יחסים לאחר לידה: איך להפסיק לפחד

אנחנו בסוף שנות ה30, נשואים 6 שנים, יש שני ילדים. טרם הנישואים היו לנו יחסים מצויינים , אנחנו אנשים דומים המגיעים מרקע דומה, עם מטרות ושאיפות דומות והיתה הרגשה טובה. הילד הראשון נולד כשנה לאחר שנישאנו ומשם חלה הידרדרות חמורה ביחסים בינינו, מזוג שהסתדר מצוין הפכנו לשני אנשים ממורמרים ומתוסכלים שרבים ריבים קשים מאוד ולאחריהם ימים שלמים של נתק. היו גם תקופות יחסית סבירות בשנים האלה אבל סהכ המגמה היא מגמת הידרדרות. בשתי נקודות משבר פנינו ליעוץ , בפעם השניה היתה הרגשה שעלינו על הגל וצלחנו את המשבר ושקיבלנו כלים להתמודד.
כעת בתקופה שנדמתה לי כתקופה שקטה, כלומר לא היו ריבים דרמטיים במהלכה, הרגשתי במשך מספר שבועות שהוא מרוחק ושקוע בעצמו. בדיקה בטלפון העלתה שהוא שהוא מתכתב באופן אינטנסיבי עם חברה לעבודה, התכתבות פלרטטנית, רוב ההתכתבות נמחקה על ידו ועל ידה, אך מה שראיתי הספיק לי כדי להבין שמתרחש כאן משהו לא תקין.
פניתי אליו, תחילה נבהל מאוד והצהיר שנסחף אחריה לדבריו, הסבר שלא מקבול עלי אגב, , כמה ימים לאחר מכן שינה גירסה ואמר שאני עושה דרמטיזציה וניסה להסביר איך בעצם אני אשמה כי הבאתי אותו למצב הזה, יום לאחר מכן ניתק את יחסי העבודה עם אותה בחורה וביקש לחזור לטיפול הזוגי.
האמון נשבר ואני נמצאת בסערת רגשות גדולה מאוד. כועסת, מושפלת, פגועה מאוד. חזרנו שוב ליועצת אבל לא ברור לי מה אני מחפשת שם. לא מדובר במעידה חד פעמית בקשר טוב, אלא בקשר רווי מלחמות ומאבקים, עם תחושה שלי שהוא אינו רואה אותי בכלל, ועכשיו בנוסף לכל מה שספגתי ממנו עד כה, הפיל עלי גם את הסיפור הזה.
התחושה שלי היא שתהום פעורה בינינו וכשאני מדמיינת פרידה ממנו אני חווה תחושת הקלה. מצד שני אני מפחדת לסיים את הנישואים אם קיימת אולי אופציה לשקמם, מה גם שמחברות גרושות אני מבינה מה מחכה לי שם בחוץ.
בקיצור אני מאוד מבולבלת, אשמח לשמוע דעתך בנושא.

דניאלה יקרה,
אני מניח שכבר שמעתם והבנתם שלאחר הולדת הילד הראשון יכולה להיות הידרדרות ביחסים. העובדה שאתם מגיעים מרקע דומה מקלה עליכם בצמצום הקונפליקטים, אבל הרבה תלוי גם ביכולת האישית שלכם להתמודד עם קונפליקטים, עם אי הסכמות, עם אכזבות ועם החרדה מפני היסחפות במדרון החלקלק של שינוי לרעה בתנאי הקשר. ככל שאתם יותר שם, ויותר קשה לכם להתמודד עם אלה, כך המחוייבויות החדשות הבאות עם ילד ראשון, והלחצים הפיזיולוגיים (שינה בעיקר) והנפשיים קשים יותר. וכנראה שזה מה שקרה לכם. לכן הלכתם לטיפול, ובצדק. אולי הפסקתם את הטיפול מוקדם מדי, עוד לפני שהצלחתם להשלים עם מה שיש לכם, וליצור מחדש לא רק שקט ורגיעה, אלא גם את הקירבה הנפשית שאתם זקוקים לה. כנראה שנותר ביניכם ריחוק רגשי, אולי אפילו כעסים, ציניות וסארקאזם שלא נפתרו, וקשר אחר שכזה, שהוא יצר, הוא רק ביטוי למרחק שיש ביניכם. אם את רוצה את האפשרות לקירבה, שהיא חיונית לקשר טוב ואמין, יש צורך להניח למטענים שיש ביניכם. זה יותר קשה כאשר עלה מטען חורג חדש ביניכם עכשיו, אבל זה חלק מהעבודה שאתם צריכים לעשות כדי להישאר ביחד, ועם ביטחון זוגי. חזרתם לטיפול – בכך תצטרכו לטפל – ביכולת שלכם להפסיק לפחד.