חרדות ורגשי אשם לאחר פרידה

שלום
לך דר אורן,אני מעוניינת לדעת משהו- האם דכאון, לב שבור שנובע מפרידה מבן זוג... ואני לא מדברת על מוות.דכאון שמלווה בהמון בכי, חוסר תפקוד ותאבון, רצון להתנתק מהסביבה ולהיות לבד, וכן מדובר בפרידה טרייה של כמה ימים בודדים וזה קשר שהחזיר מעמד שנים ופתאום איננו נגמר וצד אחד פשוט נכנס לזה יותר מידי ואינו מתפקד כלל אפילו שזה טרי מאוד.השאלה היא: אם נמצאים במצב הזה של השברון לב המון המון שנים וחווים את זה כל פעם מחדש עם בני זוג שונים במשך שנים... האם יכול להיגרם נזק לגוף מהמשבר הזה?למשל: התקף לב בגיל צעיר? שיכול אף לגרום למוות מוקדם? או מוות שלא בהקשר להתקף לב, האם זה יכול להשפיע לרעה על הגוף בעתיד? תודה

מאיה יקרה,
דיכאון וחוסר תפקוד משפיעים לרעה על המערכת החיסונית, והופכים את הגוף רגיש למחלות. קשה לדעת עד כמה ואם בכלל זה ישפיע בטווח הרחוק, אם השיקום הנפשי יהיה מהיר יחסית.אבל אני מרגיש שאת לא כותבת על עצמך, אלא דואגת למישהו אחר. אלא שבמקום לשאול איך להרגיע אותו, את מכניסה את החרדות שלך למשוואה - האם זה ישפיע עליו לטווח הארוך? האם הוא בסיכון?ואני תוהה לכן אם מדובר בידיד שהוא יקר לך, ושאולי לכן את רוצה קודם להציל אותו, וחושבת מחשבות על ההצלה הפיזית, עוד לפני השיקום הנפשי, אולי איתך. ואולי את היא זו שנפרדה ממנו ודואגת לו.מדובר בכמה ימים לאחר הפרידה, ואת כבר חושבת על שברון לב של המון המון שנים, ועל חזרה בעתיד על אותו תהליך שוב ושוב. את ממהרת מדי. אם תהיה חזרה בעתיד על התהליך, פרושו של דבר שבאמצע היה קשר נוסף משמעותי. כרגע, את יותר עסוקה בחרדות שלך, ואולי ברגשי האשם שלך, מכפי שצריך. תני לזמן, ובעיקר לתהליכים שמגיעים עם הזמן, לעשות את שלהם. ואל תשכחי את הצרכים שלך. גם הם חשובים.

