גבולות ביחסים: התנהגות אב ובת הזוג

היי , אני בת 28 , בזוגיות כבר 8 שנים.
תמיד היו לי הפרעות אכילה, לאו דווקא מהמקום של להיות רזה או לחשוב שאני שמנה אלא פשוט התרגלתי לא לאכול הרבה ולא לאכול טוב ויש הרבה דברים שאני לא אוהבת לאכול, זו נקודת חולשה אצלי ואני גם צמחונית.
אנחנו גרים ביחד שנה וחצי, בן זוגי תמיד קיבל אותי כמו שאני. לאחרונה נראה שנושא האכילה מפריע לו. להפתעתי גיליתי שאביו (שהוא רופא ועל כן יש לו נגישות לתיק הרפואי שלו) מעביר לו מסרים שבעצם כדי לו להיזהר ממערכת יחסים איתי כי אם יש חי הפרעות אכילה כנראה אני בן אדם לא יציב, מועד לדכאון ובכללי שכדאי לו לחפש מישהי טובה יותר. ( את זה גיליתי בהודעות בטלפון שלו ובדפי מידע על הפרעות אכילה שהדפיס עבורו). בשתי הפעמים שגיליתי העליתי את זה מול בן הזוג שלי שכמובן חש לא בנוח בסיטואציה שראיתי מה שראיתי. אני מרגישה נורא, חוסר בטחון , דאגות ופגועה משום שלא היה לי מושג שאלה הדברים שאביו מכניס לו לראש כי תמיד היינו בקשר טוב ואנחנו הרבה זמן ביחד. אני חושבת שגם הוא מלחיץ אותו מלהתחתן או לעבור שלב בגלל הדברים האלה. בעצם אבא שלו מאבחן אותי כבעלת הפרעות אכילה ולכן גם דכאונית, לא יציבה וכו׳ למרות שלא באמת מכיר אותי ברבדים העמוקים של האישיות. אמנם קיימות הפרעות אכילה אך גם שאיפות ומטרות נוספות לגביי העתיד, אני סטודנטית , משכילה..
קשה לי עם עצמי והמחשבות מאז שגיליתי, לא חשבתי שמישהו כמו אבא שלו יכניס לו כאלה סרטים לראש.
מה כדאי לעשות מכאן?
תודה

נילי יקרה,
אני רק רוצה להבהיר את מה שכתבת. כתבת שבגלל שהוא רופא, יש לו נגישות לתיק הרפואי "שלו". האם התכוונת להגיד לתיק הרפואי שלך???אם זה כך, את מודאגת בצדק. זה לא אתי, זה שתלטני, וזה אסור בכל דרך שאפשר לתאר, וזה הרבה נורות אזהרה באשר ליחסים עם בן זוגך. זה לא אומר שאי אפשר לחיות עם זה, כי את חיה עם זה כבר 8 שנים, אבל בן זוגך הוא שצריך לשים את הגבולות הברורים לאביו. ואם הוא לא יכול - יש לשניכם בעיה.אם התכוונת לתיק הרפואי של הבן שלו, זה ביניהם בלבד.לגבי התיוג שלו - שוב, הכל קשור ליחסים שבין האבא לבן. כי האבא הזה תייג אותך עם הפרעות אכילה, על כל הפרשנויות הנכונות והשגויות של זה. אבא שתלטן אחר היה יכול לתייג אותך אחרת, על פי ראות עיניו (נגיד, על פי שיוכך המקצועי, על פי ההשכלה או על פי התרשמותו מאופן התקשורת שלך איתו, או כל דבר אחר), כדי להשפיע על בנו באופן שהוא רוצה ומתוך הפחדים, החרדות או יצר השתלטנות שלו. זה יכול לקרות גם עם אבא שמקצועו אחר, ואשר הסמכותיות שלו כלפי הבן מגיעה שלא מהמקום המקצועי דווקא. כך או כך, בן זוגך הוא שצריך להעריך את עצמו ואת כושר השיפוט שלו מספיק כדי לדעת לשים גבולות לאביו בשאלות שקשורות לבת הזוג שלו. אם הוא לא יודע לעשות את זה, אז באמת יש לך בעיה.את צריכה לדבר איתו, ולנסות להבין מה הוא חושב על העניין הזה, מה הוא חושב ומרגיש כלפייך, ועד כמה אביו באמת משפיע עליו. תצטרכי לבקש ממנו לשים גבולות לאבא שלו, ובלית ברירה, גם לומר, אם תביני שהוא לא יכול ומושפע מאד, שתצטרכי להסיק את המסקנות. כלומר, אם דעתו מושפעת מאד על ידי אביו, מה הסיכוי שלכם לקשר?העניין הוא שאת מכירה את האבא היטב לאחר כל הזמן הזה, וגם הוא מכיר אותך. האם זו נטייה רגעית שלו, או שזו דעתו הקבועה? האם זה יעבור לו אם בן זוגך יגיד לו לרדת מזה, או שהוא ייאבק בו? - עצם העובדה שהוא הלך בעצמו אל התיק הרפואי שלך (אם זה נכון), זו חציית גבולות, והוא צריך להבטיח לך ולבן שלו שלא יחזור על זה.

