יחסים לא הוגנים: עצמאות כלכלית ופרידה

אורן שלום,לדעתי הכותרת נותנת תמונת מצב של ההתנהלות שלנו בבית. מעט פרטים טכנים, אני ובעלי נשואים שש שנים, ביחד 8 שנים, יש לנו שתי בנות בנות 5.5\3. לא חשבתי שהחיים בזוג יכולים להיות ככ קשים. מעולם לא הייתה לנו זוגיות קלה, זה בא לידי ביטוי במריבות רבות עוד לפני שנשאנו, למען האמת נפרדנו, גיליתי שאני בהריון, חזרנו וככה יצרנו לעצמנו חיים בצל תסכול ומרמור זה עם זו. לפני שנה בעלי יזם גירושים, שבר אותי לרסיסים ולבסוף בחר לנסות שוב, בשנה האחרונה כל אחד דרך על ביצים, אני דגלתי ב FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT ואיכשהו הסתדרנו, אפילו כעסתי פחות. אבל...כאן מתחילים הניגודים, אני אדם חם, אוהב, רומנטיקן ובעלי ..טכני לחלוטין. סקס מכני- ללא משחק מקדים, לרוב משתדל לרצות את עצמו. אם רוצים להסתדר איתו צריך לסתום את הפה ולקבל הכל. הענין הוא, שהוא טס המון לארה"ב מטעם העבודה, נמלט מהבית מתי שיכול, מדי פעם מציין בפניי כמה הוא לא אוהב להיות אבא וכמה הוא גם לא אוהב להיות בעלי- הבנות באות איתי..הוא יושב עם הטלפון צמוד וזה בא על חשבוני ועל חשבון הבנות, לא אכפת לו מי משלם איזה מחיר, הוא בשלו. בהצעתי ובעידודי החל טיפול אצל אבי תפילין מקרבה בטוחה לטיפול בבעיות אלימות, אך במקום בשל אלימות מילולית שהחלה להתבטא כאלימות פיזית כלפיי וכלפיי הבנות. כמובן. שאני תמיד הבעיה...אני לא מפסיקה לבקר, לא מפסיקה לעצבן, אני גם כלומניקית. אני כזו כלומניקית שבאמת הפכתי לכזו, מהעבודה האחרונה פיטרו אותי, כי הייתי צריכה לתת שעות שלא יכולתי לעמוד בהם, כי העבודה של בעלי חשובה משלי. כך יוצא שהוא ממן את השכירות, הגנים, המיסים ואני את כלכלת הבית , כך יצא שאני בחמש השנים האחרונות בקושי מתקדמת באקדמיה או בכלל והוא עושה חיל בעבודתו. כי אני סביב הבנות 24\7 - אלו הבררות..והוא בעבודה. מעבר לזה ברתי מינוס של ארבעים אלף שח, כי למעשה אני הפרטנרית של עצמי, אם הייתי בחופשת לידה אז אני מימנתי אותה בשתי הפעמים ובכלל, הרווח שאני מרוויחה גם כשאני כבר עובדת לא באמת מציל ממינוס. אני בעלת תואר בביולוגיה מולקורית והוא מהנדס חשמל תואר שני- להבהרת פערי המשכורות. בכל אופן, ברור לי שאהבה מצידו אין. הוא אומר לפעמים שזה לא קשור לזה, אבל..באותה נשימה הוא לא מחבק, מנשק, אוהב..כשהכרנו הוא היה חג סביבי עם לבבות בחצי שנה הראשונה..משם ההדרדרות הייתה מהירה. מכאן ניתן להמשיך עוד הרבה...אבל לענייננו אנו..מה עושים עם גבר שלא באמת מעונין להיות אבא\בעל..שמחפש להיות רווק..כל החברים שיוצ איתם הם רווקים תל אביבים. מה עושים כשהוא מאשים אותי בהכל ולא יודע להתנצל.. אם אני עוזבת אז טכנית אין לי מקום מגורים\ פרנסה טובה או תמיכה משפחתית אם אני נשארת, הכל לא יציב, מאוד מבלבל ומאוד שוחק עבורי ועבור הבנות. זה כאילו שיש מה להפסיד בשני הצדדים ועדיין החשש מלהיות גרושה פלוס 2 לא מותיר בי אוויר לנשימה. אני לא מרגישה שאני בנויה להרפתקאה הזו...