חרטה לאחר פרידה: מה לעשות?

שלום רב
אני בן 25, דתי.לא חוויתי מערכות יחסים רציניותמלבד האחרונה (4 חודשים)הכרתי מישהי שהפכוה ממני באופי החברתיאני מופנם והיא כריזמטית ובולטתההבדלים בינינו, בצירוף תכונות אופי נוספות שלה (ביקורתיות למשל)גרמו לי להססנות מרובה בקשר אלינו.(ואגב, אני חסר החלטיות מטבעי).למרות שהסתדרנו טוב ואהבנו, ההססנות נמשכה כל הקשרעד שנפרדנו משום שהיא חשה שאני לא מקבל אותה כמו שהיא.עברו מאז ארבעה שבועות. ואני לא מצליח להפסיק לחשוב עליהפתאום בולטים לי התכונות החיוביות שלהואני חושב שאולי זה לא היה כל כך נורא ואנחנו כן צריכים לחזורמצד שני השכל אומר לי שאם במשך ארבעה חודשים הססתי כל כך כנראה שזה אכן לא מתאים.האם כדאי לנסות שוב?או שהמחשבות הללו הן חלק מפרידה?

איתמר יקר,
מצד אחד, אכן, המחשבות הללו שלך טבעיות לפרידות. אבל חרטה, ואי בטחון בהחלטות שעשית טבעיות עוד יותר להססנות שלך. אם אתה לא בטוח בזמן הקשר, ואינך בטוח כשנפרדת, הסיכוי הוא שלא תהיה בטוח לאחר שנפרדתם. וטבעי גם שבדיעבד היא תיראה לך מוצלחת יותר.מצד שני, אתה בן 25, חושב על עתיד זוגי, והיא היתה הקשר הראשון שלך. ואתה אולי אומר לעצמך: אם לקח לי כמה שנים למצוא בת זוג למערכת רצינית, אז אולי לא הייתי צריך לעזוב אותה.לא תמיד יש "מתאימים" או "לא מתאימים". בהחלט יתכן שאינכם "מתאימים מספיק". אני לא יכול לדעת את זה. אבל קח את מה שלמדת מהקשר הזה לקשר הבא. ובדרך, צור לך, בתרגילים מודעים, סגנון אחר של קבלת החלטות – התחל מדברים קטנים, והמשיך בדברים גדולים יותר, ולמד "לחתוך" בהם. כלומר, לעצור את ההיסוס ולהחליט, ולא להסתכל לאחור. ממילא, אם אתה מהסס אז כנראה שזה לא מאד משנה מה תחליט, כי הרווח וההפסד של כל החלטה די דומים, ואז גורמים מקריים יכולים להטות את הכף לכאן ולכאן (כלומר, לקבוע אם ההחלטה היתה מוצלחת), ללא שום קשר להחלטה שלך. ובמשך הזמן תלמד שלדברים הגדולים יותר אתה זקוק ליותר זמן כדי להחליט, משום שאתה זקוק ליותר מידע על החלטות חשובות יותר.