חשש לשבירת זוגיות

לד" אורן חסון שלום רב!אני והבן זוג לי שנתיים ביחד. גרנו שנה בדירה שכורה, וכשהכסף אזל , אחריי דילמות רבות , החלטנולעבור להוריו לתקופה קצרה, עד שנקום על הרגליים ונמשיך הלאה.אתה יכול לדמיין בוודאי אילו קשיים עולים בין זוג צעיר להוריו של הגבר...(פניתי אלייך בעבר לגביי הפן האחד של הצרהשהכנסתי את עצמי אליה- לגביי זה שהם מתערבים יותר מדי ,, ובאמת קיבלתי מענה מהיר שתרם לי הרבה , ושיניתי גם את הגישה לי וגם פניתי אליהם והחיים נהיו נעימים יותר יחדיו.)הבעיה החדשה היא אצלי.נראה לי שהבעיה התעצמה והיא יותר מורכבת מ "ההורים שלך מציקים לי".אני חושבת שאני מקנאה.היום אני מבינה שאני קצת מקנאה.ההורים שלו מאוד מגוננים עליו ועל אחותו.אני היחידה מבין שינינו שעובדת , כי הוא לומד כרגע , אז החלטתי לעשות מעשה אצילי ולהתחיל לעבוד במלצרות, שזו אחת העבודות הסתומות ומטרטרות ביותר שיש. והחלטנו ששנה הבאה נתחלף, ואני אתחיל ללמוד.כל דבר קטן וגדול שהבן זוג שלי צריך- אני מספקת לו מבחינה פיננסית, וזה מקובל עליי ונחמד לי.ואנחנו מאורסים ואני חשבתי שברגע המעבר אליהם אני ארגיש חלק מהמשפחה , כי ככה הרגשתי לפניי, אך אני מרגישה יותר בדידות מאי פעם.האמא תמיד רודפת אחריהם, מכבסת להם , מכינה להם מטעמים שהם אוהבים, מנקה אחריהם, (הבן זוג שלי בן 26, אני בת 21 , והילדה בת 13)בקניות השבועיות היא קונה להם ספציפית דברים שהם אוהבים, אם זה מעדנים או כל מני, וזה נשמע טיפשי, אבל הם אף פעם לא קנו לי כלום במיוחד בישבילי.אני גם אציין כי אני משלמת להם שכר דירה, למרות שאיכשהו זה נשמע בסדר, ואני גם עוזרת בבית, שוטפת, מטיילת עם הכלבה, דואגת לאחות הטרורוסטית(היא בת 13!!!)ועדיין מרגישה בחוץ.היא כל הזמן מדברת אליהם בקוצי - מוצי , שואלת 20 אלף פעם אם הכל בסדר, והם לא רעבים או עייפים , או צריכים שהיא תעשה משהו- ואליי כלום! פונים אליי רק כשהיא צריכה להשאיל תכשיטים או בגדים יקרים שקיבלתי הכל מחו"ל- מאבא שלי. וזה הדברים היחידם שיש לי ממנו. ואני לא רוצה להתחלק.הם גם מציינים שצריך לחסוך בהכל- בחשמל ובמים ובקינוחים, ואז מעירים לי שזה חדש לי - כי הריי אני קצת מפונקת...וזה לא נכון!זה מעצבן- כי הם חוסכים וחוסכים - והם אמידים גם. אז האמא חוסכת באיפור בזמן האחרון ובתכשיטים ובבשמים - כי היא באה לקחת ממני! ואפילו לא מסתירים את זה- זה כיאילו ברור מאליו!אני בזמן האחרון מאוווווווד מתגעגעת להורים שלי גם, פשוט הם גרים רחוק ממני ורק פעם ב- כמה זמן- אני רואה אותם.אבל זה משגע אותי. גם אנ י ילדה קטנה עדיין , אפשר להגיד.למה חייב להדגיש בפניי שאני לא הבת שלהם.אם הם לא עושים משהו- כמו כלים או דומה - אז מוותרים להם. אם אני שכחתי - אז יזכירו לי מהר.וזה משפיע על הזוגיותגם- אני מרגישה שהוא נמצא בקן שלו, הטרטוריה החמימה והמוגנת שלו, ויש לו מספיק זמן ללמוד ולפרוח ולהצליח, כשאני רק טרודה בזה שאני רוצה הבייתה לאמא. אני מרגישה שהחיים שלו הכי טובים שאפשר- האישה לו צמודה אליו, וגם האמא, יש לו הכל והכל מקופל ומגוהץ!אני חוזרת מאוחר, איכשהו מספיקה קצת לקרוא וללמוד , איכשהו נזכרת להתקלח, לחייך, לכבס לעצמי, לגהץ ועוד אלף דברים- אז אני מרגישה בחוסר איזון בינינו.שינונו צעירים ואמורים לחוות את הקשיים של חיים חדשים...לא?אז למה רק אני מתפקדת בעצמאיות ובגרות?זה מעצבן ואני מרגישה הכי לבד. כי גם חברות קרובות אין לי כאן. את כולם השארתי בבית .אז אני עובדת לילות לפעמים והוא לומד אז רוב הזמן אני כלואה בחדר.איך מתגברים על הקינאה הזו?זה לא שאני צריכה שיחבקו אותי או ילטפו- את זה אני מקבלת בשפע מהבן זוג ( למרות שלפעמים זה כבר מציק לי- ואני מזכירה לו שאני אדם עם רגשות ולא בובת ליטופים) אבל קצת יחס- מה שלומך? איך הלימודים , העבודה? את רעבה? חולה?משהו!!!כלום, רק מאיפה קנית את זה ומאיפה זה? ולמה כזה יקר ולמה לא חוסכת? למרות שאלה בגדים מלפניי שנים!וזה מטריד. כי הם תמיד מעירים לבן זוג שלי- שהוא גבר ולא סמרטוט, ושאני בסוף אדרוס אותו. כועסים עליו על מחוות רומנטיות שאני מקבלת, על אוכל שהוא מכין לי והכל מציק להם.אם הוא קונה לי מתנה אז שואלים למה גם לא לאחות הקטנה וזה מטומטם!מה יש להם?וזה גורם לי להרגיש רע.מאוד רע.מה עושים?

אני יקרה,
אני חושש שעוד זמן מה אצל הוריו, תישברי, ואולי גם הזוגיות תישבר. כתבת שהגעת אל הוריו לתקופה קצרה. כמה קצרה? עוד כמה זמן נשאר לך? האם תחזיקי מעמד? כי אני חושש שלא תוכלי לשנות את המצב, ואני חושש שבן זוגך יתקלקל לך מול העיניים אם זו באמת שטיפת המוח שהוא מקבל.קצרי את הזמן שם עד כמה שניתן, גם אם זה יעלה הרבה כסף, אם את רק יכולה.