יחסים לא שווים: מה עושים?

שלום
וחג שמח!לפני זמן מה חזרתי להיות בקשר טלפוני עם מישהו שיצאתי איתו לכמה דייטים בעבר לאחר שנתקלתי בו באינטרנט. אני נשואה שלא מרוצה מנישואיי וחושבת להתגרש ואמרתי זאת בשיחה הראשונה. שוחחנו פעמיים בהפרש של חודש כשפעם ראשונה הוא נשמע כפי שהיה פעם- זורק מדי פעם משפטים של משחקי כוח שהתבטאו באמירות פרובוקטיביות, לא מיניות או פוגעניות אגב, שסתם נועדו לבדוק ידו של מי על העליונה, ולראות אם אגיב באסרטיביות או אקבל את הנאמר ולא אחזיר תשובה מושחזת. בפעם השניה הוא נשמע כאדם חדש, בוגר רציני ושליו ולא ציני. אמרתי לו את ההבחנות שלי עליו בשני המקרים.בפעם השלישית שדיברנו כבר נתתי לו את המספר שלי. החלנו לשוחח כל יום ביוזמתו- הוא שלח הודעות ווטסאפ, או שאל אם אפשר לשוחח לרוב כשהיה בעבודה או בדרכו הביתה. הוא שאל אם ארצה להפגש ולדבר על נישואיי כי אמרתי שזה משהו שניתן לדבר עליו יותר ב4 עיניים ואכן נפגשנו בביתו ושוחחנו בלבד- כלום לא קרה. לאחר מכן כל יום ביוזמתו הודעות ושיחות טלפון לקראת ערב. ואז כשבוע אחרי שהחלנו לדבר יומיומית בשבת דווקא הוא כמעט לא כתב, והתקשר רק לקראת ערב לשיחה קצרה , כלשרוב דיברנו כשעה. בסופה אמר שהגיע לאן שנסע- בדרך כלל היה אומר לאן הוא הולך כשצריך לסיים שיחה אך לא הפעם. חשתי שמשהו השתנה. למחרת שלחתי לו הודעה ביוזמתי, לראשונה, ושאלתי על סרט שהמליץ. הוא ענה ואפילו כשסיימנו לדבר שאל שאלה בנושא אחר. אך בערב לא התקשר. ולמחרת נעלם לגמרי.ביום שאחרי הלמחרת שלח לי בבוקר תמונה בלי טקסט שלא פתחתי כי הייתי באמצע כמה דברים. לא נכנסתי לווטסאפ כלל ואז בשעה שלוש התקשר אליי צלצול מאוד קצר- לא הספקתי לענות והייתי באמצע משהו. התפנתי לקראת שש ושלחתי הודעה עם שאלה האם חיפש אותי מקודם. ראיתי שהתמונה ששלח לי הייתה צילום מסך של קליפ שדיברנו עליו. מאז עברה יממה בה ראיתי שהוא נכנס לווטסאפ אך לא פתח את הודעתי. אציין כמה דברים. אמרתי לו פעם במפורש שיש לי חרדת נטישה. סיפרתי לו איך לפני חודש גבר שדיברתי איתו נעלם פתאום ואיך זה הפריע לי. שיחותינו היו ידידותיות כמעט ולא דיברנו על מין. הוא המשיך להיות באתר הכרויות כל הזמן ההוא. אמר לי שנמשך אליי ואמרתי שזה הדדי אך נשואה ואשקול את הנאמר. העיד על עצמו כבחור נחמד.ואני? קשה לי מהעילמותו. התרגלתי כבר לשיחות- התנייה קלאסית ממש- שעה שבע טלפון ממנו כל יום- התחלתי לפתח רגש כנראה, נהניתי לשוחח. כעת חשה קהות חושים ובחילה כל פעם שפותחת אינטרנט בטלפון ואין וואטסאפ ממנו וכל פעם שפותחת אינטרנט מתייסרת בהמתנה הרגעית לראות הודעה. כבר קיבלתי את זה שנעלם והתחלתי להתרגל קצת ולהתמודד עם הכאב אבל כשחזר אחרי יום היעלמות עם התמונה ששלח שוב נכנסתי לסיפור ושוב פיתחתי תקוות שנדבר. זה שבר אותי נפשית. מראה השיחה שפספסתי ממנו מייסר אותי וגם מראה ההודעה ממני שלא פתח. שואלת את עצמי איך יכל להיעלם כך כשידע על חרדת הנטישה שלי ? איך יכל לפגוע בי במכוון או סתם לא לכתוב שלא מעוניין להמשיך במקום להיעלם? מרגישה ריקנות נוראית וחושבת עליו המון, למה, איך יכל, האם יחזור שוב ומתי? הרי תמיד הראה עניין ושאל בפרטנות לשלומי ועל חיי. הרגיל ונטש. זה רוע מכוון בעיניי- אם הכיר מישהי היה עליו רק לומר שבואי נפסיק לדבר ולא להיעלם בצורה בזיונית. שנינו בתחילת השלושים, וכשיצאנו בעבר גם נעלם אך אח"כ הסביר שדודו נפטר. אני לא יודעת איך להתמודד איך לצאת מהקהות שנמצאת בה ומהציפייה האיומה שיחזור ויסביר או כדומה. אשמח לעזרה בנושא!