שלום
ותודה על המענה. בעיקרון קראתי שוב את פנייתי ובאמת כך נראה העניין שמדובר במישהו אחר אבל לא ומצטערת שיצא ככה ממכתבי אבל מדובר בי ואני אפרט-אני אחרי פרידה ארוכה של כמה שנים וחווה קצת את הדברים האלה שרשמתי.רקע הפרידה- זה נגמר בנינו כי הוא התחיל להעדיף את חבריו מאשר אותי ואיתו לרוב אני תקועה בבית רואים סרטים, ואני כבר לא יכולה עם המצב הזה אז אני עצמי חתכתי את הקשר הזה. והאמת שציפיתי ממנו שהוא יגיד לי שנתקן זאת, שנתחיל לצאת ביחד..אבל הוא פשוט אמר לי אל תהיי שם אם לא טוב לך איתי, נראה לי שזה קטע של אגו שהוא לא מסוגל להגיד לי בואי נתקן וכו'. אז פשוט אמרתי לו שאחלה, שאני לא אהיה שם יותר ופה זה נגמר. לרוב הוא עם חבריו יוצא ואיתי לא. איתי רק לאכול בחוץ או לראות סרטים בבית כמו שאמרתי, אבל בילויים זה בעיקר עם חברים רק הם. כמה פעמים ספגתי זאת ואני באמת אוהבת אותו, אבל לא יכלתי יותר והכל התפוצץ, הוא טוען שככה הוא מתנהל בקשר רציני ושהוא לא יתרחק מהחבר הכי טוב שלו. הסברתי לו שאינו צריך להתרחק אבל להקדיש לכל דבר במיתון. דוגמא קטנה- היו לו 2 כרטיסים למשהו מסויים והוא העדיף ללכת עם החבר הכי טוב מאשר איתי. מאוד נעלבתי. חשבתי שאני יוזמן לזה. אפילו בימי שבת הוא מטייל עם החבר הזה שלו. כנראה שהוא לא אוהב אותי.ובקשר אליי מאז ומתמיד, עוד מתקופת בית הספר (כיום אני בת 27), זכור לי שתמיד פרידה הייתה עבורי קשה ואני יודעת שכל פרידה היא קשה בפני עצמה אבל אני מסוג אלה שלוקחים אותה נורא קשה עם בכי וירידה במצב הרוח וגם במשקל.היו לי חברים בחיי ואם צד אחד עזב שכמעט תמיד זה היה הצד השני, תמיד לקחתי את זה בצורה קשה ולא תיפקדתי כמעט. אני זוכרת את עצמי מהתקופה ההיא ועד היום שאם קשר אינו מסתדר אני תמיד נכנסת לזה יותר מידי, תמיד התאכזבתי בסופו של דבר ואני מאוד כמהה לאהבה אמיתית והדדית עם רצון להתמסד. כרגע אני חתכתי מהקשר הזה שנמשך כמה שנים.פניתי אליך פה על מנת לדעת אם יש סכנה עבורי בכך שאני עושה אולי נזק לעצמי ולגופי עם השנים האלה שכל פעם התאכזבתי שוב ושוב... אם יכול להיות מצב שמכך בעתיד יקרו לי דברים חס וחלילה לעצמי כמו התקפי לב ואף מוות פתאומי שהלב שלי עבר ככ הרבה אכזבות בחיים מבני זוג.תודה דר, אני אשמח גם לתשבוה לגבי הקשר שלי. :) יום טוב

מאיה יקרה,
ככל שהפרידה קשה יותר לאדם, כך גם יהיה קשה לו יותר בתוך הזוגיות. אם את יודעת שפרידה תהיה לך קשה מאד, תהיי מוכנה לספוג דברים יותר זמן מבלי לחשוב שיש לך אלטרנטיבה, עד שבסופו של דבר את אוגרת עוד ועוד, עד שיש לך מספיק כדי לפוצץ את הכל. מצד שני, כנראה קשה לך לספוג ולהכיל, מבלי להיפגע מאד. קשה לי לומר לך, מבלי להכיר אותך יותר, כדי לדעת אם הפגיעות הן מאוסף של דברים קטנים שאת יכולה ללמוד להכיל ולהתמודד איתם, או מדברים שהם גדולים שאולי היית מבינה קודם שאת בזוגיות שאינה מתאימה וחותכת קודם.כך או כך, מאיה, אני חושב שכדאי שתלכי לטיפול פרטני. ראשית, כדי לדעת להתמודד עם פרידות. אם יהיה לך הביטחון שאת לא קורסת לאחר כל פרידה, תוכלי אולי להיות בררנית יותר בתחילת הדרך, ולדעת להתנהל בתוך הזוגיות באסרטיביות אבל עם פחות אגרסיביות. כלומר, לדעת לומר את שלך במתינות ובאופן שיישמע יותר, וללמוד לשנות את התנהגות בן זוגך כי הוא ירצה לעשות זאת למענך, במקום לשתוק ולהתפוצץ לסרוגין, מה שמקשה על שניכם. וגם, כי החרדות והפחדים שלך קצת יוצאים מפרופורציה. הדברים קשורים זה בזה, מאיה, וגם אם זה לא נראה לך כך, החרדות הללו בהחלט משפיעות גם על הזוגיות שלך. כשאת חיה בחוסר ביטחון, ובבדיקה מתמדת של האהבה והזוגיות, קשה לך יותר, וזה מקרין החוצה אל סביבתך. וכן, זה יכול להשפיע גם על הבריאות השוטפת, אבל לא באופן הקיצוני שאת מתארת, אלא אם מצבך הנפשי מעורער מאד. לכן, כדאי שתטפלי בבעייה עצמה, והיא מצבך הנפשי והחרדות שלך.