חששות לפני נישואין: מה עושים?

היי ד"ר,אני בת 30 נמצאת בזוגיות עם בן 35 קרוב לשנתיים וחצי מתוכן 9 חודשים מאורסים.הוא בחור מדהים, נשמה טובה עם לב ענק, מפנק, אוהב, דואג, אכפתי ישר והגון ואני מאוד אוהבת אותו.עם זאת לא הכל ורוד לפעמים יש בי פחדים שאולי אנחנו לא מתאימים כמו כפפה ליד. שאין זרימה מוחלטת.יש לנו חילוקי דעות על דברים קטנים וגדולים. דברים קטנים כמו אני רוצה מזגן והוא לא (נשמע טמטום אני יודעת), אני אוהבת את הרהיט הזה והוא כנראה לא כי אין לנו אותו טעם בכלום...ודברים גדולים כמו חינוך ילדים..יש לי תחושה שהוא בא כבר עם סט של דעות ודרך משלו איך לגדל ולחנך ולא ממקום של ללמוד יחד מה הדרך הכי טובה ונכונה. וזה שאני מתייעצת עם אמא שלי על כל מני דברים..הוא לא אוהב את זה וטוען שאין לי דעה משלי ואני צריכה כבר להיות עצמאית.בנוסף, אני מרגישה שאני מתחילה לאבד סבלנות אליו לפעמים ואז אני מדברת לא יפה (בטון קצת אסרטיבי/חסר סבלנות) אבל אני לא שולטת בזה. :-(אני עובדת במחשבים ויש לי רקע טכני בוא נגיד והוא ההיפוך הגמור וזה התחיל להפריע לי. נתקעת לו הטלוויזיה הוא מתעצבן וקורא לי לסדר, לא עובד לו האינטרנט, צריך משהו במחשב וכו אני תמיכה טכנית בבית. גם שנסענו לטיול ארוך יחד הרגשתי שכל האחריות עליי מבחינת ההתמצאות כי לי יש את כל אפליקציות ניווט, נסיעות, מוניות, המלצות על מסעדות וכו.בנוסף אני מדחיקה הרבה זמן, אבל זה עדיין מפריע לי, כושר ההשתכרות שלו. הוא מרוויח 7500 נטו ואני הרבה יותר. הוא אדם מחושב כלכלית ולעולם לא ייכנס למינוס אבל אני בן אדם אפשר לומר חרד כלכלית...כלומר תמיד חושבת מה הלאה, איך לחסוך עוד יותר, איך להרוויח עוד יותר, איך נסתדר עם משכורת כזו עם ילדים, איך נקנה דירה, נשקיע כסף.. והוא פשוט לא מבין מה הלחץ שלי וטוען שאני כל הזמן חושבת על כסף.אני מרגישה שהוא עובד ורוצה ללמוד דברים חדשים בעבודה ולהתקדם אבל זה לא משהו שהוא מתאבד עליו...מה שהכי חשוב לו בחיים כרגע זה להקים משפחה וכמה שיותר מהר כבר בגלל הגיל.אני לא מפסיקה גם להשוות אותנו לזוגיות של חברות שלי, שהיא מדהימה ואני בטוחה שאין להם כ"כ הרבה חילוקי דעות כמו שלנו, והן מצאו בני זוג עם יותר תחומי עניין משותפים כי שניהם עובדים באותו תחום (הייטק) וכך גם אין את העניין של הבדלי השכר... וזה משגע אותי למה אני לא מפסיקה להשוות עצמי לאחרים. מה שנקרא מבחינתי הדשא של כל השכנים ירוק יותר.עוד משהו שקשה לי איתו זה הרצון שלו לעשות הסכם ממון ולחיות עם חשבונות נפרדים וחשבון משותף להוצאות משותפות. מבחינתו אין מצב להתנהלות אחרת. בהתחלה ממש לקחתי את זה קשה, אפילו שלכאורה זה אמור להיות אינטרס שלי..עכשיו אני כבר משלימה יותר עם המצב וחושבת שאפילו זה עשוי לחסוך ויכוחים...אבל עדיין זה נותן תחושה של לחיות ביחד אבל לחוד..בקיצור תארתי כמה מהמוקדים המשמעותיים ביחסים. אני לא יודעת איך להשקיט את הסערה שמתחוללת בי והפחד לעשות החלטה לא נכונה ולהתחתן עם מישהו שאולי לא התאים לי במיליון אחוז? זה מפחיד אותי מאוד במיוחד לאור אחוזי הגירושין המטורפים:( לא רוצה להיות במקום הזה.

