יחסים: גברים, נשים וחרדות

הי...אני מקווה שאצליח לבטא את הבעיה שלי בצורה מובנת. אני מאד עצובה ומאד מיואשת, ומאד רוצה את עזרתך. אני בת 23 וחבר שלי בן 30. יוצאים כבר שנה. בהתחלה הכל היה ממש טוב. הוא מאד אהב אותי, והיה אומר ומראה זאת בכל דרך. לאט לאט עם הזמן, נכנסנו למין שגרה. הוא אדם שמתרגל מאד מהר לדברים, ואז ההתלהבות שלו -שהיתה בהתחלה גדולה מאד, יורדת. הוא מאד רציונאלי ופרקטי, על הכל הוא מסתכל במשקפיים "הגיוניות", תמיד מסתכל על "התמונה הגדולה" והפרטים לא ממש משנים. הוא מאד אגואיסט וממוקד במטרות שלו- שמזינות אותו ממש.הוא חי מפרויקט לפרויקט. לא שלא אכפת לו ממני או מהאנשים סביבו אבל יש לו סדרי עדיפויות די ברורים שלפעמים קצת מעוותים בעיני. לקח לו זמן להתרגל אלי- לפני לא היו לו קשרים רציניים ולאט בהדרגה התחלנו לראות אחד את השני הרבה והיום אנחנו גרים אצל ההורים שלו כרגע עד שנתייצב כלכלית. בהתחלה הייתי מאושרת אבל עם הזמן אני עצובה יותר ויותר. הוא הכניס אותי לחיים שלו כחלק מהשגרה שלו, ולעיתים אני מרגישה שהעיסוקים-חברים-משפחה שלו יותר חשובים לו ממני.כל דבר שרצינו לעשות הוא צרף את החברים, והוא לא מנסה ליצור אינטימיות, או לנסות לעשות משהו שהוא רק למעני. הוא כבר לא מביע פיזית את אהבתו אלי, מה שגרם לי להרגיש מרוחקת ממנו וניסיתי לדבר איתו על כך המון, ללא הועיל. בלי לשים לב, הפכתי לאשה רוטנת שכל היום מעמידה אותו במבחנים כדי לבדוק את האהבה שלו כלפי, כי הפסקתי לראות אותה למרות שאני בהגיון יודעת שהיא עדיין קיימת. נכנסנו לפלונטר של ויכוחים שמתישים את שנינו, וגורמים לו להתרחק ממני יותר. שמתי לב שאם אני פתאום מתרחקת ממנו רגשית, הוא מנסה להתקרב אלי, ולהיפך. אבל אני לא יכולה להתמיד במשחק הזה, וזה מתיש אותי נפשית ומעציב אותי. ישבתי איתו לשיחה ובה שאלתי אותו למה הוא חושב שהמצב נהיה כזה, והוא אמר שאני מתעסקת בשטויות(דיבר על השאלות ששאלתי אותו כדי לבדוק אותו) אמרתי לו שאולי אם היה חושב מה גורם להתנהגות שלי ומנסה לשנות את זה לא היינו מגיעים למצב מלכתחילה. הוא אמר שאין לו כל כוונה להשתנות, ושאולי אני אתבגר עם הזמן ואבין שאני מתעסקת בטפל. מבחינתו, הפגנת אהבה, מחוות, -הכל טפל. אני מרגישה שהוא אטום רגשית, וברוב הזמן לא מבין מה אני בכלל רוצה. יש לציין שכך נראה כל הקשר- התפשרויות מהצד שלי, הוא מבחינתו תמיד בסדר ולא מוכן לשנות דבר. אני מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו, והכי עצוב- שאם אני יגיד לו שאני חותכת הוא אפילו לא ינסה להילחם עלי. אוסיף- שהיינו ידידים לפני שיצאנו זמן רב-5 שנים, והוא הבין שהוא רוצה אותי רק כשראה שהוא הולך לאבד אותי. אני מרגישה שהוא יודע להעריך רק את מה שאין ולא מה שיש.ד"ר חסון היקר, אני נורא עצובה ואני מרגישה שהקשר שלי מתדרדר למקום לא טוב. אני מאד אוהבת אותו ורוצה לגרום לו להעריך אותי, לאהוב אותי כמו פעם, להתאמץ בשבילי.להבין שכן, הוא יכול לאבד אותי ושזה מזיז לו.סליחה על האורך אבל רציתי לאמר הכל שיהיה ברור.אני קוראת פה את עצותיך ותמיד מתרשמת לטובה. אשמח לשמוע את דעתך, ולנסות לשנות את חיי.תודה רבה רבה מראש!

