טינה וריחוק בקשר: מה עושים?

שלום רב,
אני חווה משבר גדול בחיי הנישואין לאחרונה...לי ולבעלי היו יחסים נפלאים לפני הלידה, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פיזית. נהנינו לבלות ולדבר אחד עם השנייה והיו לנו גם יחסי מין טובים ובריאים.חווינו לא מעט משברים ביחד וזה דווקא חזק את הקשר בינינו. התחתנו כסטודנטים וחווינו משבר כלכלי ולאחר שנה ניסינולהביא ילד לעולם ללא הצלחה...הייתי צריכה לעבור טיפולים והרגשתי שהוא היה איתי ותמך בי. הוא בעל מדהים!לאחר כשלוש שנים הצלחנו להרות. ההריון היה יחסית קל והעברנו אותו בהתרגשות רבה מאוד. שוב - לא הייתה שום בעיה! תמיד תקשרנו טוב אחד עם השנייהלבסוף נולד לנו ילד מקסים, אך הוא נולד עם מום בלב והיו צריכים להבהיל אותנו לטיפול נמרץ ילדים. שוב...משבר קשה מאוד אך עברנו אותו בהצלחה וקיבלנו הרבה תמיכה מהסביבה.הבעיה התחילה לאחר שחזרנו הביתה.זה התחיל מזה שכל היחס עבר לילד ואליי הוא בקושי הסב את תשומת ליבו (שמעתי שבדרך כלל זה הפוך - הבעל מרגיש מקופח בגלל היחס של האישה לתינוק). בגלל שהתינוק התרגל לבקבוק בבית החולים היה לי מאוד קשה להניק אותו ולבסוף ויתרתי על העניין. הוא ראה את זה בחומרה רבה ונתן לי הרגשה שאני לא אמא מספיק טובה כי אני לא מתאמצת בשביל התינוק שלי. אני בתגובה נעלבתי מאוד וכמעט ברחתי להוריי אבל לבסוף הוא ביקש סליחה והעניין נשכח.במהלך כל חופשת הלידה שלי בעלי כל הזמן רק חושב על פרנסה ועל איך לקדם את המשפחה - שזה דבר טוב ואני מעודדת את זה מאוד. רק אני מרגישה שזה בא על חשבון הזוגיות שלנו. אנחנו כבר לא מתקשרים על אותו תדר, לא מסכימים על דברים בסיסיים, יש הרבה ביקורת שבאה ממנו ואני מרגישה שהוא לא מעריך אותי מספיק בתור אמא ורעיה. כאילו הוא מצפה ממני לעבוד בחופשת הלידה שלי ולהרוויח יותר ואני לא רוצה את זה...אני רוצה להקדיש את כל כולי לילד שלי ולא להיות במרוץ אחרי הכסף. לגיטימי לא?בדרך כלל אני מאוד פתוחה ואוהבת לקבל ביקורת בונה. אבל כל פעם שהוא מעיר לי משהו (בדרך כלל זה קשור לזה ש"אני לא עושה עם עצמי מספיק, לא מנצלת את היום שלי" וכד') אני ממש נפגעת מזה, כי הוא פשוט לא מעריך אותי.הצעתי לו שנשקיע בזוגיות, שנצא אפילו פעם בשבועיים לבד ונדבר אבל הוא לא שש להיות איתי לבד. המחשב הפך להיות חברו הטוב ביותר והוא לא מביע כל עניין לבלות במחיצתי. גם כשכן, הבילויי המועדף עליו זה לראות סרט בבית - פעילות שלא מצריכה עבודה על תקשורת...לאחרונה הוא גם התחיל לעזור לחבר שלו עם עסק והוא מתעסק רק בזה בשעות שאחרי העבודה. עכשיו הוא בכלל לא מדבר איתי ואם כן זה לרוב הערות מציקות וביקורתיות כלפיי. אני מרגישה שהוא נותן יותר יחס לחבר שלו מאשר לי ואני די מקנאה בו...שלא לדבר על יחסי מין...מאז שנכנסתי לחודש חמישי ועד היון קיימנו יחסי מין רק פעם אחת. אני מאוד רוצה ואפילו מנסה לגרות אותו בכל מיני דרכים, אך הוא פשוט לא מעוניין...זה לא בראש שלו בכלל. אני לא בראש שלו בכלל...גם כשאני מדברת איתו על זה הוא חושב שאני לא מעריכה את העובדה שהוא מנסה לקדם את המשפחה מבחינה פיננסית. זה כל כך לא נכון...אני רק מבקשת שיקדיש לזוגיות שלנו רק כמה דקות ביום...לא יותר מידי. אני מאוד מתוסכלת ובוכה בלילות בגלל המצב הזה. אפילו כשאני מקלידה עכשיו הדמעות זולגות...אשמח לקבל ייעוץ או לפחות כמה טיפים שיעזרו לי להחזיר את בעלי האהוב בחזרה.בתודה מראש

