טיפול זוגי: התמודדות עם 'ענישה' וריבים

הבעיה שלי נראית לי קלה לפתירה אבל רחוקה מזה.. אשמח לייעוץ.אתחיל ברקע : אני יוצאת עם בחור שהפרש הגילאים בינינו הוא 9 שנים. אני בת 25 ואנחנו ביחד שנה וחצי.מרגיש אמיתי ונכון והוא אדם מדהים מיוחד מאוד מבחינת ערכים וחוש הומור וטוב לב.. כל מה שהיתי מאחלת לעצמי.לפני זמן מה היתה לנו תקופת ריבים שבאחרון ארזתי את חפציי הבנתי שאני לא יכולה יותר והוא לא רצה ללכת לייעוץ זוגי. רק שראה שאני אורזת והבין שזהו , הסכים ללכת לייעוץ.הלכנו, הסברתי שיש דברים שהוא גורם לי להרגיש שהוא לא שם, אני לא חשובה .. אם זה שהוא מתכתב בטלפון תו"כ שיחה או שאני צריכה לחזור על דבריי 3-4 פעמים ואולי יותר כי הוא שומע שאני אומרת משו אבל לא מקשיב.. ועוד מקרים שפתחתי והמייעץ אמר לו במילים שלו שאלה דברים שגורמים לתחושת ריחוק בקשר וכדומה.כביכול יצא מעולה. הוא מאוד משתדל ורוצה להשתפר , אנחנו הולכים לסדנת זוגיות פעם בשבוע בנתיים הלכנו רק לשני מפגשים.היום-הוא מאחר כרוני. וחשבתי שהפעם אחרי שעברנו את השיחה עם המטפל הוא יהיה מסוגל להקשיב להבין שמשהו מציק לי גורם לי להרגיש לא בנוח ויבין שאני לא מחפשת לריב. וזה לא היה כך. שוב הוא חושב שאני מנפחת ומחפשת לריב וזה בכלל לא ביג דיל שהוא מאחר בעשרים דקות.הוא לא רוצה ללכת לייעוץ שוב.אני לא מפחדת להפרד אני פשוט לא רוצה.זה נראה לי דבר שולי וקטן שפשוט אם נלמד לתקשר אחד עם השני להבין אחד את השני דברים יכולים להיות נפלאים. אני מרגישה בלי מוצא ואני לא רוצה להיפרד.אשמח להכוונה וייעוץמודה מראש על כל עזרה.אורטל :)

אורטל יקרה,
נראה לי שהוא מרגיש שהוא "מעניש" אותך בכך שהוא מסרב ללכת לייעוץ, כלומר, פוגע במקום שכואב. לכאורה, הוא בודאי אומר לך: אין מה ללכת לייעוץ, כי את לא לומדת שום דבר. אבל שם זה בדיוק המקום להעלות את זה, גם את הטענה שלו הזו, ושניכם צריכים להתמודד עם הפער בין התחושה שלך שאת 'לא מחפשת לריב', לבין התחושה שלו שאת כן, ואולי גם של התחושה שלו שאת רוצה 'שליטה מליאה עליו', כשהוא צריך יותר תחושה של עצמאות וחופש. אלו הדיוק הדברים שצריך להמשיך ולהעלות בעבודה הזוגית ביניכם. גם את דרך הענישה שלו (שמבחינתו, אולי מנסה לחנך אותך, ממש כשם שמבחינתו הוא רואה ריב כנסיון שלך לחנך אותו).אולי כדאי שתדברי איתו בדיוק על הדברים האלה. כלומר, להצביע לו על הפער הזה שביניכם, ולומר לו שעל זה אתם צריכים לעבוד. לא על האיחורים שלו, ולא על ה'היעלמות' שלו כשאת מדברת איתו, אלא על היכולת לדבר על הכל, באופן שתוכלו להקשיב. שזה אולי אומר הקטנת המינון של "טחינה" שלך, ואולי ללמוד לומר דברים בדרך אחרת, יעילה יותר, ועם יותר סבלנות. ככל שתודי יותר באפשרויות הללו, כך תתקדמו יותר מהר בייעוץ הזוגי שלכם. כי אז הוא יבין שגם לך לא קל, ושאת מבינה שגם לך יש עבודה - למענו, ממש כשם שאת רוצה שגם הוא יעשה עבודה למענך ("עבודה", כלומר, מאמץ לדבר באופן שהצד השני יכול לשמוע, ומאמץ להקשיב).

תודה רבהבאמת הדברים שאמרת לגביי מאוד נכונים - לדעת לדבר בסובלנות ולהפחית את ה 'in your face' שאני מודה באשמה והולכת לייעוץ בנוגע לזה.אני מאוד מודה לך על התשובה ועל ראיית הפרטים שבין השורות.אורטל