יחסים בשוליים: מה באמת קורה?

ד"ר חסון שלום
ברשותך.. אני כותבת לך שוב , לאחר שכתבתי לך לפני שבועיים לערך..וזה מתוך צורך שלי .. וגם אם לא תתייחס , זה יהיה בסדר.. (כי הרי כבר כתבת לי..)ואפילו אם לא תקרא.שוחחנו כאן לגביי ,כשפשוט הרגשתי עצוב - מן עלבון.. וגעגועים , ומעט חוסר אונים..הייתי חייבת לכתוב ולקבל את תשובותייך. (לבסוף גם אמרנו שאוכל להגיע אלייך,אך לצערי בשלב זה איני יכולה , אך אולי מאוחר יותר) .לא רציתי שמכתבי ימשיך ויהיה מפורסם כאן , כפי שאתה יודע..ולכן.. לא אחזור עליו..אולי אתה זוכר את המקרה שציינתי.. וגם אם לא זה בסדר..חוץ מיומני.. אין אני אומרת את דבריי לאיש.. וגם לא רוצה להגיד. ואלייך אני מרגישה צורך לכתוב .נרתעתי ממה שכתבת לי - בתשובתך הארוכה, וידעתי גם כי לא ציינתי את הכל..תמיד לא אהבתי ולאהיו לי "המון" חברים, ואת חבריי הבודדים(המעטים מאוד), אהבתי הכי הכי שניתן..יצא כך, שדווקא מי שאהבתי..לא היה עימי.האדם ההוא - שסיפרתי לך , הוא הקשר שלי היחידי עד כה.. היינו ועודנו חברים אמיתיים כאלה..גם עם האינטימיות שלנו , וגם עם זה שהוא בה לשעה כל פעם והולך.. הוא תמיד צלצל-בשבוע שלאחר מכן , שואל , ומגיע.אני יודעת.. כל העניין בשבילי הוא כמובן מאוד קשה. .כי אני זקוקה לכך (זקוקה מאוד..)שיהיו איתי..הרבה הרבה יותר.... והוא..לא נותן לי את זה..אבל-הוא , היה איתי בקשר ולא עזב את הקשר הקיים וגם לא עוזב אותו , וכמובן שזה יהיה משהו כבר לתמיד..בחודשים האחרונים הרגשתי פגועה ממנו הרבה בשל כי הרגשתי ואני עדיין מרגישה.. שהוא טכני מדי איתי ..לא אומר מלה טובה.. מדבר ללא אף טיפת רגש..לא מגיע הרבה .. אך..אולי.. זה קורה..רציתי כל כך לשאול אותך ד"ר חסון ,לאחר מכתבך אז , - האם התכוונת שהוא אשם בעניין ... הרי זו סיטואציה מסויימת .. שאין כאן בעצם כלל אשמים ..וממכתבך , הבנתי כי יש איזושהי אשמה כלפיו , או שאולי לא להאשמה התכוונת?.. אני יודעת כי העניין קשה לי ושאני צריכה משהו שהוא לא יכול להעניק..לי..אבל.. הוא הרי בכל זאת.. מעניק לי משהו מסויים.. וזוהי החברות הזו..מה הנך יכול לומרלגבי כך לאחר מכתביי האחרונים?..ד"ר חסון , דיברתי עימו על כך ,והרגשתי טוב יותר.. הוא היה אצלי ושוב העליב..התנהג "טכני" משום מה ללא הרבה רגש כרגיל (ואני עוד אדבר איתו על כך..) ,והתחושה העצובה חזרה ..ועד שאדבר איתו ..עד שיתקשר.. אני כותבת כאן .. על מנת להרגיש טוב יותר..רציתי, ברשותך לספר לך עוד משהו נוסף, שמתקשר גם כן .. ואולי בחלקו בלבד לקשר שלנו - ואיך ניתן להתמודד איתו .כי אני אוהבת אותו וכל כך קשה לי..שהוא , לא איתי כפי שהייתי רוצה. (כאן ,באמת אין האשמה מסויימת.. וזה דברטבעי ו נפרד- ומובן וללא קשר לזה שהוא לאחרונה קצת העליב אותי.. ) .אני , כפי שאתה יודע , לא ידעתי אף גבר מלבדו ואף פעם לא יצאתי עם אדם ולא קיבלתי אהבה נקייה לעולם .לאחרונה אני מרגישה שזה קשה לי מנשוא.. הבנתי את מה שכתבת לי לגבי מה שיכול לעזור לי וזה- התעסקות בדברים המעניינים אותי ,להיות בחברת אנשים .. אכן .. אני מקווה .ויודעת שזה אפשרי ,אבל ..כרגעזו תקופה ש מעט קשה לילעשות כן.. .אין לי הרבה חברה כעט.. .אבל אני יודעת שכשאהיה,בחברה נכונה זה יהיה מעט יותר טוב!הנה הוקל לי ולו רק מפנייתי זו אלייך.תודה לך מקרב לב..שיר

שיר יקרה,
הדבר היחיד שהוא נותן לך זה קירבה פיזית לתקופה קצרה (שעה???), ואת קיום האשליה שיש לך חבר. חבר דואג למי שאיתו, ודואג לשלומו, ודואג לגרום לחבר שלו להרגיש טוב, ועוזר לו כאשר הוא זקוק לעזרה. האם הוא באמת עונה להגדרה הזו של חבר?אין כאן האשמה, שיר. יש כאן עניין של יחסים בינך לבינו, כאשר את מספקת לו צורך מסויים, והוא מספק לך צורך אחר. אלא שהוא נהנה ממך בשוליים של חייו, כאשר חייו מלאים בעניינים אחרים ובאשה אחרת, ואולי במשפחה, ואת נהנית ממנו בשוליים של חייך, כאשר היתר הם סבל הסובב סביב העדרו. העדרו המוחלט יאפשר לך למלא את החסר בתכנים אחרים. חוסר הבטחון שלך מונע ממך לעשות זאת.אל תעשי לעצמך הנחות. התחילי למלא את חייך בתכנים אחרים, ולהתחיל לחשוב לצאת עם גברים אחרים, לפחות כדי להתחיל להתרגל לרעיון.

נכון.... ..כל כך בלתי אפשרי.. עבורי .. להתאהב שוב .. בשעה שאני אוהבת אותו ..טוב די.פשוט אין לי עוד מה לומר..מלבד מה שאמרת..שיר..