חרדת טיסה והימנעות מטיולים

הי דר חסון..
אשמח לייעוץ ממך. אני ובעלי מכירים שנים רבות נשואים כמעט שנתיים חברים טובים אוהבים מאד אני בת 27 הוא בן 33. היינו חברים טובים לפני שהתחלנו לצאת. כשיצאנו לפני החתונה, היינו בתקופה לחוצה כלכלית, בגלל עומס של לימודים לא הייתה הכנסה קבועה אף פעם לא היה זמן לכלום תמיד היה משו מבחן גדול...אין כסף וכו.לא היה לנו זמן לטייל, לנסוע, לעשות יותר מידי. תמיד אמרנו שכשנוכל-נעשה. כשכבר ירד הלחץ ונכנסנו איכשהו לשגרה, בעלי פיתח לפתע חרדת טיסה, מכל מיני סיבות, בסוף לא נסענו לטיול שחיכיתי לו מאד מאד, הן כזוג והן לעצמי שגם לא הספקתי לטייל בחיי יותר מידי.אציין שאנחנו לא ניידים וגם בארץ אין לנו יותר מידי אפשרויות.אני כעת בהריון, ומרגישה שזה אבוד. אני יודעת שמה שחשוב בחיים יש לי, שזו אהבה גדולה וכו אבל מפחדת להרגיש תחושת "החמצה", שחיקה, עייפות. לא יודעת מה אני אמורה לעשות. הוא היה בטיפול פסיכולוגי ארוך וזה לא עוזר.הוא באופיו כבד ושונה ממני ולא זקוק לזה כמוני, לא משנה כמה הסברתי לו כמה זה חשוב לי. הנושא הפך טאבו ואני כבר מעדיפה לא להעלותו מחשש לריב. לא רוצה לנסוע בלעדיו...כל דבר שעלה לי לראש עשיתי(אם זה להפציר לדבר להסביר לטפל אצל פסיכולוג) הוא חושב שזה שולי, שזה לא דבר מהותי. לעזרתך אודה!

מיכל יקרה,
אני תוהה במה יותר קל לטפל - בחרדת הטיסה שלו, או בהימנעות שלך מלנסוע לבדך. אם לא עכשיו, אז בעוד שנה או שלוש שנים.בדרך כלל טיפול בחרדת טיסה עובד. האם הייתם אצל מטפל CBT(קוגניטיבי-התנהגותי)? אבל בואי ונצא לרגע מתוך הנחה שחרדת הטיסה שלו לא תשתנה, וכי הוא יישאר קצת "כבד". מעבר לכך שהוא ירצה לצאת פחות לטיולים ולהרפתקאות קלות, האם הוא גם יגביל אותך? - יתכן שאת צריכה לומר לעצמך - יש לי אהבה, יש לי בית, יש לי משפחה, וטוב לי, אבל יש לי גם צרכים אחרים, ומדי פעם אעשה אותםלבדי. בלעדיו. ובהמשך, בעוד שנים - אולי גם עם הילדים. למה שיצטרף יצטרף, ולמה שלא לא, ואסתדר, כי כל היתר טוב לי. וגם זה סוג של קבלה והשלמה, שאולי קלה יותר מאשר לטפל בו.