מואנה יקרה,
אתם בשנות השלושים שלכם, והיחסים שביניכם אינם סימטריים. הוא גבר פנוי, וזמנו בידו לחפש את עתידו. זמנו בידו גם בשביל ההווה שהוא רוצה לעצמו עד שיגיע לעתידו. אני מבין שהיה ביניכם קליק, אבל את לא יכולה לספק לו את מה שהוא צריך עכשיו, ומבחינתו - אולי גם לא את מה שיהיה בעתיד. יתכן ששקל את זה, אבל הקצב שלך הרבה יותר איטי מזה של גבר פנוי בשנות השלושים שלו. לא רק קצב ההתקדמות למגע מיני, אלא גם היכולת שלך להיות לו בת זוג, והזמן שבו תהיי פנויה לקשר ממשי ומשפחתי. גם אם את רוצה את זה, הוא יכול להכיר מישהי ולהתחתן ללא עכבות ועם הכרות טובה וחיים משותפים בדרך, בעוד חצי שנה. איתך זה לא יכול לקרות.כך שיתכן מאד שלמרות שהוא נמשך אליך, הוא ניסה להמשיך לחיות, כי התקווה שאת נותנת לו לשנות את ההווה ואת העתיד שלו היא תקווה רחוקה. העובדה שיש לך חרדת נטישה יכולה אולי לגרום לו קצת רגשי אשם, אני אלה לא מוצדקים. אם זה מה שקורה לך, אולי את צריכה קודם להיות במקום שבו תוכלי ליצור מחוייבות דומה, ובקצב דומה, לפני שתצרי קשרים חדשים שעלולים לפגוע בך. לא בגלל, ו לא בגללו, אלא בשל אי התאמה במקום שבו אתם נמצאים בחיים שלכם. זה קרה לך חודש קודם, ומי יודע? - אולי מסיבה דומה. זה לא שהוא רוצה במכוון לפגוע בך, ובודאי שלא בגלל זה פגש אותך מלכתחילה, אבל הוא גם דואג לעצמו, ובצדק.את רוצה לצאת מהנישואים שלך, ואת מחפשת קשרים אחרים, ומנקודת פגיעה מאד. נראה לי שאת צריכה לעשות צעדים מעשיים, אם את מחפשת חיים חדשים, ולא כתבת לי מה מעכב אותך. אני חושב שזה הדבר הראשון שאת צריכה לעשות. אני מבין את זה שאת מחפשת אהבה, ושזה חשוב לך מאד, אבל בשלב הזה, צריך להבין שיתכן שתשלמי את המחירים הקשורים ביחסים אסימטריים.אגב, נדמה לי שהכותרת שלך מספרת לי שאת די מבינה את זה. כי היא אומרת: הנה, קרה משהו שציפיתי שיקרה (גם אם לא רציתי). ואני חושב שאת מבינה שהסיכוי שזה יקרה כרגע, כשידייך כבולות ואינך יכולה לפתח קשרים שבני הזוג שלך ירצו, הוא גבוה יותר.

שלום
ותודה רבה על התשובה!אני מסכימה עם הנאמר בפסקה השלישית. לא מתגרשת כי הייתי במשרה חלקית ועכשיו בכלל בין עבודות... אין בסיס כלכלי לצאת מהבית.אך לא מצאתי התייחסות לשאלתי כיצד להתמודד עם העובדה שנפגעתי ושאני במצב של המתנה _בניגוד לרצוני_ ואי שקט וקהות חושים... האם זה באמת בסדר ומוצדק שהבחור נעלם באופן פתאומי וללא כל הסבר? אחרי שיצר אצלי תחושה של התעניינות ואינטימיות רגשית ותמיד יזם שיחות ראשון? אני מעולם לא נעלמתי לאנשים - ידידים או בני זוג: תמיד הבהרתי שאני מפסיקה להיות בקשר ונתתי סיבה, שלא להכאיב או להותיר בציפייה להמשך.קשה לי כי כל פעם עולה לי המחשבה "אילו רק הייתי עונה לשיחה ממנו שפספסתי אז, אולי דברים היו שונים". קשה להתנתק רגשית ומאשימה ואוכלת את עצמי שלא עניתי לטלפון אז. מה לעשות עם זה?תודה וחג שמח.

