טיפים לתקשורת זוגית

אני נשואה די הרבה שנים, ויש משהו נקודתי שלאחרונה כואב לי מיום ליום יותר. בעלי יודע להרבות בדיבור עם אחרים ואיתי הוא ממעט בדיבור, ממש בדבר בקצרה, מספר משפטים ביממה, הוא יודע היטב שאני אוהבת מאד שהוא משתף/מדבר איתי. מפוצץ אותי מבפנים, אני נקרעת מכאב כשהוא חוזר מהעבודה, מעט מאד מדבר איתי, רק מה שנחוץ, ורק מי שנכנס לביתנו וזה יכול להיות כל אחד, הפה לא נסגר לרגע, ויש דברים שמפרט או מספר לאחרים שאותי הוא לא שיתף לפני כן, כעין פיצוץ צינור. כשאני לא פעם שואלת אותו: "מדוע לא סיפרת לי? תשובתו: "שכחתי, זה לא היה בראש שלי וכד'". עם אחרים הוא משקיע אנרגיה בצורה לא נורמלית בדיבור. כואב לי עד מוות, פשוט עד מוות איך הוא חברותי עם אחרים ואיתי בקושי מוציא מספר מילים. אני לא אישה רעה, לא נודניקית, לא קלאפטע, פשוט אישה עדינה וצמאה לחום, אהבה ופתיחות. נפשי זועקת מכאב כשאני רואה אותו מדבר הרבה עם אחרים/ות. כן! אני מקנאה. וזה טבעי. , אני לא הייתי מתפוצצת מקנאה לוא היה מדבר איתי באותו כמות כמו עם אחרים . איך הוא מתאמץ להלהיב את אחרים.איך לגרום לו להשתנות אם אפשר בכלל?, ושאני אחרי שרואה זאת מראה לו מן עצבות, כעס ואכזבה ממנו, הוא עוד כועס ולא מבין מדוע אני מתפוצצת, מה עלי לעשות? חוץ מיזה הוא בעל שאוהב לעזור לא יותר מיזה.

היי נוריתאני חושבת שאת לא צריכה לחכות שהוא יבוא לספר.אני חושבת שבעזרת גישה נכונה , תצליחי לשאול אותו את השאלות הנכונות שיצליחו להבהיר לו שאכפת לך ושאת פה בשבילו.יותר מזה אל תעשי כדי שלא תצרי מצב שלא יהיה לו נעים לבוא לדבר איתך.אם את שואלת ולא מקבלת תשובות , תנחי לזה , תרפי מזה.יכול להיות שאיתך הוא דווקא מחפש דברים אחרים כמו לצחוק או לבלות יחד ואת הדברים הכבדים יותר הוא מעדיף לשים בצד כרגע.תספקי לו את מה שהוא צריך, נחת ושלווה.בהצלחה

שלום
קרולין. תחילה תודה על תגובתך. וחוץ מיזה על מה את מדברת????? ציינת שאיתי הוא מחפש לצחוק או לבלות. אני נשואה לו 32 שנה, הוא מעולם לא צחק ולא הצחיק אותי ונדיר שהוא יבלה איתי, על מה את מדברת. הוא ייבש אותי לחלוטין. הוא טיפוס רציני ביותר, קודר, זועף , אין לו שום חוש הומור ומעולם לא גרם לי לחייך. על מה את מדברת? מישהי אחרת במקומי מזמן הייתה מתגרשת או בוגדת בו. אני עשוייה כנראה מפלדה!!!!!!! יש לי כוח סיבולת בלתי רגיל, אולי הילדים והנכדים נותנים לי את הכוחות להמשיך בכלל לחיות. הוא לקח את הגינים של אביו ז"ל. אם הוא יחייך אלי, אני יחשוב שהוא לא מרגיש טוב, זה גם כבר לא יזיז לי, כי הוא תמיד אנטיפט.והוא הבהיר לי לא פעם : "זה אני וזה מה יש, הוא לא מוכן להשתנות ואולי גם קשה לו".