חשד וחוסר בטחון בזוגיות

ד"ר חסון שלום
יש לי חבר כשנה בערך. הזוגיות שלנו עוברת תהפוכות לעתים קרובות מידי, מריבות, פרידות, גן עדן וגהינום...רוב המריבות סובבות סביב הידידות שלו, עם כולן היה לו קשר מיני או רומנטי בעבר. בקשרים קודמים לא הייתי קנאית, אבל דווקא איתו פתאום זה התעורר...בהתחלה הייתי מסתכלת לו בפלאפון ורואה עם מי הוא דיבר, וכשהייתי שואלת אותו אם הוא דיבר עם מישהי מסויימת הוא היה משקר לי, ואז הייתי מתעמתת איתו על זה, מה שיצר אי אמון אצל שניינו- אני כי הוא משקר ואם הם סתם ידידים אז למה הוא משקר, והוא כי אני לא סומכת עליו ובודקת אותו, ובצדק.עם הזמן זה התגלגל לחיטוטים נוספים שלי בחייו הפרטיים, אם זה בחפצים האישיים שלו בבית, קבצים במחשב , ואפילו חדירה נוראית לפרטיות כשגיליתי את הסיסמא למייל שלו.ממש נהייתי בולשת...לפעמים הייתי מגלה דברים שעיצבנו אותי כמו תמונות עירום של בחורה שעובדת איתו, שיחות ליליות עם אקסית כשאני לא איתו, ותמיד איכשהוא מצאתי דרך להתעמת איתו מול זה בלי שידע מאיפה אני יודעת ...בהתחלה חשבתי שזה יעבור לי, אבל זה לא, זה נהייה סוג של אובססיה. חשבתי אפילו לספר לו את כל האמת, ולבקש ממנו שיחליף סיסמא אבל ברור לי שזה יוביל לפרידה, ואם כבר פרידה עדיף מבחינתי בלי כל הבלאגן והכאב שהאמת תיצור.איך משתלטים על האובססיה הזו, אני כל כך אוהבת אותו, ואני יודעת שהוא אותי, והקשר הזה חשוב לי מאוד... איך מתגברים על הדחף לבדוק רק עוד פעם אחת, להפסיק ממחר...שמעתי על תיאוריה שאומרת שאם משנים הרגל בכוח ל 21 יום, אז הוא משתנה לתמיד...אבל קשה לי להתמודד עם כל יום בנפרד, וקשה עוד יותר התחושה הזאת בפנים, תחושה של בגידה קשה ומרה באהובי. תמיד דרוכה, תמיד מקשיבה, תמיד בוחנת, וכל מה שאני רוצה זה לעצום את העיניים ולהרגע...

שרון היקרה,
אני יודעת שבדר"כ לא נהוג להגיב כאן (וד"ר חסון -עימך הסליחה..) אבל במקרה הנ"ל אני ממש מזדהה איתך מילה במילה..החל מחיטוט בפלאפון, מיילים, כיסים וכל מה שאפשר..אני שונאת את ההתנהגות הזו שממש לא אופיינית לי מקשרים קודמים ולא מכירה בכלל את עצמי ככה.מיום ליום מתחוור לי שהכל קשור ומוביל לחוסר בטחון ואמון מעורער...אנחנו משדרות ביטחון עצמי נמוך בגלל שאנחנו חרדות ולא מאמינות וזה נותן להם לגיטימציה להתייחס אלינו כך.חשבתי על כל השיטות , אולי לשדר אדישות , אולי באמת "להיגמל" ואולי שקלתי פרידה (למרות שבתוך תוכי אין לי אומץ..)אני מרגישה ששני אנשים חיים בתוך תוכי ואני נקראת בין 2 הקולות שמתרוצצים במוחי..אני ממש ממש מבינה לליבךומצפה בכיליון עיניים לתשובתו של ד"ר חסוןתודה

שרון יקרה,
חשד מגיע משני כיוונים. האחד הוא פנימי שלך, ועוצמת החרדות שלך, לעומת היכולת שלך להדחיק מצבים שאינם נוחים לך, ולהתעלם מרמת סיכונים. זה מה שאנחנו עושים, למשל, כאשר אנחנו נוסעים במכונית.השני, הוא אופן ההתנהגות של הצד השני. ככל שהוא גלוי יותר, וככל שהוא כזה שהזדמנויות הן ממנו והלאה, כך קל יותר להדחיק את הסיכון. לכן בדיוק, רמת החרדות שלנו בכביש עולה כאשר אנחנו נוסעים עם נהג פזיז, ובעיקר כשממשיכים לנסוע איתו פעם אחר פעם, ועוד יותר,כאשר הוא כבר עשה תאונות.את מתרשמת שהוא נהג פזיז, כי הוא מסתיר. הוא מסתיר, או כי יש לו מה להסתיר, או כי הוא לא רוצה להתעמת איתך, כי התגובות שלך תהיינה חריפות מאד. או שניהם.כדי שזה יעבור לך את צריכה שילוב של שני דברים. האחד הוא התנהגות צפויה יותר שלו, עם פחות הסתרות מכוונות, והשני הוא שלווה פנימית שלך, ולדעת שאם הוא יבגוד בך הוא ממילא יוכל לעשות זאת למרות הביקורת הצמודה שלך. כלומר, הדחקה של הסכנות.אני לא בטוח שאת יכולה לעשות את זה איתו. אני לא בטוח שאת יכולה להרגיל את עצמך לתפוס שלווה במצבים שבהם הוא יכול לעשות דברים בלי שתדעי. אבל אם את דואגת לצד שלך בלבד, זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות.להרגיל את עצמך. אם את יכולה. ואם לא, כדאי שתגיעו ליעוץ זוגי, כדי לפתוח את הכל משני הצדדים, ודרך זה לקבל בטחון, וגם להתאמן על נתינת בטחון. במקביל. או... להסיק מסקנות ולחפש זוגיות יציבה יותר. המצב הנוכחי מאד לא בריא לך, לא פיזית ולא נפשית. כך או אחרת, בני לעצמך תוכנית לצאת ממנו.