מואנה יקרה,
קיבלת את מה שכתבתי בפיסקה השלישית, אבל אני חושב שבכל זאת קשה לך עם המשפט המסכם שלה: "אבל בשלב הזה, צריך להבין שיתכן שתשלמי את המחירים הקשורים ביחסים אסימטריים."כוונתם של הגברים שאת פוגשת אינה בהכרח רעה. אבל כמוך, גם להם יש צרכים, ולא תמיד הם זהים לשלך. גם כוונתך אינה רעה כאשר אינך מתמסרת בקלות, או כאשר אינך מוכנה לעבור לגור עם גבר שפגשת חודש קודם. את צריכה לעבור תהליך מורכב, ובצדק גמור מבחינתך. גם הם צריכים, ואני מניח שלוקח להם זמן להבין מהו המקצב הנכון לך, ואם זה מתאים להם.את פגיעה, ולכן קשה לך עוד יותר. את חוששת ממה שאת מחמיצה בשל העובדה שאת מנסה לפתח קשרים כשאת על כיסא גלגלים (או שתי ידיים קשורות לאחור, או איך שתרצי לתאר את המגבלה המעשית לך). לכן את מפספסת בקלות שיחות, כי את לא יכולה לענות תמיד. את לא זמינה "ככל אחת", ויתכן שזו באמת אחת הסיבות, ביחד עם עוד כאלה שהופכות אותך לזמינה פחות, שגורמות לקשרים שאת יוצרת לדעוך. העניין הוא שבזה אין לך מה לעשות. או שתמצאי מישהו שכל זה יתאים לו, מסיבותיו שלו (ואז אולי זה לא יתאים לך, כי תהיינה צריכות להיות לו סיבות מאד מיוחדות לזה, כמו גבר נשוי בעצמו, או כזה שלא פנוי מסיבות מקצועיות או בריאותיות או משפחותיות מורכבות אחרות, או שהוא כזה שלא בנוי לקשר צמוד, מה שאולי יתאים לך עכשיו ואולי לא יתאים לך אחר כך). אם לא תצליחי להפנים שקשרים שאת יוצרת עכשיו יצליחו כמעט רק אם הם יהיו זמניים, ושזה לא האישיות שלך אלא הנסיבות, יהיה לך מאד עם עצמך. לכן, דווקא בשל הפגיעות שלך, דווקא משום שאת מרגישה שאת צריכה הוגנות בצד השני, אני מציע שתלכי לטיפול, כי יהיה לך קשה מאד להשיג את זה, וצפויות לך עוד אכזבות בדרך. ואת צריכה גם להתמודד נפשית עם עובדה כואבת אחרת, שאת כפויה להיות במסגרת של נישואים שאת לא רוצה. שלא לדבר על כך שכאשר את יוצרת קשרים מחוץ לה, את מסכנת את עצמך, כי גילוי בגידה במצבך, עלול להעמיד את תנאי הפרידה שלך מהנישואים במצב נחות בהרבה. כרגע, את לבד מדי במצבך, ולכן גם פגיעה.ובודאי שאת צודקת כאשר את רוצה שבני אדם יהיו צפויים, ברורים ויודעים להסביר את מעשיהם. כי כך זה הוגן ונכון. העניין הוא שאנשים רבים, גברים כנשים, אינם מושלמים ומעדיפים להעלם מאשר להכנס לעימותים, ולפעמים אולי אפילו מוצאים לעצמך תרוצים מתרוצים שונים, ובכלל זה, למרבה הצער, כנראה גם: "טוב, היא נשואה, למה היא ציפתה?" וגם אולי: "והרי, גם היא לא טלית שכולה תכלת." ברור שזה לא טוב, וברור שזה פוגע. אבל אם נתייחס לפרופורציות: קל יותר לאנשים לפגוע זה בזה באופן הזה, כאשר הם בתחילת הקשר, וכאשר הם עוד לא יצרו איזו שהיא מחוייבות ברורה להמשך. להילחם בזה, זה להילחם בעובדה שבני אדם הם לא תמיד טובים. עדיף במקום לקבל את זה שיש בני אדם שונים, ולחפש בתוכם את הטובים יותר. החיים קלים יותר אז.