חרדות לפני לידה: מה עושים?

ד"ר חסון היקר,
ראשית- מבקש להודות לך על הפורום הנפלא. תשובותיך מעוררות השראה ומחשבה. ישר כח. ועכשיו לבעיה שלי- אשר נראה לי שהיא סיפור ממש מוזר. עד כדי כך שאני חושב שאני היחיד בעולם שזה עובר עליו. אשתי בהריון בחודש שביעי, אנחנו נשואים שנה וחצי, בשנות השלושים המוקדמות לחיינו. הבעיה שלי היא שבחודש-חודשיים האחרונים אני מרגיש שאני ממש מאבד את הצפון לגבי אשתי. אני מרגיש שאני מתמקד בתכונות השליליות שלה- החל מפגמים שאני מוצא במראה החיצוני שלה (כולל דברים שבעבר לא שמתי אליהם לב), ועד לנושאים שאני משייך אותם לאופי שלה. לאחרונה אני מרגיש שלא בא לי לגעת בה, לחבק אותה ולישון איתה ואני מרגיש כל כך נורא ואשם שכך אני נוהג דווקא בזמן שהיא הכי צריכה אותי. בשלב מסויים נכנסתי ללחץ נוראי כי אני מתחיל לחשוש שאולי הפסקתי לאהוב אותה, אולי טעיתי כשהתחתנתי איתה, התחילו לי מחשבות על פרידה שרק גורמות לי להילחץ עוד יותר כי אני אומר לעצמי איך אני יכול להיות כל כך חסר אחריות להביא ילד לעולם במצב הזה. אני מרגיש אשם במה שקורה לי, לחוץ מאד מהאם הנישואים האלו יכולים לשרוד ופחד נוראי מלהביא ילד לעולם במצב הזה. אני רוצה להיות אב מאושר ובמקום לצפות ללידה אני מרגיש שאני מאבד את זה !אולי יש לך רעיון מה קורה לי ? אני כל הזמן מעסיק את עצמי בשאלה מה עובר עלי ולא מצליח לענות על כך !

ניב יקר,
תודה על המשוב הטוב.אתה לא היחיד שזה קורה לו. באופן כזה או אחר זה קורה גם לגברים אחרים (ולעיתים נדירות יותר לנשים), ולפעמים עוד לפני ההחלטה להביא ילד. השאלה היא מדוע זה קורה לך, וזו שאלה חשובה. האם זה בגלל החרדות מפני האחריות וההתחייבות, או בגלל דברים שקרו ביניכם? האם זה בשל המראה המשתנה שלה שהשפיע עליך? – גם זה משהו שקורה לפעמים.לפי מה שאתה כותב, והדגשים שאתה שם, נראה שעיקר הלחץ הוא מגודל האחריות – קרי, הילד. ואם אתה כותב שיש לך "פחד נוראי מלהביא ילד לעולם במצב הזה", אתה כותב זאת כאילו שיש לך בכלל ברירה. אין, ניב. הילד כבר כאן, ועוד רגע הוא בחוץ, ואתה אביו. ויתכן מאד שהחרדות הקשורות לכך, המחוייבות אליו והמחוייבות לאמו, הן אלו מביאות אותך להרהורי כפירה ב"גורם", שזה אמו והמשיכה והקשר שלך אליה. כך שבהחלט יתכן שלאחר הלידה ולאחר זמן הסתגלות תוכל להיות אב מאושר. אם זה המצב וזו הסיבה, חבל שהחרדות הללו יגרמו לך גם לניתוק רגשי מאשתך. ראה עד כמה אתה יכול להרגיע את עצמך לבד בעקבות מכתב זה, ואם לא – אולי כדאי שתבדוק את עצמך עם רופא פסיכיאטר, ותוריד חרדות באופן כזה או אחר – לפחות עד הלידה. אחר-כך, כוונן את עצמך מחדש, וראה מה אתה מרגיש.

ד"ר חסון היקר,
תודה על התשובה. לעצתך קבעתי תור, ואני מקווה ומאמין שהבעיות אכן יחלפו. אני רוצה להיות אבא מאושר לילד ולאם מאושרים !ואב, אם יש כאן אחרים מקוראי הפורום (בעיקר גברים אך גם נשים) שיכולים להזדהות עם מה שכתבתי, אשמח לתמיכה ולעידוד.ניב.

כשקראתי את דבריך חשבתי על בעלי. אני לא יודעת אם אלה הדברים שעברו לו בראש לפני לידת הילד הראשון, או הילדה השניה אבל בהחלט ניכר לחץ רב מצידו. לחץ כלכלי, ואיך יהיה וייגמר לנו החופש לנצח וכו'. שמעתי מהרבה חברות שבעליהם מגיבים בצורה דומה פחות או יותר לדברים שאתה מתאר.כשקראתי את פנייתך לראשונה, הדבר הראשון שעלה לי זה- ממה אתה מפחד כל כך, האם זה בגלל שאתה היית במשפחה שבה האבא היה 'לא מחובר' או שיש איזה קצר בתקשורת עם אשתך, שגורמים לך להתלבט כל כך ולהתייסר מאיך שאתה מרגיש. רציתי מיד לכתוב לך- לך לפגישות ייעוץ עם גורם מקצועי שיוכל לעזור לך להבין את עצמך ולהפחית את החרדות.ובינתיים, אולי תיכנס לפורומים של אמהות או תדבר עם אחרים ואחרות לגבי זה, כדי לקבל את ה'קונטרה' במובן של- הנאה מהילד, המשמעות של להיות הורה, הקירבה שתרגיש לאשתך כשתחזיקו את הקטנצ'יק הזה בידיים, ותבינו שהוא תוצר של שניכם... זו הרגשה שאי אפשר לתאר. ושווה גם לפתוח שיחה אמיתית עם אשתך- לשאול איך היא רואה את הדברים, איך היא מדמיינת את 'היום שאחרי' הלידה, ותנסה לשאוב ממנה קצת אופטימיות ותחושה חמימה בלב בכל מה שקשור לתינוקי מתוקי בבית.