יחסים זוגיים: קשיים והתמודדות עתידית

אני ובן זוגי שנתיים וחצי ביחד, בקרוב מתחתנים. אני בת 27 והוא בן 31. גרים יחד בתל אביב.
לאחרונה הלכתי לבקר את אמא שלי בראשון לציון ולא הרגשתי טוב ועלה לי החום אז החלטתי
להשאר לישון אצלה כדי שתוכל לקחת אותי למחרת לרופא כי בן זוגי בעבודה ועסוק והיא פנויה.
באותו ערב הייתה לי ציפייה שבן זוגי יגיע לבקר אותי. אך הוא אמר שיבוא למחרת ישר אחרי העבודה.
מאוחר יותר הסברתי לו שיש לי ציפייה שיבוא ושהתאכזבתי קצת אבל הוא הסביר שאני עם ההורים
ושהם מטפלים בי ושלא מסתדר לו היום כי יש לו דברים לעשות הולך לאימון בערב אחרי העבודה ואז מתקלח ואוכל
ושיבוא למחרת ישר אחרי העבודה. מפה לשם זה התפתח לריב. שהוא לא מסכים איתי שהוא צריך
לבוא ושזה לא קריטי ושאני לא מתחשבת בו.
אני נפגעתי מכל הסיפור הזה, הייתה לי ציפייה שכשאבקש ממנו משהו שחשוב לי הוא יסכים ויבוא,
ועוד במיוחד כשלא הרגשתי טוב. מרגישה שהוא יכול להתעצל לפעמים לעשות דברים וזה דיי מעליב.
הנושא נסגר בלהסכים שלא להסכים כי לא היה לנו כח לריב יותר.
עברו מאז יומיים ונשארתי עם מועקה. שבן זוגי לא נמצא שם בשבילי כשאבקש ממנו להתאמץ בשבילי
למרות שזה לא היה מאמץ כזה גדול לקפוץ לשעה מתל אביב לראשון, ואם היה צריך לפגוש חברים
כנראה שהיה פוגש אותם. הוא כן היה שם בשבילי בהרבה מאוד דברים.
משום מה הסיטואציה בזאת הותירה בי טעם מר.
אשמח שתאיר את עייני. אולי יש משהו שאני לא רואה.

מאוכזבת יקרה,
אם אני לא טועה, התכתבת איתי כמה פעמים בעבר, ואם זה הסיפור, אז יש לו קושי בחיבור שלך עם הורייך, שהוא רואה אותו אולי קרוב מדי, ואולי אותך מפונקת מדי. כך או כך, אני מניח שהוא לא מרגיש בבית עם הורייך, הוא לא מעריך את המחלה שלך כדבר קריטי (וזה כנראה נכון), ולא מעריך את זה שהצורך שלך בו הוא קריטי לצורך הטיפולי (וגם זה כנראה נכון, כשהורייך בסביבה), ואז נותר הקושי שלו מול הורייך והמאמץ שאת מבקשת ממנו לעשות, מול הצורך שלך להרגיש נאהבת ושהוא נכון להקל עליך גם כאשר את לא במצב קריטי. כלומר, עומדת כאן למשפט בעיקר שאלת התנהלות היחסים ביניכם בעתיד, ואם הוא ירצה להשקיע בך גם כאשר זה לא ממש הכרחי וגם כאשר בא לו לעשות דברים אחרים. את מאד רוצה שכן, והוא אולי מאד רוצה לשים לצורך הזה שלך גבולות, ושתתרגלי להם ושתקבלי אותם. על כך הדיון, מבינה? על דרך ההתנהלות שלכם בעתיד, דרך הנסיון להשפיע בהווה. הוא היה רוצה לראות אותך עצמאית יותר ופחות נזקקת לאחרים, ואת רוצה לראות אותו יותר נענה לצרכים הרגשיים שלך, ונותן לך תמיכה דומה לזו שקיבלת אצל הורייך. על הפער הזה אתם צריכים ללמוד לגשר. אני לא יודע מתי כדאי, ואולי זה לא הזמן, אבל מתישהו בעתיד, אם הדברים יחריפו, הייתי ממליץ על טיפול זוגי לזמן מה, כדי ללמוד לקבל יותר זה את צרכיו של זה, ולמצוא דרך שתאפשר לשניכם להרגיש מספיק טוב כדי ליהנות מהדברים הטובים האחרים שיש בקשר שלכם.אולי כדאי שתקראי את המאמר שלי עלטיפול לזוגות צעירים("דילמת המיטה החולה"), ואחר כך גם עוד מאמר, על עבודה אישית מול בן זוג – "לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי", בדףמטפל זוגי באינטרנט.