אביגיל יקרה,
באיזה שהוא מקום, אתם נופלים לתוך הפער העתיק ביותר בעולם שבין גברים לנשים. הוא עסוק בעיקר במלחמות שלו עם העולם, ובצרכים שלו להתקדם כלכלית וחברתית, ואת עסוקה בעיקר בשאלה אם הגבר המוצלח הזה שאיתך יישאר איתך לנצח. וככל שהקונפליקט ביניכם גדל על הרקע הזה, שנוצר כי את רוצה לקבל את הביטחון שהוא חושב עליך ורוצה להשקיע בך, וכי הוא רוצה להשקיע במקומות אחרים כדי להיות יותר תחרותי ויותר מצליח, כך הוא מרגיש נלחץ ממך – כי את מנסה להגביל את מה שהוא רוצה, ואת נלחצת ממנו – כי הוא מנסה לשים לך גבולות, ולהגשים את הצרכים האחרים שלו. ומה שמפריע לך הוא שכאשר את נאבקת לממש את הצרכים שלך, הוא מבין עוד יותר עד כמה את רוצה אותו וזקוקה לו, ולכן יכול להניח לנושא הזה, להרגיש בטוח בצורך שלך בו, ולהתמסר לנושאים האחרים. לא פשוט, אביגיל. האם לוותר? האם להניח לו? ומה עם תחושת הביטחון שלך?האבסורד הוא שככל שתניחי לו, כנראה שכך הוא ירגיש יותר צורך לבדוק שאת באמת איתו, ולהשקיע בך כדי לשמור שתהיי לצידו. אני לא חושב שהוא אטום רגשית, אלא מנסה לאזן בין האינטרסים השונים שלו, לפי מידת הדחיפות שלהם.מכאן השאלה: בואי ונניח לרגע שאת מפסיקה לבדוק. שבאורח פלאי כלשהו תהיי בטוחה שהוא רוצה אותך ואוהב אותך לנצח. נניח, לרגע. איך היית מתנהלת אחרת, כשאת ללא פחדים? ואולי זה מה שייתן לך את התשובה שאולי את צריכה להתנהל ללא פחדים. ללמוד להפסיק לפחד. להסיט את המחשבה לדברים אחרים כשזה מתחיל לחזור.אבל כמו תמיד – זה לא לגמרי פשוט. ייתכן שחלק מזה עכשיו, בדיעבד, קשור לחשש שלך מהתדמית שלך מולו. מהקושי שאת מרגישה מעצם העובדה שהבעת בפניו את החרדות שלך, שממנו נובע הצורך שלך שיבין אותך. מה שמוליך אותך להסביר לו שוב ושוב. כי כשהוא מבין מהיכן זה מגיע, יהיה לא רק שינוי מעשי אלא גם שינוי תדמיתי, וממנו את חוששת. יתכן שכפי שאת רואה זאת, אם תצליחי להסביר לו, השינוי התדמיתי יהיה מיידי, ותוכלי "לנוח". להרגע. ובדרך האחרת, של יצירת מצב רגיעה, אמנם הוא ישנה את התדמית שלו עלייך כחרדתית ולא רציונלית (בעיניו), אבל זה ייקח זמן. וזמן פרושו הרבה זמן של חרדות ואי נוחות. הורדת החרדות היא כנראה הדרך הנכונה, אבל היא מפחידה יותר, כי התגמול אינו מיידי, למרות שהיא יעילה יותר.