יחסי אחיות: תלות, גבולות וקבלה

שלום
ד"ר אורןאני סטודנטית באוניברסיטת ת"א, בת 22 וזכיתי להיוולד עם תאומה, למרות שאיננו זהות יש בינינו קשר חזק ואוהב ובד"כ גם בריא.תאומה שלי יפה מאוד, מטופחת,עצמאית, ספורטיבית,חכמה ואיכותית.תאומה שלי עוברת כרגע תקופה לא קלה-אחרי זמן רב שגרה מחוץ לבית הוריי היא חזרה לגור בו, גם היא סטודנטית באוניברסיטה, היא גם עובדת... מה גם שהיא יצאה בשאלה והוריי דתיים (יאמר לזכות הוריי שהם אינם כופים עליה את הדת, הבקשה היחידה שלהם שלא תחלל שבת בבית בפומבי ושתשמור על כשרות כשהיא בבית).בתקופה האחרונה ההתנהגות של תאומה שלי הפכה להיות רגישה מדי ותלותית .היא מפרשת כל הערה שלי-גם הערה תמימה ביותר לסימן שאני "נגדה" ושאני "מנצלת את העובדה שאני הבן-אדם היחיד שהיא תלוייה בו" ובתגובה היא מתנהגת בחוסר פרופורציה לחלוטין (אפילו שהיא מתנהגת באופן דומה רק פחות קיצוני גם עם הוריי-היא מחפשת אישורים על ההתנהגות שלה ואם הם לא מסכימים איתה זה מציק לה) .הוריי אמנם פתוחים והם באמת אחלה של הורים-אפשר לדבר איתם על הכל והם נותנים לנו חופש ועוזרים לנו ככל יכולתם-הם עושים מעל ומעבר כדי לעזור לנו אבל מצד שני הם קצת "חונקים"...... הם לא מרבים לעודד אותנו נפשית, אם כבר הם מבקרים אותנו -והם לא מודעים לזה כלל (לדוג' עכשיו כשיש חופש לפני האוניברסיטה אמא שלי מעירה לי ולתאומה שלי שאנחנו הולכות לישון מאוחר, שאנחנו קמות מאוחר, שאנחנו רואות טלוויזיה יותר מדי.....והיא משוכנעת שזה לטובתנו אפילו שאנחנו רוצות להנות מקצת חופש לפני העומס הרב של הלימודים). אני לא לוקחת אותם ברצינות בד"כ אבל תאומה שלי לוקחת אותם יותר ברצינות-במיוחד את אבא שלי שהוא דרמטי בעצמו.אני לא מעודדת תלות בינינו ואני לא חושבת שתאומים שקשורים אחד לשני צריכים להיות תלותיים. למען האמת זה מוזר לי שבן אדם כל-כך עצמאי ושנראה כל-כך מלא ביטחון עצמי מבחוץ יכול להיות כל-כך תלותי מבפנים.לדוגמא: כאשר היא שיתפה אותי בהחלטתה להתחיל להתאמן בסוג מסויים של התעמלות שיש לי ניסיון בו הבעתי את דעתי על-כך ואמרתי שאני הפסקתי ללמוד התעמלות זו כי השתעממתי, היא פירשה את התגובה שלי כרצון ל"דכא אותה" ואמרה לי ש"אני הורסת לה כל דבר שהיא רוצה לעשות" למרות שהבהרתי לה שזאת רק דעתי ויכול להיות שהיא תחשוב אחרת- יתרה מכך היא אמרה לי שאני מתנשאת ושהיא שונאת אותי.-יום למחרת היא פתאום מתנהגת כרגיל ואומרת לי כמה שהיא אוהבת אותי ומשתפת אותי בחוויות שהיו לה בעבודה, לימודים וכדומה.היא גם רגישה מאוד בנושא של זוגיות היא ממש בלחץ לחתונה ואומרת שהיא חייבת להתחתן כמה שיותר מהר-וש"היא לא יודעת מה היא תעשה אם לא תתחתן עד גיל 24" ,אפילו שמתחילים איתה הרבה מאוד בחורים-וכאשר היא שומעת על זוג שמתחתנים היא נלחצת נורא- במצב שלה יש בן-זוג היא רגועה, אך כרגע אין לה בן-זוג.היא מבקרת את המעשים שלי ונותנת לי "אישור" על האנשים שאני מסתובבת איתם-אני מצידי לא מתייחסת ברצינות ל"אישורים" שלה וגם אם יש לי ידיד\חבר\חברה שלא מוצאים חן בעיניה אני ממשיכה להתראות איתם. היאלאכופה עליי לנתק קשרים אבל היא יורדת על ידידים שלי (כמובן שלאלידם)., אבל מצד שני כשאני שואלת אותה שאלות על האוניברסיטה, שלה יש ותק של שנה מעליי, היא נמנעת מלענות לי ישירות מחשש שבגללה אני לא אהיה שלמה עם ההחלטות שלי ואם היא כבר עונה לי על שאלות במידה ואני פונה לגורמים נוספים בקשר לאותה שאלה היא מפרשת את זה כזלזול בדעה שלה וכאי-אמון שלי בה (מה שלא נכון כי אני מעריכה מאוד את הדעות שלה אבל אני חושבת שזכותי להתייעץ גם עם אנשים אחרים).אני אדם קופצני ומתלהב וכאשר אני מתלהבת ממשהו היא אומרת לי שאני מלחיצה אותה-וזאת לא הכוונה שלי בכלל.אני מודה שאני לא כליל השלמות ויש מקרים שבהם אני לא הכי נחמדה ( אני מתפרצת לפעמים בגלל שטויות ) ואני יודעת שיש לי הרבה על מה לעבוד באישיות שלי ואני עובדת על האישיות שלי יום-יום כדי להיות יותר רגועה ובעלת שליטה עצמית (כמובן שיש לי נפילות בהתנהגות אבל אני יודעת שלא יעבור זמן רב וההתנהגות שלי תשתפר ללא היכר).הבעיה היא שהיא לא מקבלת את העובדה שיש לי אישיות ודעות שונות משלה ואם אני מביעה דעה שונה (לא משנה על איזה נושא) היא ישר מחליטה שאני דווקא נגד ונכנסת למגננה קיצונית.אני לא יודעת מה לעשות...אני מקווה שבתקופת הלימודים כשיש יותר עומס והיא תהיה עסוקה יותר או לחלופין כשיהיה לה חבר המצב ישתפר.אשמח לעצה ומצטערת על זה שההודעה הפכה למגילה...בתודה מראשרותם

