טינה וכעסים בזוגיות: מה לעשות?

שלום
אורן,בעלי ואני נשואים כ10 שנים. יש לנו שלושה ילדים כשהקטנה עוד לא בת שנה.הכרנו בגיל 21 והיינו ידידים ובגיל 27 הפכנו לזוג. מתחילת דרכנו כזוג לא הפסקנו לריב ולהתווכח. בן זוגי הוא בן אדם טוב בבסיסו ודואג ואיכפתי. הוא עושה למעני המון. הוא גם זה שלרוב מטפל בבנות ומבשל. והוא נענה להרבה מהגחמות שלי. אך יחד עם זאת הוא ציני, מבקר, אוהב להשמיע כמה הוא חכם וצודק ולהעיר על הכל. יש לציין שבשנה, שנה וחצי האחרונות הוא עבר שינוי. הוא פחות ציני ופחות מאשים והוא מאד משתדל. הבעיה היא שאני לא מסוגלת לסלוח לו על העבר. אני זוכרת אירועים קשים כאילו קרו אתמול ואני כועסת על עצמי שאיפשרתי אותם ומרגישה קטנה ומושפלת. למשל כשיצאתי סוף סוף עם הבכורה לטיול בגיל 3 חודשים (לפני זה הייתי בדיכאון לדעתי) היא החלה לבכות והמים בבקבוק שהכנתי למטרנה התקררו. התקשרתי אליו כדי לשתף ולשאול מה כדאי לעשות ובמקום לתמוך ולומר שתינוקות בוכים הוא צעק עליי שאני אגואיסטית ומסכנה הילדה שהייתה עייפה ורעבה ולא איכפת לי ממנה כי לי היה חשוב לטייל אז הוצאתי אותה למרות הכל... הוא גם לא סובל את אמא שלי, והשיא היה שהוזמנו לארוחת חג אצל הוריו וביקשתי ממנו לשאול את אמו אם אפשר להזמין גם את אמא שלי והוא, אחרי ויכוחים כי לא הסכים, אמר שהוא לא רוצה לראות אותה בארוחת חג ואחר כך טען שאמר זאת כי רבנו והוא התעצבן. ועוד ועוד דוגמאות שרק מעצם כתיבתן אני מתחילה להתעצבן ולהתעצב.כפי שציינתי, כל שנותינו כזוג אנחנו רבים וצועקים והיחס בינינו לא מכבד. היו גם רגעים טובים כשהצלחתי לסלוח לו או לשכוח זמנית את העבר.אני באמת לא יודעת מה לעשות. האם להשאר יחד ולעבוד על הזוגיות (אף אמרתי לו שיכול להיות שאם היינו מכירים היום הייתה לנו זוגיות טובה) או להתגרש. איך סולחים או משתחררים מכל הכעסים והטינה.תודה רבה וסליחה על אורך המייל.

יעל יקרה,
את כותבת שהוא דואג ואיכפתי, לרוב הוא זה שמטפל בבנות ומבשל, והוא נענה להרבה מהגחמות שלך. יתכן מאד שהדרך שלו להביע מחאה היתה בעזרת ציניות וביקורת. לא שזה עזר הרבה, אבל אולי הרגיש שכך הוא מצליח לשים לך גבולות, שלא תהיה הידרדרות "במדרון החלקלק" לעבר עוד עשייה, ואולי זה אפילו היה נכון. אבל את לא שוכחת. אם גם הוא לא היה שוכח, יתכן מאד שהייתם בצרות גדולות.כן, יש לכם על מה לעבוד. כמו שאת אומרת, לו היית יכולה למחוק את העבר, מה שיש עכשיו הוא ממש טוב, וברור שהטינה והכעסים הם בעיקר שלך. הכי קל לומר לך - שנני לעצמך את זה יום ולילה שעכשיו הכל בסדר, ושהוא איש טוב, ושבשנה וחצי האחרונות החיים איתו טובים. אבל אני חושב שכנראה שאין לך כלים כדי לבטוח בעצמך ולהאמין לעצמך, עד שתשכיחי מעצמך לא את המעשים, כמו את הכעסים. אין לך כלים לבנות בור עמוק בגינה,לצעוק את הכל לתוכו, לכסות ולשכוח. אבל את מבינה בעצמך שכדאי. אולי כדאי ללכת לטיפול לבד, כי אין סיבה להתחיל להעלות את כל הדברים הללו בטיפול זוגי, ולריב את הכל מחדש. במקרה שלך, ייתכן שדווקא בטיפול הזוגי התהליך יהיה ממושך הרבה יותר.