מודאגת יקרה,
אני מבין מדברייך, שהוא כנראה בעיקר כועס עליך. האם זה רק בגלל החרדות הקיומיות/כלכליות שלו? האם זה כי הוא מאשים אותך, באופן גלוי או סמוי, במשהו שקשור לבן שלכם (שאולי קשור גם לעובדה שלא הנקת, למשל)? האם הוא מנסה להעניש אותך כדי שתדעי איך לנהוג על פי רצונו? קצת קשה לי להעריך, מהסיבה הפשוטה שהוא לא היה זה שפנה אלי. הקושי הוא שפעמים רבות כאשר משהו אחד גדול מציק, ובעיקר כאשר הוא לא נפתר לאורך זמן, אדם אוסף לעצמו עוד ועוד סיבות למה האדם השני לא בסדר, דברים שאולי היה עובר עליהם לסדר היום באופן רגיל ושוכח, בעיקר לנוכח הדברים החיוביים שישנם בקשר. יתכן שבעת חופשת הלידה שלך הרגיש שאת לא מעריכה מספיק את הדאגה שלו לפרנסה, או שלא טרחת להתאמץ ולהתפרנס גם. אין ספק שיש בזה משהו, כי הנטיה שלך היא "להקדיש את כולך לילד, ולא להיות במרוץ אחר הכסף" - ובזה אתם חלוקים. הקושי הוא שבמשך הזמן, צבר התלונות והטינות הזה מצטבר, ולא מאפשר לדברים הטובים שיש לצמוח או לתת להם מקום בדיבור ביניכם. אלה הם כל הדברים שיש לטפל בהם, בבת אחת או אחד אחד, וזה קשה לעשות לבד. אתם כבר זמן רב מאד מרוחקים זה מזה וצברתם הרבה טינה. אני חושב שאתם במצב שדורש טיפול זוגי באופן מיידי, כי אחרת יהיה קשה מאד לקלף את שכבות הטינה שהצטברו. אני לא מעריך שהוא רוצה להתגרש ממך, אבל יתכן שבמקביל הוא גם לא רוצה "להיות נשוי" לך. סוג של מסר מורכב. אני גם מעריך שהוא לא ירצה טיפול זוגי, בגלל העלות הכרוכה בזה. כך נראה לי. דברי איתו על זה.וחשבי על זה היטב. יתכן שהוא יסכים לטיפול זוגי, אם את תגידי שאת לוקחת את העלות של זה עליך, למשל, דרך איזו שהיא עכודה נוספת שתכסה את עלות הטיפולים (כל דבר החל מהוראה פרטית או טיפול בילדים, ועד - תוספת משרה באני לא יודע מה, כי אני לא יודע מהו תחום עיסוקך והשכלתך). לא בגלל שאת רוצה את זה, אלא כי הזוגיות הזו חשובה לך, ואני חושש שהמצב הזה של לא כאן ולא כאן הוא לא רק לא טוב, אלא מתישהו ידעך לגמרי ואולי גם יתפרק, גם אם זה יהיה רק בעוד שלוש או ארבע שנים. מתישהו יהיה קשה מאד להחזיר את הגלגל לאחור. אני מבין את הרצון שלך להיות הרבה עם הבן שלך, אבל יתכן שאת צריכה לבחור, או, מה שיותר סביר, למצוא דרך ביניים מתאימה. אם הזוגיות וההורות המשותפת כמשפחה חשובים לך, את חייבת ליזום, להילחם על זה, ולעשות את כל מה שאת יכולה כדי לשמור עליהם.

היי,אני לא מטפלת זוגית ואני לא מתיימרת...אבל עברתי משהו דומה.לידת ילד ראשון מזעזעת את התא המשפחתי הקטן ובטח שאת הזוגיות.לכל אחד יש תסריט אחר למה שאמור להיות עכשיו.גברים לא אוהבים ש''חופרים'' להם הם לא אוהבים דיבורים אלא מעשים (בדרכ)גם למדתי שגברים לא אוהבים שהנשים בוכות...אני הייתי מציעה לך להיות שחקנית ולהציג את חייך המושלמים בפני בעלךהוא מגיע הביתה ואת עם חיוך וחיבוק ואוכל קליל מוזיקה בבית ואת יכולה לרקוד עם הילד.תשאלי לשלמו ולאיך עבר עליו היום ותלכי לעיסוקייך תני לו זמן לנוח.נכון שזה נשמע כמו מתכנית של עקרת הבית משנות ה50, אבל זה עובד!כמה ימים שאת תהיי נעימה ומקסימה והקרח יפשיר גם בצד השני.תנסי כמה ימים ולדעתי לא תצטערי.כתבתי רק רעיונות תקחי את זה לאן שנוח לך ותנסי ליישםבהצלחה רבה.

יעל יקרה,
ראיתי באמת לא מזמן דף מתוך מגזין אוסטרלי, שהוא הדרכה לנשים בשנות החמישים, מה לעשות ואיך להתנהג כאשר הבעל מגיע הביתה (כולל הכנת נעלי הבית, הכורסה הרכה, וריחות אוכל עם בית נקי וילדים שקטים). זה נכון שזה ייקל עליו להתרכך. השאלה היא כמה זמן זה ייקח, וכמה זמן יהיה כוח למודאגת להתמיד בזה, מבלי שתרגיש שהיא מקבלת תמורה.אבל אין ספק שהדרך החיובית, של חיזוקים חיוביים במקום תוכחה ומריבות, היא יעילה יותר. לא תמיד היא קלה לביצוע, ולא תמיד צריך להאשים בזה את האשה שלא עושה זאת. לפעמים זה באמת לא קל, כי יש שני צדדים לחיכוכים שכאלה, וגם - כי לפעמים צריך תמיכה בתהליך שכזה, שלא תמיד הוא טבעי. כשזה לא הולך, ומשאירים את הבעיה זמן רב מדי, מתישהו יהיה קשה להחזיר את הגלגל.בדף המאמרים על זוגיות ברשימת המאמריםשלי, אגב, אפשר למצוא מאמרים על חיזוקים חיוביים.

העצות האלה ממש לא עובדות עם גברים בעייתים

זה לא קל לעשות את זה עם בן זוג שלא מרגיש צורך עקרוני להיות מועיל ובן זוג טוב, מה שיעזור לו להתגבר על הכעסים שלו כשהוא ממורמר, וזה לא קל לביצוע למי שמתייאשת מהר כשזה לא עובד. אם להיות כן, למרבית הזוגות זה קשה לביצוע ללא עזרה, אבל זה בהחלט אפשרי.