ואוו תודה רבה על התשובה המפורטת!!
התכוונתי לתיק הרפואי שלי, בגלל שאבא שלו רופא, נעזרתי בו בעבר במרשמים, אישורים וכדומה.
בתיק גם מפורטים דברים כמו הפרעות האכילה והפסקת וסתות למשל..
איני יודעת אם קרא הכל אבל אין ספק שנכנס לתיק הרפואי שלי בהזדמנויות כאלה או אחרות לצורך דברים שביקשתי, ותמיד הרגשתי שאנחנו ביחסים מאוד טובים ואף פעם לא חשבתי שאולי יהיה שימוש במידע הזה לרעתי.
. בן זוגי טוען שאביו רואה שאני לא אוכלת בארוחות משפחתיות למשל אבל כך גם היה 8 שנים, הם ודעים גם שאני צמחונית ובררנית ולכן מתערב, אך עדיין , לדעתי אם היה מדובר לא במצב שהוא רופא שננכנס לתיק הרפואי שלי בעבר, זה לא היה ככה בכלל, לא ברמות של לתת לי אביחון פסיכיאטרי מבלי להכיר אותי לעומק. וכנראה בגלל שהקשר כבר הולך לחתונה חושש ממי שאני בגלל זה. אני יודעת שלבן זוגי זה מפריע , אבל לאור מה שמצאתי כבר פעמיים מאבא שלו זה נראה לי יותר הטריגר שזה בא משם ,מאבא שלו, מה שמטמיע בי הרבה חוסר בטחון. אביו כם אדם פרימיטיבי ומרובע בדעותיו. אני באמת בבעיה וכני לא יודעת אןם יש דרך לפתור את זה בכלל.. אני מצטערת שאי פעם עירבתי אותו במשהו רפואי אבל באמת לא חשבתי שזה יסתובב כנגדי.

נילי יקרה,
מתוך תמימות, ובודאי מתוך נוחות שלך, ואני לא מאשים אותך, פתחת את גבולות הפרטיות הרפואית בפניו, ונתת לו את האופציה לקרוא את התיק הרפואי שלך. אני לא יודע אם הוא אדם רע או שתלטן, אבל אם הוא חרדתי, וגם רופא יכול, ככל אדם, להיות חרדתי, ועם סטיגמות, הוא פועל על פי החרדות שלו. ה"מרובעות" שלו, ובעצם הסטיגמות שיש לו, יכולות להגיע מתוך גם חרדות שכאלה. אני חושב שאולי הכי נכון הוא להפסיק להיזדקק לו בבקשות לתרופות מסויימות, ואולי גם לעבור קופה, אם את מרגישה צורך בכל. היי גלויה עם בן זוגך, כי את צריכה את האמון שלו. תגידי שאת מרגישה שפלשו לך לפרטיות, ולכן את רוצה להימנע מזה. שאת גלויה איתו, אבל חשוב לך שזה רק את והוא בהקשר הזה של עניינים פרטיים.יתכן שתרצו ללכת לטיפול זוגי אצל פסיכולוג קליני שמטפל גם בהפרעות אכילה, כדי להעלות את העניין על השולחן, וכדי שבן זוגך יקבל הבנה טובה יותר של המשמעות הכללית של התופעה, ושל המקום שבו את נמצאת באופן האישי והפרטי שלך תוך האזנה לאיש מקצוע, ולא לאביו. כרגע, אני מניח שהוא נע ונד בין ההסברים שלך לאלה של אביו, ולא כל כך יודע למה להאמין. אני מניח ששניכם מקובלים עליו מאד, מה שמקשה עליו לדעת מה נכון.