עד כמה שהוא לא באמת פרטנר, הוא לפחות שם, יש מישהו שישן לידי(גב אל גב אבל ישן), שאפשר לבקש ממנו עזרה, שאפשר לספר לו על הבנות..שהבנות רואות ומתגעגעות אליו. אולי עבור עצמי זה היה יותר קל. אבל אני חוששת שאני אהיה ככ מרקנת לאחר מכן שיהיה לי הרבה פחות לתת לבנות, אתעסק עם הנושא הכלכלי ועבודה סביב השעון ומעבר לכך אטרך להתמודד עם ההשלכות של גידול הבנות די לבד, כי ברור שהוא יהיה מאוד פסיבי. אני בוכה הרבה, מדוכדכת וחסרת כוח.. היינו בטיפול ביחד, זה לא עבד ועכשיו כל אחד בטיפול בנפרד, טיפול שלא עוזר לעובדות הבסיסיות שכבר שנינו יודעים... אף אחד לא יכול לסלוח לאף אחד. אגב, לפני כמה חודשים כשהרגשתי חמימות מידו זה גרם לי להיות רגועה, בטוחה ומלאת תקווה כאילו לא היה דבר, דחקתי הכל לפינה..אבל..כשהוא מתנתק זה מוציא אותי מדעתי אני מתחילה לבקר אותו והוא מבקר אותי ו..הכל חוזר חלילה..אשמח לעצת ינשוף...

יפית יקרה,
את נמצאת ביחסים שהם לא הוגנים, במובן שהוא המפרנס העיקרי, מה שמונע ממך להתקדם כדי להיות מפרנסת טובה יותר בהווה, או עצמאית יותר בעתיד. זה יוצר ביניכם אסימטריה שמגבילה אותך, ומאפשרת לו לא להיות מחוייב לאבהות שלו ("אבל אני המפרנס, ולכן אני תורם לא פחות ממך, אם לא יותר, כי מה יקרה להן בלעדי?"), וכובלת אותך יותר לבית, אבל גם לא פחות אליו, כי החשש מלהיפרד ממנו גדול יותר כשאת אינך עצמאית כלכלית כפי שהיית יכולה להיות. זה משפיע על הדינמיקה הזוגית שלכם, ותהליכים שהתחילו קודם, רק מתחזקים במהלך הזמן.הייתי מייעץ לך ללכת לטיפול, אבל את הולכת לטיפול. ו בכל זאת, את לא שלמה עם התהליך שאת עוברת שם, ומחפשת עצות נוספות. אני מניח לפיכך שאת מרגישה שלמרות הטיפול את עדיין סובבת סביב עצמך, או כמו המלכה האדומה בעליסה בארץ הפלאות, רצה סביב העץ בכל המהירות ונשארת באותו מקום. הטיפול לא אמור לשנות את העובדות הבסיסיות, אלא לתת לך כוח אם צריך במסגרת שלך, אולי לעזור לך למצוא דרך לתקשורת טובה יותר אליו כדי לנסות ולשנות משהו, ואם כל זה לא עוזר, לבחון היטב את האפשרות של פרידה, ולעזור לך לממש אותה אם זו המסקנה. אבל צריך לדעת לעשות את הדברים הללו בסדר הנכון, ואולי את צריכה להתאזר בסבלנות. אבל לפעמים קורה שהקשר בין המטופל למטפל לא עובד כמו שצריך, ואינו יעיל מספיק. גם זה קורה, אבל הייתי מתאזר קודם בסבלנות, ומציע לך לדבר על זה עם המטפל או המטפלת שלך, כחלק חשוב של הטיפול. מטפל מיומן אמור לדעת להתמודד עם האמירה שלך שאולי מה שקורה ביניכם לא מסתדר, ולנסות לעזור לך לחפש דרכי תקשורת אחרות ביניכם.בינתיים, הייתי מציע לך לקרוא מאמר שאולי ייתן לך כיוון לתקשורת אחרת עם בעלך. לכי לדף המאמרים על טיפול זוגי, אצלי באתר. חפשי שם את המאמר: "שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה אלא שינוי רגשי".

