טיפול רגשי בבעיות בזוגיות

אני בת 25, אניו בן זוגי יחד יותר משלוש שנים, אנחנו אוהבים מאוד ויש לנו זוגיות טובה בדרך כלל.במקרים שלא, אני לא מסוגלת לסבול אותו, אני מפתחת תיעוב כלפיו, אני פשוט שונאת אותו בכל מעודי- בשעת משבר אני חושבת עליו את הדברים הכי קשים ונוראיים שיש. בכל קונפליקט יש לי אימפולס לשבור את הכלים.כמובן שאני לא עושה זאת ולא משתפת אותו כשאני חושבת שהוא אידיוט ומניאק ואוטיסט והלוואי שימות, ואני לא אומרת לו שאני מפנטזת על השולחן שפוצע לו את הראש. כי אני יודעת שברגע שנשלים הוא יחזור להיות הגבר שאני הכי מעריצה ומעריכה בעולם.אני תוהה, האם אני פסיכית? מן הסתם מקור הבעיה היא אני ולא האופי ההפכפך שלו.

אפרת יקרה,
בהחלט יש לך בעיה שאת צריכה לטפל בה. את רואה דברים בשחור או בלבן, את צריכה "לשנוא" כדי להיות מסוגלת להתמודד עם אכזבה, וזה יוצר בך "צריבות" רגשיות מאד לא בריאות לזוגיות. התנודות הללו גם לא בריאות לך. בין אם הוא הפכפך או לא, כן כדאי שתלכי לטיפול, ולעבוד על זה, כי זה יזיק לך גם בקשרים זוגיים וגם בקשרים עם אנשים אחרים, כי זה יגרום לך להתנתק בקלות על פגיעות קטנות, במקום ללמוד להתגבר עליהן ולאסוף חברים טובים.

אוייש, זה נכון.תודה!

אפרת יקרה,
רק שימי לב: לכעוס זה נורמלי לגמרי. גם לדמיין מצבים שונים זה בסדר, די בדומה לפנטזיות שיש לנו בכיוונים אחרים (למשל, בני זוג), כל עוד אנחנו יודעים להבדיל בין דמיון למציאות, וכל עוד זה לא משפיע על ההתנהלות שלנו עם אלו היקרים לנו. תצטרכי לבדוק עם עצמך. אולי כל מה שאת צריכה זה להקטין חרדות מפני מחשבות כאלה, אבל אם את מבינה שזה באמת מפריע לך להתקרב אליו, ומרחיק אותך ממנו, ומפריע לך להאמין בו ובזוגיות (כי גם הדמיון משפיע על רגשות שלנו), אז כדאי שתטפלי בזה.