יחסים: חוסר סבלנות וביקורת בזוגיות

ד''ר אורן שלום,
אני רוצה להתייעץ איתך על נושא שמאוד מפריע לי ומכעיס אותי.
אני אשה נשואה מזה עשר שנים שנינו אנשים חיוביים,הורים טובים הבעיה העיקרית בנינו זה חוסר שיוויונות בזוגיות! אני חושבת שהוא מרשה לעצמו יותר מדי איתי,אם זה מבחינת הערות אליי,אוהב לתקן אותי ואת דרך הביטוי שלי(גם ליד אנשים)אם דיברתי אליו לא יפה ישר ינתק לי את הטלפון ,ואני מנגד די נרתעת ממנו ,חוששת מהתגובות שלו ,נרתעת מלפנות אליו בבקשות מסויימות.בקיצור מרגישה ממש חוסר שיוויון בנינו,סוג של שוביניזם חבוי,זה גורם לי לכעס ענק כלפיו וגם אותי כאשה שם במקום מאוד נמוך גורם לי לרגשי נחיתות.ראוי לציין שמחוץ למערכת הזוגית אני בחורה מוערכת,עם כבוד עצמי וכבוד כלפי הסביבה.
אודה לעצתך מה לעשות??
האם יש דרך שאני יכולה לשנות את התנהגותי או את התנהגותו...
תודה רבה על תשובתך.

יפית יקרה,
את מגדירה את זה כ'חוסר שוויוניות', והייתי מתייחס לזה יותר כיחס חסר סבלנות, ביקורתי ומעניש. לא בטוח שזה קשור לשובניזם, אלא לאישיות. היות שאת רכה יותר בהתייחסות שלך, אגרסיבית פחות ואולי נרתעת יותר מעימותים, זה מתבטא בדינמיקה הזוגית שלכם, ודברים הולכים יותר בדרכו.השאלה היא איך את יכולה לשנות את הנהגותך באופן שתשנה את התנהגותו. ואני חושב שאת יכולה, אם בן זוגך הוא איש טוב שרוצה לעשות טוב, גם אם לא תמיד יש לו סבלנות להקשיב לצרכים או לדעות שלך.אני מציע לך לקרוא שיחה ישנה שהיתה לי עם גולשת שפנתה אלי כאן, בפורום, לפני שנים. קראי בבקשה את כל השיחה (היא ארוכה), ואחר כך גם את השיחה השניה, שבה סיפרה לי שזה עובד לה, למרות הקושי שלה ביישום. נסי לקחת מתוך זה את מה שמתאים לך, וגם לקרוא את ההתלבטויות בדרך, את הקושי שלה ליישם את זה, ואת התאור שלה על הביצוע.זה ישנו בדף אליו אני שולח אותך, תחת הכותרת "חיזוקים חיוביים" (לחצי על הקישור), שיחה ראשונה ושיחה שניה.

ראשית תודה רבה לך על המענה.
אכן נכנסתי לקישור וקראתי את ההתכתבות.
השאלה אם הפתרונות שהצעת שם לבחורה רלוונטים גם במקרה שלי??
אני חושבת שהטבת להגדיר אותו נכון: "יחס חסר סבלני,ביקורתי ומעניש.
האם אני אמורה להבליג? או שמא להעיר רק פעם אחת?
אייך אתה מציע לי לפעול?
כשאני בסיטואציה לא נעימה מולו או לעיתים ממש פגועה עד עמקי נשמתי??
כן הוא דומיננטי יותר ממני ,הרבה פעמים ההחלטות שלו הן המנצחת,אם עשיתי משהו שלא לשביעות רצונו מעניש אותי בברוגז ממושך או מחביא לי איזה חפץ אישי שלי.
יכולה לחזור מהעבודה ולספר לו סיפור שקרה לי ואני בלהט הדברים...והוא יכול לומר לי...אבל זה לא מעניין אותי...
תודה על תשובתך(:

יפית יקרה,
כן, בודאי שהפתרונות רלוונטיים, מהסיבה הפשוטה שאם תיכנסי לויכוח הוא יתחפר בעמדה שלו, יכעס יותר, וישכנע את עצמו עוד יותר שהוא צודק, ואם תוותרי לגמרי, את נפגעת מאד, ומאבדת ביטחון עצמי, שלא לדבר על טעם החיים שלך, ואיזו שהיא שליטה על מה שנכון לך ולבני משפחתך לעשות.אז כן לומר, אבל ללמוד את אמנות היציאה מויכוחים מיותרים עוד בתחילתם. הדברים נשמעים טוב יותר ומחלחלים טוב יותר כשהוא יודע מה דעתך, אבל לא מספיק לכעוס לאחר ששמע את זה. או לפחות רק קצת. כי לפעמים עצם הידיעה שבן הזוג שלנו רוצה משהו אחר, שגם אם אני לא מסכים איתו אני בכל זאת יכול לוותר כדי לעשות לו הרגשה טובה, זה דבר שהוא אפשרי, לפחות מדי פעם, כאשר האווירה טובה, וכאשר נעים ביחד, וכל עוד אין ויכוחים על זה. אם יש – אז גם את זה אי אפשר יהיה להשיג, וכל דבר קטן נוסף יעורר ויכוח והתחשבנות.לכן, כן. קראי בבקשה שוב את השיחה ההיא, ונסי להבין מתוכה מה את יכולה לעשות בזוגיות שלך. וגם להבין שאם את נפגעת, אולי הכי נכון הוא לעשות נסיגה באותו רגע, ובזמן אחר, כשהאוירה טובה, לומר שהמילים שבהם השתמש היו פוגעות, או הטון, ושרצית שיידע שלכן התרחקת. ואם יתגונן ויתקוף – לצאת מזה. את לא צריכה שהוא יודה בזה, כי יתכן שהוא לא מסוגל לזה, והויכוח על זה רק יעזור לו להשתכנע שהוא צודק, כי את יודעת איך זה בויכוחים – הוא ימצא מבין כל הנימוקים שלך משהו שהוא חושב שהוא לא נכון, ויכליל את זה על הכל. הוא לא צריך להודות בזה, הוא רק צריך לדעת שנפגעת, והיות והפגיעה היא שלך לגמרי, ולא קשורה לצדק או שלא לצדק, יש סיכוי שאולי הוא גם יעשה מאמץ מדי פעם לפחות שלא לפגוע בך. זה יכול ליצור דינמיקה חיובית ואוירה טובה יותר, ועוד פחות פגיעות.

ד''ר אורן,
אני מאוד מודה לך על התיחסותך ועל שהקדשת לי מזמנך!
אקרא שוב ושוב את הדברים ואפעל לפיהם.
תודה