טיפול בקינאה: לקחת אחריות

שלום.
. אני בת 18 וחצי ויש לי חבר בן 19 וחצי. ואנחנו כבר שנה וחצי ביחד. אני החברה הראשונה שלו והוא החבר הרציני הראשון שלי(מה שהיה לפניו היה סתם).אני אוהבת אותו כל כך והוא אוהב אותי.חשוב לציין שאנחנו גרים רחוק זה מזו הוא במרכז ואני בצפון. אנחנו מתראים פעם בשבוע לכל היותר, בדר"כ שישי שבת ..בתחילת הקשר שלנו הייתה להבת אהבה גדולה מלאת רגשות וסערות מהבחינה הטובה כמובן... הרעפנו אהבה אחד על השניה בלי סוף ואהבנו כל כך... אט אט עברו להם חודשים על גבי חודשים... והלהבה הולכת ונכבת... אנחנו עדיין אוהבים.. אך הקשר שלנו והפגישות שלנו כבר הפכו לשגרה..אני יודעת שבכל קשר זה ככה שמתי שהוא ההתלהבות נגמרת.. אבל הבעיה שאני בחורה נורא חסרת ביטחון...תמיד יש לי את הפחד הזה שאולי הוא כבר לא אוהב אותי...ושאולי הוא התאהב במישהי אחרת מהבסיס כי יש סביבו בנות 24 שעות ביממה. לפני כחודשיים עברנו תקופה שהיינו רבים כל יום כל יום על דברים מטופשים שכבר נמאסו על שנינו.. לכן יצאנו להפסקה עם הקשר..היה לו נורא קשה בלעדיי והוא היה מתקשר כל יום כמה פעמים ביום אבל השיחה הייתה נטולת מילות אהבה רק מה קורה,מה את עושה, מה חדש. כעבור שבוע הבהרתי לו שאני לא אוהבת את הענין שאנחנו גם בהפסקה וגם מדברים בטלפון...וחזרנו. ההפסקה הזאת גרמה לנו נורא להתגעגע אחד לשניה ולכן זה עשה לקשר שלנו ממש טוב!אפילו חזרה הלהבה שדיברתי עליה לפני כן. אך שוב... לא לזמן רב. לאט לאט שוב הקשר דעך... וניהיה שיגרתי... אני בעייתית ואני דורשת המון תשומת לב ..דווקא בגלל החוסר ביטחון שלי..אני חייבת שתמיד הוא יתקשר ותמיד יתייחס אלי...ובגלל שהוא בבסיס קצת קשה לו לעשות את זה הרבה...אפילו כשהוא בבסיס ולא מתקשר הרבה זמן והוא אומר לי שהיה לו המון עבודה... תמיד אני בתוך תוכי לא מאמינה לו וחושבת שהוא ישב שם עם החברים שלו והחברות שלו וצחק איתם והשתעשע. אני מאוד קנאית לו... בגלל כמה וכמה מקרים שקרו לי בחיים עם בנים אחרים...קשה לי לסמוך על אנשים בעיקר על גברים..וקשה לו להבין את זה לכן הוא שונא שאני מקנאה. בקיצור...על הקנאה איך שהוא אני מצליחה להתגבר. אבל השגרתיות שבקשר הורגת אותי. אני רוצה שהוא יסתכל עלי באהבה ובהערצה ובעיניים שלא יכולות לרדת ממני..כמו פעם. לפי איך שאני מכירה אותו..אם אני אפרד ממנו והוא לא ישמע ממני שבועיים.. הוא ישתגע ויתקשר אלי ויגיד לי שהוא לא יכול בלעדיי.. ואז אחרי שנחסר כל כך אחד לשניה אולי נוכל להרגיש כמו בהתחלה... והקשר יתחדש ויצליח...מה את\ה חושבת שאני צריכה לעשות? והאם אני פועלת נכון? או אולי טועה?

דנה יקרה,
אני חושש שאם תמשיכי בסצנות הקינאה הללו, אז אם תיפרדי ממנו "לשבועיים", הוא ירגיש, בצד החסר והגעגוע אליך, גם הרבה רווחה ושקט, ואת השלווה שהיתה חסרה לו בגלל הויכוחים והמריבות איתך.עד כה, לא אמרת דבר אחד שבו הוא לא בסדר. דיברת על חשדות, ואמרת שהחשדות הן בעיקר בגלל בעיה שלך, של חוסר בטחון וחוסר אמון. בגלל שאת "בעייתית" ו"דורשת המון תשומת לב". אלה הם דברים שאת כתבת.. אז מה את רוצה ממנו? אולי כדאי שתקחי אחריות ותטפלי בעצמך, במקום לרצות שהוא "ישתגע ויגיד שהוא לא יכול בלעדייך". זה יכול לעבוד לזמן מה, אבל לא כל הזמן. מתישהו הוא יישבר. אם הוא אוהב אותך, הוא אוהב אותך למרות סצינות הקינאה שלך, לא בגללה. אולי מתאים לו קצת קינאה, כדי לדעת שאת רוצה אותו ואוהבת אותו, אבל לא בעוצמה שאת מפעילה כלפיו.חפשי עיסוקים אחרים מעניינים, אבל באמת מעניינים, כדי שיהיה לך פחות זמן לחשוב על מה שהוא עושה, ואם את נגררת למחשבות קינאה, חפשי תחליפים לעיסוק ולמחשבות מיד בתחילתם.