יחסים ארוכים: תסכול וחוסר ודאות

אני ובת זוגי ביחסים 10 שנים, עם המון וויכוחים ומריבות ,לא מצליחים לתכנן כלום ביחד,כל ניסיון לדון בנושא מסוים נגמר בריב ועלבונות אישיים שלרב היא נוקטת בהם ואני מצטרף בסופו של דבר אם כי לפי תחושתי באופן מתון יותר, היא אינה מודה בטעויות, מעולם לא שמעתי או ראיתי מבחינתה רצון לביקורת עצמית,לניסיון לבחון אולי גם היא טועה, התחושה הינה של חוסר תקשורת גמורה. אני משתעמם בחברתה ואולי גם היא איתי אם כי מחפשת יותר את הביחד. היא בעלת לשון חדה חדה ונוקטת בשיטה של פגיעה בנקודה חלשה שלי בכל שיחה שהופכת לוויכוח. התוקפנות והאגרסיביות שלה מותירות אותי רמוס. איכשהו לא משנה על מה דנים היא זו שמחליטה וכך צריך להיות על פי דרכה ואני זה שלא בסדר ןאצל כולם זה ככה לדבריה. היא שוכחת שכל שילוב זוגי שונה וכל אדם שונה. אני מוצא עצמי מובל מתוסכל ובעצם לא מסוגל להתמודד מול קביעת העובדות התוקפנית שלה. ניסיונות לדבר לא חסרו וזה מגיע למבוי סתום. מבחינתי אני מוצא עצמי חי חיים של אחר,ללא מטרה משלי,ללא שום השפעה שלי. ולא נעים להודות די חושש ממנה ומהאגרסיביות שבה שיכולה להיות בלתי נשלטת. עם זאת ניסיונות שלי להחלץ מהקשר לא צלחו,תמיד הצליחה לגרום לי תחושה אשמה עצמית ומצאתי עצמי שוב במילכוד,איני מושלם יש לי השריטות שלי אך אני לא מאמין היום שאי פעם נחיה טוב. אהבה אין כנראה ולמרות זאת היא מתעקשת על קיום הקשר,שנינו כבר לא צעירים כבני 40,וגם די תלויים כלכלית אחד בשני למרות שמצבה טוב יותר היות והיא דואגת לכך בלי שום מחשבה על מצבי. ילדים אין וזה גם כאב והיא מאוד רוצה. יחסי מין די נדירים . ושנינו בעצם שוקעים ,היא טוענת שאם אעזוב הותיר אותה ללא ילדים כי היא כבר מבוגרת וזה יהיה על מצפוני.והאמת זה באמת יהיה מבחינתי.לא פעם אני אומר לעצמי שגם לי יש אשמה בענין,אחריות,אך בבסיס חסר הדבר העיקרי-תחושת השיתוף וההנאה מחברת השני.תקשורת. הברירה השניה של פרידה היא אולי אבדן של שנינו. אשמח לשמוע דעתך איך פותרים זאת.

פונה יקר,
אני לא יודע מדוע יצאה הפנייה שלך לאורתופד, ד"ר רנד, אבל מילא.אתה מתאר יחסים ארוכים של 10 שנים שבהן, כך אני מבין, לא התחתנתם (ואולי כן, אבל לא כתבת את זה), ולא הבאתם ילדים. בת הזוג שלך עברה איתך את הגילאים 30 עד 40, גילאים שבהם היא רצתה להביא ילדים, ציפתה להביא ילדים, וזה לא קרה. לא סיפרת מדוע. האם זה בגלל בעיות פוריות, או בגלל חוסר רצון שלך למחוייבות? לא כתבת. אם יש לך חלק בזה, לא פלא שהיא מתוסכלת.אני לא אומר שהיא טלית שכולה תכלת. אבל אני יכול להבין את מקורות התסכול שלה. מה שבטוח הוא שהדינמיקה שביניכם לא עובדת ואינה טובה. עם זאת, אני לא רואה אותך רוצה להביא איתה ילדים, כך שאולי דווקא התקופה שאתה נשאר איתה מונעת ממנה להביא ילדים, ואולי הסיכוי שתביא ילדים בלעדיך דווקא גדול יותר. ייתכן שדוקא בשבילה, כדי שתעשה החלטה ותעזוב. אבל אני בטוח שכתבת רק את קצה הקרחון, ולכן הדבר היחיד שבטוח הוא שאתה רוצה לצאת משם, אבל לא בטוח בכך במאה האחוזים.אני חושב שרצוי שתגיעו ליעוץ זוגי לאו דווקא כדי ליישר את ההדורים, אלא קודם כל כדי להבין למה אתם מסוגלים ביחד ולמה לא, וכדי לא למשוך את זה אם אתם לא מסוגלים. כדי לצאת מזה קל ובאופן יעיל ועם מינימום פגיעות נוספות, אם זה מה שנכון. כל שהות נוספת שלכם ביחד ללא שיקום, רעה לשניכם, ואולי יותר לה מאשר לך, בגלל השעון הביולוגי שלה שרץ מהר יותר.

ליאור יקר,
אני מבקש שתפסיק להמשיך לענות לפונים לפורום. הפורום הוא פורום מומחים ולא פורום תמיכה, ולכן כללי הפורומים של סטארמד הם שתגובות כאלו מיועדות להמחק. האפשרות לתגובה ניתנה לפי בקשתי, כדי שאוכל לנהל דיאלוג עם הפונים אלי. אם יש לך צורך חיוני להגיב למצוקות של אחרים, תוכל למצוא מקומות אחרים לשם כך. אין לי זמן להתפנות לטפל בנזקים שעלולות לגרום תשובות של גולשים, כי פשוט אין לי פנאי לעוד תגובות (כמו פנייתי עכשיו אליך). במקרה הנוכחי, תגובתך לפונה היתה חריפה מדי, ללא מודעות לאפשרויות הרבות שהיו יכולות להביא את הפונה לשאלה שלו. גם ללא מודעות מספקת למחיר שהוא עלול לשלם, או בת זוגו. אני לא אומר שתגובתך לא יכולה להיות הדבר הנכון, אבל היא לא רגישה מספיק לאפשרויות אחרות.פונים שמגיעים הנה מגיעים מתוך קושי ומצוקה נפשית רבים, וקל להם להאחז בקש. כלומר, לחפש אמת בכל דבר שנכתב להם, בין אם הוא טוב להם ובין אם לא. האמת שלהם היא גם לא תמיד אובייקטיבית. ולכן נדרשת מידה רבה של זהירות בתשובות. מאחר שאתה שב ומגיב בפורום, אני פונה אליך ישירות, מבקש ממך לחדול, ובכך לסייע לי להתפנות למי שפנה אלי בבקשה לתשובה.