טיפול זוגי: שינוי דינמיקה בנישואין

אורן שלום,אני ובעלי נשואים 3 שנים ויש לנו תינוקת. יש לנו הרבה מריבות סביב הצרכים של התינוקת- אני מרגישה שהשקעתי במשך השנה הזאת את כל מה שיש לי- הנקה מלאה, קימה בלילות, הכנת ארוחות, מקלחות, השכבה ואילו הוא היה שם בנגיעות קטנות- עד היום האשמתי את עצמי וחשבתי שאני מאוד משתלטת ולא מותירה לו מקום- אבל גיליתי שלמעשה האחריות הזו שלקחתי על עצמי שירתה את שני הצדדים ובעיקר אותו- הוא הרוויח מזה שקט ולילות שקטים ממני ואני הרווחתי את הידיעה שהבת שלי לא בוכה סתם. היות ובכל פעם שביקשתי ממנו לעשות משהו עד שהוא היה קם, מכין אוכל, מרדים אותה היה עובר המון זמן, בכי מיותר ובסופו של דבר קימה שלי. לאחרונה במיוחד אני מרגישה שנתתי לאורך הקשר שלנו הרבה יותר - ויתכן שהיות ובעלי חושב ש"הוא מספק לי קורת גג יציבה" (משהו שהוא זרק פעם בניסוח דומה) אז זו הנתינה שלו אליי. אנחנו לא מבלים, הוא לא מפתיע אותי, לדעתי בניגוד לדעתו הוא גם לא מכיר את הרצונות שלי ככ טוב- או שאולי מכיר אבל מתעלם מהם. אני מרגישה שכל ניסיון להסביר מה אני מרגישה ועד כמה אני פגועה יורד לטימיון. אתמול בכיתי מולו ואמרתי לו שאני מרגישה שאין לי עם מי לדבר ושהוא לא מבין את המצב. אז הוא נצמד רק לפרטים הטכניים- הוא אמר שכאסיים את המבחן שלי(מבחן שאני גוררת מאז ההריון שלי ) הכל יראה הרב יותר קל ושכל החיים לפנינו לעשות דברים. אני חושבת שכתוצאה המילדות העשוקה שלו יש לו סטנדרטים מאוד טפלים לחיים- הוא חושב על הכל באופן פרקטי ולא מצליח לראות מדוע חסרים לי דברים בחיי היומיום וכנראה בגלל זה לא יכול לספק אותם. אני מרגישה שמאוחר מדי ושעשיתי טעות שהתחתנתי איתו. אתמול יצא לי לומר לו במהלך מריבה שכשהתינוקת תגדל קצת אני אעוף ממנו ולא אתן לו להרוס אותי. אז הוא אמר לי" תחשבי על מה שאת אומרת גברת"..קם והלך. בהתחלה חזרנו לבית הוריי ואז הוא פתאום שטף כלים והתנהג בצורה מרצה אבל אחרי כמה שעות הוא פתאום התנתק קצת והתרחק. היום כתבתי לו הודעה רגשת=נית והוא בכלל לא טרח לענות עליה- אחכ אמר בטלפון שהוא עסוק ונדבר על זה בבית. יש לי תחושה שהוא בין כבר שהוא הצד החזק בזוגיות שלנו ואני החלשה. אולי הוא גם מבין שאין לי מספיק אומץ לעזוב ופעם הוא זרק לי גם משהו בסגנון של אם תעזבי איך תסתדרי...אני תוהה האם אני אוהבת אותו או נשארת בגלל חוסר ברירה לפעמים נראה לי שזו תלות ולפעמים בעיות טכניות ופחד מלהישאר לבד. עמוק בפנים אני לא חושבת שהוא הבן זוג שיתמוך בי בעת משברים הוא לא מסוגל להכיל אותי הוא גם הרבה פעמים אומר שהוא לא יכול לשנות מעבר למה ששינה ושאין לו כוח לרגישות שלי ושאני צריכה ללמוד להיות פחות רגישה. חברה שלי זרקה שנראה לה שיש לו הפרעת אישיות כי באותה מידה שהוא יכול להיות חם הוא מתנתק לגמרי וגם אם אני אבכה מולו הוא ישאר קר ומנוכר. אשמח לדעת מה דעתך בעניין...

דיקלה יקרה,
עושה רושם שתארת נכון את הדינמיקה שיצרה את המצב ביניכם. כנראה שבהתחלה אכן לקחת על עצמך תפקידים, והיה לו קל יותר לתת לך אותם, מה עוד שהוא כנראה באמת מתעורר לאט בלילות. אלא שעם הזמן נשחקת, וכאשר התלוננת על מצב שהיה קיים לאורך זמן, אולי לא עשית זאת "נכון" מספיק באופן שיהיה לו קל להקשיב לך, או שהוא התמרמר על כך שאת מנסה "לשנות סדרי עולם" או שניהם גם יחד.בהמשך, אני חושש שעשית שגיאות, שעיקרן היא לנסות "לטלטל" אותו דרך אמירות שלא התכוונת להן, על כוונתך להיפרד ממנו. יש דרכים טובות יותר לבטא צורך. את לא רוצה להיפרד, הוא לא רוצה להיפרד, ומהרגע שהדברים נאמרו, יש להם דינמיקה שלילית עבור שניכם. את מרגישה "חלשה" מאז, הוא מרגיש פגוע ושאת אומרת דברים סתם (כן, הוא כנראה מזהה זאת), ואתם משתפים פחות ופחות פעולה. זה לא טוב. את צריכה לשנות כיוון כדי להביא את שניכם לשיתוף פעולה.אני מציע לך לקרוא מאמר שלי "לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי". זה אמור לתת לך כיוון, אבל אני רוצה לומר שזה לא קל לבצע לבד. אתם זוג צעיר, ואם תסחבו פגיעות ועלבונות וחוסר אמון הדדי ביכולת שלכם לשתף פעולה הלאה, שלא לדבר על דיבורים על פרידה, הנישואים שלכם לא יחזיקו מעמד. אם הדרך המוצאת במאמר לא עובדת לך, אל תחכי זמן רב. נסי זאת שבועיים-שלושה, ואם זה לא עובד - לכו לטיפול זוגי. אתם לא רוצים להיפרד. לעומת זאת, אתם כן רוצים ללמוד איך לעשות זאת נכון. כל השקעה שווה את ההצלחה הזו. עשו זאת, למענכם. אני לא חושב שזה אבוד עבורכם. רחוק מזה.אגב, בעניין "הפרעת האישיות": גם אם זה היה נכון, זה לא ייתן לך דבר פרט להצדקת עמדתך. אבל אין כאן כל קשר לזה. טפלי במה שצריך, מבלי לחפש סיבות להתייאש. זה לא יוביל אותך לשום מקום, וגם אין לזה הצדקה.