יחסים: הבנה של גבולות באהבה

שלום רב,
אני נמצאת בזוגיות כבר עשר שנים עם אדם מקסים, יצא שהגורל הפגיש בינינו והתאהבנו על אף העובדה כי הוא נשוי באושר ואוהב את אישתו. הוא מעולם לא השלה אותי אחרת. אנו עושים הכל על מנת שלא לפגוע בה חלילה.
למותר לציין שאני מקריבה את עצמי בכך שאיני לוחצת עליו בדבר, השלמתי עם העובדה כי לא אהיה אמא וכל
הנלווה לזוגיות רגילה, אני אוהבת אותו ומרגישה שהוא אותי ולכן אני מקריבה מעצמי למען אהבתינו.
לאחרונה, קיבל בן זוגי הצעת עבודה בחו״ל, הוא צריך להגר במסגרתה עם אישתו והילדים לחמש שנים לחו״ל, כמובן שבלעדיי. כרגע הוא עובד במסגרת בטוחה מאוד ללא אפשרות לפיטורין ומרוויח הרבה מעבר לשכר הממוצע במשק. ואולם הוא ממורמר מאוד מעבודתו הנוכחית, רע לו שם , וזה היה החלום שלו לעשות את השליחות הנ״ל מה גם שהיא תיפתח בפניו אפשרות עבודה מאתגרת יותר ופיננסית יותר כדאית. שאלתי היא, האם זה פייר אחרי כל כך הרבה שנים של הקרבה מצידי,כמובן שגם הוא מקריב מעצמו את הסיכון שמה יתפסו אותנו והוא יפסיד את אהובתו הנוספת וילדיו. האם זה שהוא מוכן להשאיר אותי מאחור ולבקש ממני להמתין חמש שנים,שבהם נעשה מאמץ ל׳קפוץ ׳ לבקר, מעידה על כך שהוא לא אוהב אותי מספיק? נסו לענות לי על השאלה בהתחשב ברקע הדברים שהבאתי בפניכם ופעם נוספת, בהתעלם מהעובדה שהוא נשוי, אלא , נניח כי הוא לא נשוי ואנו חברים עשר שנים, והוא לא יכול לקחת אותי לשליחות מסיבות אחרות. מה זה אומר על ריגשותיו כלפיי?

(הודעה ללא תוכן)

אני חושבת שהוא פשוט ניצל אותך...מאהבת במשך 10 שנים-ואללה גבר...הוא ימצא לו מישהי אחרת בחו"ל-תהיי בטוחה.את צריכה לעזוב אותו ולמצוא מישהו נורמלי.חבל עלייך-שלא תהיי אימא בגללו,ולא תחווי זוגיות נורמלית.באמת חבל.והשנים לא יחכו לך.בהצלחה.

פתותי אני לא מצליחה להשאר אדישה להודעתך.יקירתי.......לא מגיע לך משהו שיאהב אותך ורק אותך ?לא מגיע לך להיות מספר אחת בזוגיות?לא מגיע לך לחוות את תחושת האמהות?כואב לי מאוד בשבילך ואני מאחלת לך מעומק הלב שתצליחי להרים ראש ולהגיד לו יפה שלום ותמשיכי לזוגיות חדשה שאת תהיה ראשונה בכל תחום.כל טוב לך .תות

