חשבונות זוגיים: מה עושים?

שלום
!יש לי חבר כבר שנתיים .הכרנו בטיול,ומאז שחזרנו אנחנו גרים ביחד ושנינו סטודנטים.בטיול,היה ממש כיף ביחד אבל מאז שחזרנו לארץ,התחיל להפריע לי משהו אחד במיוחד וזה שבכל ההוצאות הכספיות אנחנו מתחלקים חצי חצי,אפילו בדברים הקטנים ואם הוא נאמר לווה לי 50 שקל אז אני יודעת שהוא מצפה שאני אחזיר לו.מרגישה מן התחשבנות אבל אני לא יודעת ,אני מפחדת שזה קמצנות בעצם ושזה ישליך על הקשר הלאה נאמר בנישואים.בקיצור הוא לא ג'נטלמן .עוד דוגמא,נגיד שאנחנו מזמינים לאכול ומגיעים בתור לקופה אז הוא לא יכין ישר כסף הוא יחכה לרגע האחרון ואני כמובן שלא ואני אשלם.חוצמזה אנחנו מתקשרים בסדר גמור אבל העיניין הזה ממש מוריד לי ממנו עד כדי שאני לא נמשכת אליו כבר.מה לעשות?האם זה אומר שהוא קמצן?כדא לדבר איתו על זה ואם כן מה לומר לו בידיוק?חשוב לציין שאנחנו לא עובדים וחיים על ההורים(סטודנטים שנה א...)וכמה שאני מבינה את זה שאין לו כסף זה עדיין מטריד כי לחברה שלי וחבר שלה אין בעיות כאלו בכלל וכשסיפרתי לה שאני "חייבת"לו כסף אז היא הופתעה מכך שאני צריכה להחזיר לו(זה היה 200 שקל).מה דעתך?

מורן יקרה,
עקרון השוויון יכול להיות פתרון טוב מאד, כאשר שניכם לא משופעים בכסף. נשמע הגיוני שהוא לא רוצה להיות נדיב על על חשבון ההורים שלו, ובעיקר אם הם לימדו אותו לחסוך. אתם צעירים, והוא עוד לא הבין, כנראה, שנדיבות היא חלק מהמשחק הזוגי. הקטנוניות הזו, היא חלק מהנסיון שלו להיות הוגן גם כלפי הוריו. אבל את צודקת בכך שלהתחשבן על קצת כסף לפה או לשם, זה לפעמים לא לעניין. מצד שני, הרי גם את עושה את זה. הכי טוב היה לו היית יכולה לדבר איתו, ולומר לו שאת לא אוהבת התחשבנות, ושזה פוגע לך ביחסים איתו. ושגם אם החשבונות ביניכם יהיו פחות או יותר בסדר, לא יקרה שום דבר. אבל אם את רוצה לעשות את זה, זה יהיה הוגן אם תהיי מוכנה להיות נדיבה גם את, ושלפעמים את היא זו שתתן יותר.והנה, כתבתי מה שכתבתי, אבל בשל נקודת ההתחלה שלכם, על החשבונות הקטנים שלה, אני לא בטוח שתצליחו לעשות זאת באמת בנדיבות, ומבלי לעקוב אחר הפרטים. אם את חושבת שזה לא יעבוד, אז מוטב, אולי, שלא להעלות את זה כלל, ולנסות להתעלם מחשבונאות. או אולי, וזו דרך שלישית, שאולי יותר טובה מהשתיים האחרות, להראות לו איך לא עושים חשבונאות, מהצד שלך, כדי שילמד מהדוגמא שלך. זה אתגר. זה ייקח זמן עד שהוא ילמד, אבל אולי יותר מהר ממה שאת חושבת. האם את מסוגלת להתמודד איתו?

התשובה המפורטת שלך חסרה לדעתי דבר אחד בסיסי:התנערות מההנחה המוקדמת שהגבר הוא זה שצריך להיות "ג'מנטלמן" בענייני כספים. הערת לה משהו מאוד מינורי לגבי זה שהיא בעצם גם "מתחשבנת" אולם לא מספיק חזק לדעתי.הבחורה ממש מביעה עמדה לא שיוויונית שבה מצופה מהבחור (בכל מקרה ובכל מחיר) להיות הנדיב. מדוע? הם שניהם סטודנטים. שניהם נסמכים על ההורים. אין שום סיבה בעולם שהוא יממן אותה, אלא אם הוא רוצה בכך. ואם הוא לא רוצה בכך זה ממש לא מעיד שהוא לא "נדיב".לדעתי ,המתחשבנת בין שניהם, זאת היא. ורק היא. היא זאת שבוחנת כמה הוא מוציא עליה וכמה הוא לא מוציא. אדם נדיב במהותו, יהיה כזה בכל מקרה ולא יבדוק את האחר לגבי נדיבותו.חבל שבזמנים שבהם השיוויון בין המינים נמצא על סדר היום באופן כה אינטנסיבי, אתה, ד"ר, נותן תשובה "חלבית" מדי, היכן שראוי היה לבקר יותר את תפיסתה האגוצנטרית של הכותבת.יום טוב

הדבר הכי טוב הוא לדבר קשה נכון אבל אין כמו להראות את הקלפים תשבו ותדברו על הבעיה שמציקה לך אל תתבישי אחרי הכול אתם אוהבים אם הוא אוהב אותך הוא יבין ...

נשים, ואפילו אנשים, אוהבים חברים, ובטח בני זוג- לארג'ים. אין פה שום דבר אגוצנטרי.אם רוצים שיוויון בין המינים, צריך להתחיל מדימוי האישה, ממשכורתה שמהווה בממוצע 705 ממשכורת הגבר ועוד ועוד.