טיפול משפחתי: התחלה מיידית

אני נשואה מזה שלוש שנים, באושר רב. בעלי הוא אדם סבלני ומקסים (שנינו בגילאי ה- 30 המוקדמות). אני אוהבת אותו מאוד.לפני כחצי שנה נולד לנו בן בכור. האושר הוא כמובן רב.הבעיה שלי, היא שאני אדם עצבני, ומתקשה לשלוט בכעסים שלי. כשאני לחוצה, אני מתפרצת מיד, צועקת בלי שליטה. לוקח לי הרבה יותר מידי זמן להרגע. יצוין, שאני לא מתפרצת על אנשים שאינם קרובים לי מאוד. בעלי ואימי הם סופגי האש העיקריים, ולמרות סבלנותם, אני מרגישה שאני מותחת את החבל יותר מידי.דוגמא: אם אנחנו מאחרים למקום כל שהוא, מסיבה שאינה תלויה באיש, אני מתחילה לנבוח. אני ממש מרגישה את הדם עולה לי לראש, את הלחץ מבעבע. אני עונה לבעלי תשובות חדות וקשות, בלי קשר לשום דבר. אם הוא מנסה בטוב, אני תוקפת, אם הוא שותק, אני מתרגזת. אין דרך לחמוק במקרה כזה מלשוני החדה. גם אחרי שנצא מאותו מקום (בלי שכמובן קרה אסון המאיחור), אני אחזור לאותה תחושה. כאילו, אני מתנתקת לזמן קצוב מהכעס, אבל חוזרת בדיוק לאותה נקודה. בין לבין, אי אפשר להרגיש כמה אני טעונה. כלפי אחרים, אני נופת צופים.זה כואב לי מאוד. אני יודעת שטיפול לא היה מזיק, אבל אין לי את האפשרות הכלכלית לכך, וגם לא את הזמן. הייתי רוצה עיצה - מה אני יכולה לעשות כדי לרסן את עצמי. במקום להיות אם ורעיהובת נרגנת, אני רוצה לתעל את הרגשות שליליים שלי למקום אחר. אם יש איזה שהוא ספר בעניין, אני אשמח מאוד. אני רוצה ומוכנה לעבור תהליך של שינוי עצמי, כי העניין חורה לי מאוד. ובעיקר, כי זה לא מגיע לקרובים אלי, שבסופו של דבר יאבדו את סבלנותם, ובצדק...

חנה יקרה,
חפשי, אם כך, טיפול בקופת חולים. זה יתעכב אמנם, אבל התחילי עכשיו, כדי שיהיה מוקדם.ולומר לך משהו? אם המצב הוא כזה שאם לא תלכי לטיפול המשפחה שלך תתפרק בין הידיים, שווה מאד לך, לאמא שלך ולבן שלך ההשקעה בטיפול, גם אם זה יעלה כמה אלפי שקלים. האלטרנטיבה עלולה להיות יקרה יותר.

הנחרצות שלך מבהילה אותי, אבל אני מבינה אותה. אם כך, טיפול זה הפתרון האידיאלי, אבל לא בטוח שישים.לא ציינתי עובדה לא כל כך פעוטה, שאני חיה בחברה דתית מאוד. האפשרות הזו, לטיפול, תזעזע את בעלי, תזעזע את מרקם החיים העדין ביננו. כבר הצעתי זאת, והוא השיב שלדעתו אין שום צורך. הוא אדם מאוד אמפטי, אבל הפתיחות לטיפול היא שאלה תרבותית. לא אעשה זאת בלי ידיעתו.ושוב, לא עולה בדעתך שום אפשרות אחרת? משהו שאני יכולה להעביר את עצמי?!?!

חנה יקרה,
הנחרצות הזו היא שיקוף של התקפות שבה סיפרת לי על הכעסים שלך. בחברה שלך, ייתכן שפרוק מעשי יהיה איטי יותר, אבל חיים טובים לא יהיו לך אם כך את מגיבה למה שקורה לך.נסי לבדוק איך אפשר לעשות זאת באופן מסודר, אם כך, אצל אישה, ודרך קופת חולים. ייתכן שאם זה עובר דרך הממסד, זה יתקבל יותר בקלות. בכל מקרה, אם תדברי איתו, והוא יתנגד, את גם מעבירה חלק מהאחריות על ההתנהגות שלך אליו, ויהיה לו יותר קשה להתלונן. אחרי הכל, את מחפשת דרך לפתרון, והוא עוצר בעדך.מעבר לכך, חנה, ככל שתהפכי את מה שאת עושה למודע יותר, וככל שתכיני את עצמך לאפשרויות לפני שהן קורות, כך יהיה לך קל יותר לתפוס את עצמך לפני שזה קורה.