תודה רבה על התשובה, אני מאוד מסכימה איתה.
באותו יום כשאמר שיבוא למחרת, מאוחר יותר בערב התקשר אלי ודיברנו
ושאל אם הכל בסדר. אז עניתי שאני מעט מאוכזבת שציפיתי שיבוא לבקר
מפה לשם השיחה הפכה למילה מול מילה והוא התחיל להרים את הטונים וניתק לי את השיחה באמצע.
אין ספק שצורת השיחה בפני עצמה היא לא טובה אבל אני באמת לא יודעת
איך להסביר את עצמי ושהשיחה תשאר על מיי מנוחות, כי בשלב מסוים
כשהשיחה הופכת למילה מול מילה ואני לא מסכימה איתו הוא מתחמם ומתעצבן.
ואני לא רוצה להסכים איתו כשאני לא מרגישה שאני באמת מסכימה עם ההתנהגות.
אז אני באמת לא יודעת כיצד לנהוג במצב הזה ולצאת מזה, אנחנו פשוט מגיעים למבוי סתום וניתוק השיחה נעשה בטעם מר וקשה להמשיך הלאה ולהתנהג רגיל אז אנחנו פשוט נכנסים לוויכוח
ולא יוצאים ממנו..
לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה..קראתי את הקישורים ששלחת אבל אני לא כל כך
מבינה איך ליישם את העצות במקרה הזה, כי גם כשאני אומרת יפה מה הפריע לי זה נגרר לריב..
אשמח להסבר מפורט יותר.
וגם מתי לדעתך כדאי להגיע לייעוץ זוגי? והאם יש מצב שהדברים יפתרו עצמם?

מאוכזבת יקרה,
אתם לפני חתונה שאת רוצה בה. אני בטוח שאת לא רוצה להרתיע אותו עכשיו, ויתכן שהוא לא ירצה להגיע עכשיו לטיפול זוגי, אבל יהיה מוכן לזה אחר כך. אולי עכשיו הוא אפילו יהיה מוכן לתת הסכמה עקרונית, שתעשו זאת אם צריך.אבל יכול להקל גם עליך וגם עליו אם תתחילי בטיפול לבדך כבר עכשיו. יתכן שהוא ירגיש שזה מקל מעליו את הלחץ, שיש משהו או תהליך שמקל עליך את הלחץ. ואני חושב שבטיפול זוגי לבד, גם תוכלי לפרוק את הפחדים והתסכולים, אבל גם תוכלי לבחון את עצמך לגבי שאלות של מה נכון לעשות ולדרוש ולרצות, ומה לא (שאני חושב שלא תמיד את בטוחה במאה אחוזים), וגם – איך לעשות זאת מולו באופן שלא יגרום למריבות ולפיצוצים. והיה ויגיע הזמן לכך בהמשך, יהיה לו הרבה יותר קל להצטרף לטיפול שכזה. אגב – כאשר אני פוגש רק צד אחד בתחילת הטיפול, ועולה הצורך להמשיך באופן זוגי, אני תמיד עושה פגישה אחת לפחות עם הצד השני בנפרד לפני הפגישה המשותפת, כדי למנוע את התחושה האפשרית של "אמבוש" שבו אני כבר מכיר את הצד "הראשון" ו"קבעתי את עמדתי" בהתאם, וביחד נתקוף אותו. כמובן שזה לא נכון, ולכך מיועדת הפגישה בנפרד לפני הפגישה המשותפת.