פתותי1 יקרה,
את לא יכולה להתעלם מהעובדה שהוא נשוי, כי נדמה לי שהמסר שהוא מעביר לך, מאז שאתם ביחד, הוא בדיוק אותו המסר – שהוא מעולם לא רצה להתמסר לך באופן מלא. אלא שאני לא יודע אם את רוצה להפנים את המסר הזה. במשך כל הזמן שאתם יחד, הוא מוסר לך את המסר של בדיוק בדיוק כמה הוא אוהב אותך, וגם בדיוק מהם הגבולות של האהבה הזו. עד עכשיו, הוא לא אהב אותך מספיק כדי להתחשב באופן מעשי בויתורים שלך על ילדים, והוא לא אהב אותך מספיק כדי לוותר על דברים אחרים חשובים לך, למען האושר שלך. אולי כי היצגת חזות מאושרת. אבל אי שם בין החזות המאושרת שלך, שאיפשרה לו לשים את הגבולות במקום שהוא שם אותם, לבין המקום שבו הוא רוצה להיות, הוא גם אומר לך מה הגבולות שלו. ועכשיו הוא גם אומר לך שהוא לא אוהב אותך מספיק כדי לוותר על החלום החדש שלו, לעבוד בחו"ל ולהתפרנס יותר. האם הוא אוהב אותך פחות מקודם? לא בטוח. אחרי הכל, זה בדיוק אותו סוג מסר שקיבלת קודם, רק עם גבול חדש, כי התנאים השתנו, וכי הוא היה צריך לקבל עוד החלטה.נדמה לי שאת בוחרת לפרש את הדברים כפי שהם נוחים לך יחסית, כלומר, גם כשהם לא נוחים לך, אלא כי פרשנות זו מאפשרת לך להיות איתו עוד. כי טוב לך עם התחושה של אהבה, גם כשהיא מוגבלת מצידו, ולכן, בינינו, די חד צדדית. את הרי ויתרת על הילדים שלך, והוא לא מוותר על הילדים שלו (למרות שגם בגרושים אין ויתור על ילדים, אם עושים זאת נכון; לעומת זאת, הויתור שלך הוא ויתור מלא). האמפתיה שלך על הסיכון שהוא לוקח על עצמו היא דבר יפה, אבל את גם אומרת בצידה שאם יתגלה, את יודעת שהוא יקריב אותך למען הנישואים שלו. למה את לוקחת את זה כדבר שהוא מובן מאליו? הוא מציג עצמו לעולם כגבר מצליח ונשוי. ומה עם ההצלחה שלך, שאת מחביאה מעין כל? למה את לוקחת גם את זה כדבר המובן מאליו? אני ממליץ לך מאד לקרוא את המאמר שלי עלהגבר הנשוי, כמלכודת דבש עם עוקץ מוסרי בקצה(תחת הכותרת 'התנהלות אישית').אני יודע שמאד לא קל לקרוא את כל זה. ועוד יותר קשה להסיק את המסקנות, ואפילו עוד יותר קשה לעבור את כל מה שאת עוברת, כשאת די לבד, ואולי זה בלשון המעטה. הבידוד הזה עוזר לו לשמור עליך, כי בלעדיו, כשהיית שומעת קולות אחרים, או מספיק קולות אחרים, אולי לא היית שם. אולי. הבידוד לא עוזר לך, כי את הרי יודעת שאם הרומן שלכם היה גלוי לכל אלה שאת מכירה, לא היית גאה במצב הזה. גם כך את אולי מוצאת את עצמך מתנצלת בפני מי שכן יודע. כך או כך, כלומר, בין אם את נשארת איתו ובין אם לאו, אני מציע לך לבקש סיוע מקצועי. כי את זקוקה לעזרה להסתדר בכל הבלגן והזמזומים האלה שיש לך בראש. אין לי ספק שיש לך אותם, וכדאי שלא תהיי לבד איתם. את לא רוצה לגלות רק שנים אחר-כך, שאת לא עושה את מה שאת חושבת שהכי טוב ומתאים לך, על כל הכעסים, והאכזבות, והתסכול והיאוש, וההערכה העצמית הפגועה. לכי ליעוץ אישי כדי להיות יותר בטוחה שאת נמצאת במקום שבאמת מתאים לך.ואם אני לא טועה, את התשובה הזו שלי גם רצית וגם פחדת ממנה. עשי משהו, כדי שתפסיקי לפחד ותהיי, בסופו של דבר, שלמה עם עצמך.