דתית אחרי שהייתי איתו להיות עם מישהו אחר.... זה ויתור גדול מאוד מאוד שאני אעשה רק כשאהיה בטוחה שאין לי עתיד איתו.
ואני לא מצליחה להיות בטוחה בזה.
גם כשאני באמת באמת משלימה עם זה, ויש תקופה של התרחקות אמיתית, קורה משהו שמחזיר את הגלגל.

אשמח מאוד להתייחסות אבל גם אם אין הרבה מה אז תודה רבה על ההקשבה.

אולי המאמר שלך בעצם מדבר על מה שקורה לו איתי, על נקודת מבטו.
למעשה הוא מרגיש שיש בי את כל התכונות הטובות שהוא רוצה באישה אבל משהו כן מפריע לו ובגלל זה אני לא מתאימה לו כבת זוג והוא לא מצליח באמת לרצות אותי.
המצב הזה מתסכל אותו והוא לא מצליח להודות בזה בפני עצמו ולשחרר אותי.
אולי במובן הזה הוא צריך לוותר על החלום.
יש מצב?

בחורה יקרה,
רצוי היה לתמצת מכתב כזה לחצי, כדי להקל עלי, ואולי זה היה אפשרי. אבל קראתי. אני חושב שמה שאת אומרת הוא שהבחור מבין שיש לו בעיה מינית - לא במשיכה, אלא במימוש שלה, שאולי יכולה להוות קושי לנשים. דברים מסוג זה קורים, שבהם לגברים לוקח הרבה זמן לגמור, או אפילו מתקשים מאד לעשות זאת בחדירה, ובמקרה היותר קיצוני הוא שהדרך היחידה שבהם הם יכולים לגמור ביחסים עם אשה, זה באוננות. ואז, ויתכן שזה מה שקרה לו, כשהוא מבין שזה לא מה שרצוי לבנות הזוג שלו, ואולי הוא כבר התנסה בזה בעבר וחווה תגובות לא מבינות, הוא נסוג, ומעדיף שלא להכנס לזה בכלל. כדי שלא תחשבי עליו רע.אני לא מטפל מיני, ולא בטוח מהו הטיפול לזה, אם בכלל, אני רק יודע שהתופעה קיימת. הכי פשוט, מבחינתו, זה לקבל את זה, ואולי זה באמת הפיתרון הטריוויאלי והברור, ואולי אפילו היחיד (ואולי לא). אבל בשביל זה הוא צריך ללמוד לחפש פתרון במקום הנכון, וכגבר דתי, יתכן שהוא לא יודע או נבוך מדי מכדי להתחיל לעשות זאת. זה לא קשור להיותו בן יחיד, או לכל דבר אחר. אני לא בטוח שבכלל ברור מנין נובעת התופעה של גמירה מאוחרת, בדיוק כפי שלא ברורה התופעה של גמירה מוקדמת אצל גברים. הן אצל גברים והן אצל נשים יש שונות גדולה בעניין הזה.אני לא יכול לתת לך תשובה באשר למותר ולאסור בעניין הדתי. אני מבין שזה יוצר אצלך מחוייבות גדולה יותר, שייצרת מעצם נכונותך לקיים איתו יחסים. אבל זה משהו שתצטרכי לדעת לנהל בינך לבין עצמך. יחד עם זאת, יתכן מאד שכל מה שמעיק עליו זה המחשבה שהוא לא מוצלח מספיק כבן זוג, ולכן הוא נרתע.כך שיתכן שאתם צריכים להפסיק לפחד ולדבר על זה. ללמוד את העניין עצמו, וכשאת לא תפחדי מזה, ותגידי לו שאת מוכנה לזה, יהיה לו יותר קל. עם זאת, כדאי שיילך או שתלכו ביחד לטיפול מיני, כי כזוג דתי יתכן שתהיה לכם בעיה הלכתית בגמירה באוננות, ו/או בקיום מצוות פרו ורבו (כלומר, להמתין עד שיצליח לפלוט בחדירה). אין לי ספק שהמבוכה תהיה גדולה יותר לשניכם, אבל בטיפול מיני תוכלו למצוא דרך לפתור זאת בצורה הטובה ביותר שתתאים לכם גם מול צרכי האמונה שלכם.כל עוד זה לא המצב, וכל עוד שניכם רואים פער ונסיגה ביחסים, אז בהחלט יתכן שגם את וגם הוא רואים זה את זה כמוצלחים מאד, ומתאימים מאד, אבל לא בני זוג. כך שבהחלט יכול להיות שתקשורת הרבה יותר פתוחה מזו שעשיתם עד היום, תועיל לכם מאד, ואולי תאפשר משהו שאחרת יסתיים בנסיגה בשל אי הבנה של הסיטואציה ושל התובנות ההדדיות ושל הרצון ההדדי.

שלום
דוקטור,

תודה על התשובה המפורטת, כנראה שהצלחתי לבלבל עם עודף מידע.
גם אם שורש הבעיה הוא מיני, צריך להכיר בזה.
נראה, אולי הוא כן ישתכנע ללכת ליעוץ.

תודה רבה ושבת שלום.