שלום
רציתי להתייעץ . קשה לי לכתוב אבל אנסה...כי אני שבורה לגמריכבר המון זמן מדובר על זה שאני ובעלי מדברים שאנחנו צריכים להיפרדאנחנו זוג בני 41 עם 3 ילדים (15,13 ובן 6) וכל פעם שאנחנו נוסעים לנופש עם המשפחה , חוזרים שאנחנו לא מדברים בנינו. כל חופש ארוך זה קורה. עם זה עכשיו סוכות פעם קודמת היה פסח.. כל פעם מחדש. אנחנו גם אמורים לטוס ביחד בעוד כשבועיים לקרקוב . אתמל בעלי אחרי שלא מדבר איתי תקופה של שבוע. אמר לי שהוא רוצה להיפרד שנתגרש הצעתי לו שנלך ליעוץ זוגי. הוא סירב . אמרתי לו שזוהי תקופה הלא טובה כשבעוד שבועיים אנחנו נוסעים לחו"ל ואולי זה ישנה את המצב. לא הסכים איתישכחתי לציין בפניו שזה גם לא התקופה כי יש לנו בר מצווה לילד, ולא בא לי להרוס לו ויש מלא הוצאות סביב הבר מצווה ובטח אם נלך למגשר גם יהיה הרבה הוצאות כרוכות מסביב לגירושים . האים כדאי להגיד לו או לא?הענין הוא שאין לי מושג על מה הברוגז. אתמל אמרתי לו מה אתה כועס? לא היה לו תשובה ספיציפית . הענין שהוא אומר שאנחנו לא מסתדרים .מה עושים? לא בא לי להתגרש. ואין לי כוח גם להוצאה הזו המיותרת שבא לי להקדיש את כול כולי לבר מצווה.

את יקרה,
שאלת בשרשור הלא נכון, אבל ראיתי ואני עונה.את נמצאת במצב שבו את בעצם לא יודעת בכלל למה הוא רוצה להיפרד, או לפחות מתקשה לומר את הסיבות שלו בקול רם. יתכן שאת כן יודעת, אבל מתקשה להודות בהן, ואולי זה חלק מהקושי שלו. טיפול זוגי יכול לעזור לכם להציף את זה על פני השטח, ולעבד את זה ולעבוד על זה. מצד שני, אם את באמת לא יודעת, את בדילמה גדולה, כי הוא מוליך אותך בחשיכה אל פרידה, כשאת לא יודעת מה מניע אותו. האפשרויות הן כל כך רבות ושונות, החל מכעסים שהוא צבר, דרך התאהבות שלו במישהי אחרת או פנטזיית חיים שלא קשורה לאף אחד שהוא רוצה לממש, ועד ללחצים פנימיים ואישיים שלו, שהוא רוצה להשתחרר מהם, וחושב שזו הדרך שלו לעשות את זה. כל אחד מהדברים האלה יכול להתעצם בעת יציאה משותפת לחופשה. ואולי בכלל הוא מאד חושש לצאת לנסיעה המשפחתית כדי שלא להגיע למקומות האלה, ולכן, במקום להתמודד איתך ולהגיד "אנחנו נשארים כאן, לא מסתדר לי לנסוע ביחד כי החוויות שלי קשות (ושוב, יתכן גם שהן לא קשורות אליך באופן ישיר)", הוא מעדיף "לפתור" את הכל ביחד,כוללהנסיעה הלא רצוייה לו, ולומר לך שהוא רוצה להתגרש.כשאת לא יודעת, קשה לדעת איך להתנהל מולו. חשוב מאד לדעת, כי ייתכן שיש פתרונות למצוקות שלו (ואני מדבר על שלו, כי הוא רוצה להיפרד וכנראה יש לו כאלה שצריכות להיפתר כדי שתוכלו להמשיך כמשפחה) בתוך המסגרת הזוגית והמשפחתית, ויתכן שתצטרכו טיפול זוגי שיעזור לכם להציף את הדברים ולפתור אותם. אם הוא מוכן להציף אותם. אני מכיר גם מקרים שבהם צד אחד מרגיש שהוא לא רוצה להגיע לטיפול כדי שלא להעלות דברים שם, בין אם כי הוא חושב שהוא לא בסדר במשהו ולא רוצה שזה ייחשף, או כי הוא ירגיש נבוך להעלות אותם.