שכחתי לציין עד כמה ההורים שלילאתומכים בנו נפשית-אפילו ביום הולדת שלנו אנחנו צריכות להזכיר להם שיש לנו יום הולדת וגם אז לפעמים אבא שלי שהוא "נגד ימי הולדת" שוכח להגיד לנו מזל-טוב. ההורים שלי תומכים בנו כלכלית על כל דבר שהוא לא "מותרות" ( לדוג' הם משלמים לנו על הלימודים ועל נסיעות), ועל כך אני מודה להם מאוד, אבל הם חושבים שזאת התמיכה שלהם בנו ושזה מספיק-הם לא מראים לנו הרבה חיבהמאז גיל 12( אמא שלי שואלת לפעמים מה נשמע וכדומה אבל כמעט כל מגע של חיבה בא ממנו קודם ועם אבא שלי זה עוד יותר גרוע-אם אנחנו לא שואלות מה נשמע הוא כמעט ולא ידבר איתנו ואם הוא ידבר איתנו זה רק על דברים חיצוניים-כמו קניות או משהו כזה והוא גם לא לוקח אותנו ברצינות-לדוג' כשיש בעיה במחשב הוא לא סומך עלינו שנפתור אותה אפילו שיש לשתינו ידע נרחב במחשבים ואפילו בתכנות ומעדיף אנשים אחרים גם אם יש להם פחות ידע במחשבים ממנו).יכול להיות שתאומה שלי מחפשת אצלי את התמיכה הרגשית?בתודה רבה מראשרותם

יאמר לזכותם של ההורים שלי שאחרי שדיברנו איתם לפני כמה זמן על החסר שלנו בעידוד הם כבר משתדלים מאוד לתמוך בנו ולעודד אותנו יותר -בכל אופן הם נותנים לנו להרגיש ביטחון והם מקבלים אותנו כמו שאנחנו ככה שאולי זה לא בגלל זה...מה גם שאנחנו בנות יחידות (אם יש קשר בכלל).לא נראה לי שההתנהגות של תאומה שלי היא בגלל זה.טוב, כפי שאתה רואה אני די בשוק ואני מבולבלת מאוד מאוד אני לא רגילה לקיצוניות שכזאת.

רותם יקרה,
עושה רושם שאתן שתי אחיות קצת טמפרמנטיות, עם קצת יותר או קצת פחות נטיה למצבי רוח, עם קצת יותר או קצת פחות צורך בחיזוקים שאתן עדיין החברות הכי טובות זו לזו, והעובדה שאתן תאומות שגדלו ביחד רק מחזקת את הצורך ההדדי ואת ההרגל. אלו יוצרים גם תלות, אבל גם בין ידידים יש תלות, וככל שהידידות קרובה יותר, כך גם התלות. אז לפעמים אתן מסתדרות ביחד, ולפעמים לא, וזה די צפוי, ובעיקר כששתיכן אינכן טיפוסים רגועים מאד. היא עכשיו עוד קצת יותר זקוקה לך, כשהיא חזרה הביתה, ואולי היית חסרה לה, והיא מבטאה את זה בצורך לקבל ממך אישורים מחד, ולשלוט בך מאידך. כמובן שתראי זאת כקיצוניות, ואולי זה אפילו נכון בחלקו. אבל ייקל על שתיכן לו הייתן יכולות לקבל זו את זו על היתרונות והחסרונות, מבלי לקחת את אלה כאילו הם מופנים נגדכן. ומכיוון שאת היא זו שהפנתה אלי את המכתב, ולא אחותך, הייתי ממליץ לך להתחיל מעצמך. קבלי אותה, שימי לה גבולות כשהיא לא בסדר, ואפילו כעסי עליה, אבל במידה. וכשאת תהיי מוכנה לקבל ולאהוב אותה בקלות רבה יותר, סביר שהיא תקבל את הבטחון שהיא צריכה, ותרגע יותר. האם את יכולה לראות את הדברים כך?

תודה רבה לך אני חושבת שאתה צודק בכל מה שכתבת.