מאורסת יקרה,
למרות שכתבת כל כך הרבה על הפחדים שלך, באיזה שהוא מקום נראה לי שבן זוגך הוא זה שפוחד יותר לעבור שינויים, או להיות ספונטני. אתם רוצים להיות ביחד, אבל חוששים מאי התאמה. שניכם אולי. יתכן שאצלו זה מתבטא גם בהסכם הממון, כי הוא רוצהלדעתמה יהיה אם הנישואים שלכם לא יצליחו. אולי לא בהכרח בגלל שהוא חושב שזה לא יצליח, כמו שהוא מרגיש צורך להיות מאד זהיר. וזה נכון שעושה רושם שאת בכלל לא צריכה לעשות מזה עניין במקרה שלך, מבחינה עניינית, אבל זה מרגיש לך פחות טוב, ועם פחות אמון "בכם", כלומר, בקשר שלכם, ואולי זה קצת מערער אותך. את רוצה אופטימיות, והוא זהיר יותר וחושש יותר, ולכן גם זה נראה בעינייך פחות אופטימי. אבל בעניינים הכלכליים לפחות, לפי תאורך, גם את זהירה מאד ומחושבת מאד, אבל יותר אופטימית באשר לזוגיות שלכם. לפחות מבחינת הרצון והצהרת הכוונות כפי שהיא מתבטאת בצד הכלכלי.בארצות מסויימות נהוגה סדנה לפני נישואים. נסי את הקישור באתר שלי לסדנת הכנה לזוגיות. באופן כזה או אחר, סדנה מהסוג הזה יכולה לעזור לכם ללמוד לתקשר טוב יותר, ולהפוך את הזוגיות שלכם לשיתופית יותר. רצוי להגיע אליה עם אופטימיות, כי הכוונה שם היא ללמוד לחיות ביחד יותר מאשר לבחון אם אתם מתאימים. אבל יחד עם זאת, יתכן שתגיעו למסקנה שאתם רוצים המשך של טיפול, כדי לבסס את מה שאתם לומדים בסדנה.

ד"ר אורן,רציתי להוסיף שאכן צדקת שיש לבן זוגי חששות לגבי העתיד. אמנם ההסכם ממון במקרה הזה לא בהכרח קשור מאחר וזה ייעשה בשיקולים אחרים למרות שזה מצטייר שכן קשור.בן זוגי מרגיש שהוא לא מספיק בשבילי, שאני כל הזמן חושבת שהוא לא מוצלח מספיק, לא מרוויח מספיק, אולי אפילו לא מבריק מספיק. טוען שאני שמה דגש יותר על קריירה וכסף ולא על בניית בית עם משפחה וילדים. וזה בעצם האושר האמיתי. גם מי שיש לו כסף נתקל בקשיים. שאני חרדה מדיי איך יהיה מה יהיה וצריכה להבין שבכל החיים יש בעיות ואנחנו ילדים גדולים ואחראים ונסתדר. אנחנו לא מסכנים, חסכנו יפה והגיע הזמן להתקדם ולהתמודד עם החיים. אני מאוד אוהבת אותו ומפחדת לאבד אותו. יש לי חיבור מדהים איתו. הוא באמת הבן אדם הכי טוב שפגשתי (וכל מי שפוגש אותו אומר את זה). הוא בחור מיוחד וסופר איכותי ואני לומדת ממנו המון. הוא גם כן עובד בעבודה טובה ומרוויח, מחושב ואחראי אבל בעיניים שלי...אני מסתכלת על מטאורים שממש מגיעים להצלחה בחיים וקצת מקנאה. לא מצליחה להסתכל על הדברים מפרספקטיבה אחרת ולהיות שלווה ושלמה עם הטוב שיש לי. ובאמת להתחיל כבר להנות ממה שיש. אני לא נהנת ממה שיש לי בידיים אני תמיד חושבת מה היה אילו. אני מפחדת שהתפיסה שלי בחיים היא שגוייה ותוביל אותי לבחירות לא נכונות בחיים. יכול להיות (וגם קרה שיצאתי והייתי) שאהיה עם מישהו סופר מבריק ועם שאיפות מפה עד הודעה חדשה מצליח והכל, אבל שלא ארגיש את החיבור העמוק ואחווה רגש, זוגיות ובן זוג מדהים כמו שיש לי עכשיו. איך אני משנה גישה לחיים בנושא הזה? בעצם אולי אני מחפשת אחר מישהו מושלם שלא קיים ולעולם לא אסתפק בטוב (מאוד!) שעומד מולי? רוצה להשקיט את הסערה הפנימית שלי.תודה רבה!!!

מאורסת יקרה,
כשאת מסתכלת על הדשא של השכן, ובעצם, אפילו לא על זה של השכן, אלא על הדשא של מי שנמצא בארץ אחרת ואוטופית, וחושבת שבעצם זה מה שהיית רוצה, וגם מביאה את המחשבה הזאת לידי ביטוי - כי כנראה מי שלצידך מבין שכך את חושבת, אז זה באמת נראה לו, ובצדק, שהוא לא מספיק טוב. כי זה מה שאת משדרת לו.יתכן שכל מה שאת צריכה זה להוסיף עוד ספח קטן למחשבה הזו שלך. כלומר, כאשר את רואה משהו טוב במיוחד, ונאנחת לעצמך באכזבה מסויימת שגם את היית רוצה, אז רגע לפני האנחה הזו, הוסיפי גם את המחשבה: אם אני אביע את המחשבה הזו (או האנחה), בן הזוג שלי, היקר לי מאד, ירגיש צביטה בלב. אני לא רוצה לעשות לו את זה, כי הוא מאד יקר לליבי, ואני רוצה מאד שהוא ירגיש טוב, כי הוא באמת עושה לי טוב. והמחשבה הזו, במקום אנחה, תביא אותך להניח עליו את הראש, או לתת לו יד, או להדק את החיבוק, או לתת לו נשיקה על הלחי, רק "כי עברה לי מחשבה טובה", אם הוא ישאל למה. כי באמת לקחת את זה אל המחשבה הטובה.