יחסים: לבחון לעומק או להתמסר?

שלום
לך,ב-4/4, כמה הודעות למטה, שלחתי שאלה שדר' חן נרדי התייחס אליה. אני מודה לו מאוד על תשובתו, אך רציתי לקבל גם את התייחסותך שלך, אם אפשר (לאור תשובותיך המפורטות והחכמות שקראתי בפורום).לשאלתי הכותרת: "לא מבינה למה זה לא הולך".תודה מראש!

כמהה יקרה,
אני לא יודע אם את עדיין בטיפול, אבל אם כן, עקרונית, ד"ר חן נרדי ענה לך נכון. בכל מה שכתב.הייתי מוסיף, אבל, דבר נוסף, הקשור ליחסים שבינך לבין החבר. בניגוד לפסיכולוגים קונוונציונליים רבים, שבונים על פסיכואנליזה ומודלים דינמיים, אני חושב שפעמים רבותחפירה לוגית עמוקה מדי עלולה לגרום להבנה מדוייקת פחות של העולם הרגשי.בדיוק כשם שנסיון לשחזר זכרונות, כולל זכרונות לא ברורים מהעבר הלא רחוק, משנה אותם תוך כדי התהליך הזה. קל מאד לשתול זכרון של עובדות שלא היו בתוך אוסף של זכרונות עמומים. באופן דומה, חפירה לעומק בתחושות, בעזרת תובנות לוגיות שמנסות להגדיר באופן ברור משהו שאינו ברור לגמרי מלכתחילה, ובודאי שאינו מוגדר במילים, עלולה לבלבל, במקום להבהיר. עלולה לעורר שאלות, במקום לאפשר לכם פשוט להתמסר למה שאתם מרגישים. משום כך, הנטייה שלי היא לעסוק יותר בכאן ובעכשיו, בנתון הזכרונות והתחושות והצרכים.ההתמסרות לתחושות הטובות היא דינמית, והיא יוצרת עוד תחושות טובות. כך גם היסוסים והתלבטויות. גם הם דינמיים, ונוטים ליצור עוד היסוסים ועוד התלבטויות. זה לא אומר שלא נכון להתלבט, אבל לפעמים עדיף לעשות זאת לבד, או עם חברים, ולאו דווקא עם בן/בת זוג. וגם לדעת למצוא את השלב שבו מוטב לבוא לידי החלטה, ואז לשכוח את ההתלבטויות, ולהתמסר.אם את לא בטיפול, ותרצי,את מוזמנת ליצור קשר. אם את כן, דברי עם המטפל/ת שלך, ושקלו ביחד גם את האפשרות לעשות טיפול זוגי, באיזה שהוא מקום לטובת שניכם, כדי ללמוד להתמודד עם מצבי התלבטות, מבלי להגדיר בהכרח מטרה של "זוגיות", אלא לתת לה לקרות באופן טבעי, אם היא תהיה נכונה לשניכם.

דר' חסון היקר,
תודה רבה על התשובה המהירה.אני עדיין בטיפול אצל פסיכולוגית, ואני חושבת שהטיפול יעיל מאוד. חל בי שינוי גדול מאז שאני אצלה (כעשרה חודשים). אני מנסה להרגיל את עצמי לחשוב אחרת - לחשוב שאני ראויה לאהבה. אין לי כל סיבה אובייקטיבית לחשוב כך - אני נראית טוב, חכמה, מעניינת וכיפית ואנשים נמשכים אליי, אבל משום מה - זה מה שמנהל אותי. (נו, הכול טמון באמא ואבא...).בקשר לחבר - כרגע אנחנו בנתק של כמה ימים שאני יזמתי, מתוך מחשבה שהוא יתאפס על עצמו ויתחיל להתגעגע אליי. אתה חושב שזה הדבר הנכון לעשות?אני לא יודעת אם להציע לו טיפול זוגי כי אני חוששת שהוא רוצה להיפרד ורק פוחד להגיד את זה לי ולעצמו. מצד שני - הוא ממש השתגע כשנפרדנו, וגם עכשיו מצבו לא טוב - אולי זה מעיד על רגשותיו? או שזו סתם תגובה טבעית לפרידה?באשר לרעיון ההתמסרות בלי לחפור בבעיה - אני חושבת שאתה צודק. כשדיברנו כל כך הרבה על ההתלבטויות שלו (וגם שלי, עליי לציין) הרגשתי שזה מוביל אותנו למבוי סתום.שוב תודה על תגובתך, זה פורום נהדר והוא עוזר לי לעבור את ייסורי הפרידה.

כמהה יקרה,
טבעי להרגיש לפעמים: "רגע, האם הטוב הזה מגיע לי?", כי היא חלק מהבקרה ומהביקורת העצמית שלנו, אבל אסור לתת לתחושה הזו לנהל לך את החיים.עושה רושם שאת מרוצה מהטיפול.אם כך, השאלות שלך כאן כנראה מכוונות יותר לזוגיות האחרונה שלך מאשר קשורות לבטחון העצמי שלך (אחרת הייתי שואל את עצמי מדוע את צריכה חוות דעת שניה, ואחריה שלישית).פרידה יזומה מתוך מחשבה ש"יתאפס על עצמו" לעיתים קרובות לא עובדת. לפעמים כן. והנה, אתם נמצאים במצב ביניים, שהתגובה שלו היא מבולבלת יותר, והוא לא יודע להחליט. וגם זה קורה. ומצב כזה גורם להרבה התלבטות, וחפירות ונבירות, והקלילות והרוך והנעימות והקירבה שאמורים להיות ביחסים מבוססים בבוץ.