חרדות בזוגיות: מה עושים?

היי דר חסון היקר,
אני כותבת לך כבר מייאוש מוחלט אני מותשת נפשית כבר מכל מה שעובר עליי, לפני כחצי שנה אני ובן זוגי נפרדנו אני בת 25 והוא בן 26 שנינו סטודנטים הוא עובד בקושי ואני מרוויחה משכורת מינימום אנחנו בזוגיות כבר 4 שנים הזוגיות שלנו מתבססת בעיקר על סופי שבוע כי הוא גר בחיפה ואני בכפר סבא . אז כמו שאמרתי נפרדנו לפני חצי שנה בגלל הסיבה שקשה לי עם הסופי שבוע אני רוצה שנעבור לגור יחד וכמובן שגם נתחתן הוא עדיין לא מוכן לגור יחד בגלל המצב הכספי ולהתחתן כי הוא טוען שהוא לא מרגיש שזה זה , לפני חצי שנה שנפרדנו חזרנו לאחר חודשיים בנפרד היינו חודשיים יחד ועכשיו נפרדנו שוב בגלל אותן הסיבות . אני פונה אליך כי הוא שוב יצר קשר ורוצה שנחזור אך הוא טוען שהמעבר לגור יחד יהיה רק בעוד שנה שהוא יוכל להרשות לעצמו להשכיר דירה ובמידה ונסתדר אז כך הוא יוכל לדעת אם זה זה או לא וגם אם זה יהיה זה הוא הבהיר לי שזה לא יקרה עד שהוא מסיים את הלימודים לגמרי שבמקרה שלו זה בעוד 3 שנים!!!! אני אהיה בת 28!!!!!! עכשיו השאלה שלי מנסיונך לאחר 4 שנות זוגיות הוא לא אמור כבר לדעת אם אותי הוא רוצה לאישה על סמך האהבה שלו??אני לא רוצה למשוך יותר מידי את הזמן אני נורא מפחדת שלאחר כל הזמן הזה בסוף אני אמצא את עצמי לבד איך אני יכולה לבטח את עצמי?? זקוקה לעצתך הטובה ביותר הסביבה שאני שואלת רק מבלבלת אותי יותר ,תודה רבה (:

מותשת יקרה,
אני מבין ממכתבך שבעצם אין לו בדיוק בעיה לדעת אם הוא רוצה אותך. אני חושב שהוא מבהיר שהוא רוצה. הקושי שלו הוא להתמודד עם הלחצים והחרדות שלו - הקושי הכלכלי, ואולי - ואת זה אני לא יודע, את ההערכה שלו על היכולת שלך לחיות בחיים של חיסכון וצנע, כפי שהוא יודע, ואולי עם חוסר הביטחון שלו שבתנאים האלה תרצי להיות איתו לאורך זמן. אולי, וזה יכול להיות, הוא מעריך שדווקא כך, בתנאים הנוכחיים, וכשיש פחות לחץ כלכלי, יש לקשר שלכם יותר סיכוי.אלא שבשל הלחצים האלה שלו, הוא לא מקשיב ללחצים שלך, ולחוסר הביטחון שלך, וגם לקושי שלך לחכות "ולהתחיל את החיים" מאוחר יותר. וזה כבר עניין של תקשורת, של שניכם, ושל הצורך של שניכם להבין זה את הלחצים של זה, ולהרגיע זה את זה דרך הקניית ביטחון הדדי ברצון שלכם, ודרך בניית תוכנית משותפת שלא תהיה נובעת מחרדות. זה לא פשוט, אבל אם סיפרתי לך על חרדות אפשרויות שלו, לא דיברנו על החרדות שלך, כמו למשל החשש שהוא לא יישאר איתך בסוף הדרך, ואת תבטלי שנים לחינם, והן בשל החשש שהוא לא מבין אותך ואולי לא אוהב אותך מספיק, והן בשל החשש שבגיל המתקדם שלך יהיה לך יותר קשה להביא ילדים, ועוד ועוד. לא כל החששות שלו נכונים, וגם לא כל החששות שלך נכונים. על הדברים האלה אתם צריכים לדבר.

אוקיי , אני יודעת בביטחון שכרגע הוא רוצה אותי להיות איתי לבלות איתי אך יחד עם זאת הוא לא אומר בפה מלא שאני האישה שלו ושאין מה לדאוג גם אם זה ייקח כמה שנים עד שייסתדר . ופה מתחילה הבעייה של חוסר הודאות . הוא מצד אחד אומר שיכול מאוד להיות שיעבור הזמן והוא כן ירגיש שזה מה שהוא רוצה לחיים וגם יכול להיות שלא , איך מתמודדים עם תשובה כזאת??? אני ממש על סף ייאוש מוחלט . האם יש על מה להילחם או שאנחנו סתם טוחנים מים? לדעתך המקצועית

מותשת יקרה,
כאן, לא ברור לי מה הקושי האמיתי. אחרי הכל, זוגות רבים מתחילים בשלב של אי ודאות, לפחות של צד אחד, לפעמים של שני הצדדים, ובודקים ומנסים ובוחנים איך הם מרגישים להמשך. האם את חסרת סבלנות או חסרת ביטחון במיוחד? - אני לא יודע. אחרי הכל, הייתם ביחד כבר ארבע שנים, ולכן את אומרת, ובצדק, שהגיע הזמן כבר לדעת. מצד שני, אלו היו ארבע שנים של סופי שבוע בלבד, ולכן אפשר גם להבין חוסר ביטחון מסויים אצל שניכם. האם הוא באמת ירצה אותך גם כאשר תחיו ביחד יום יום וברוב שעות הפנאי שלכם? תרגישי ללא ספק הרבה יותר טוב עם התחייבות שלו, כי הזמן חולף. האם באמת תתני לו את ההרגשה שטוב לו איתך כאשר זה יקרה? האם זהו חוסר הביטחון שלו בך או שלך בך? ואולי שניהם? - את זה אני לא יודע. מצד שני, את לא מעלה על דעתך את האפשרות שאולי לאחר שתוכלו באמת להיות קרובים ביומיום, את לא תרצי אותו, כי אולי היומיום שלכם ביחד יהיה מייגע מדי גם עבורך, ושאולי התקשורת ביניכם לא תעבוד, וכו'. לפחות, את לא כותבת על היסוסים שלך, שגם הם נורמליים וטבעיים. חשבי למה יש ביניכם הבדל בעניין הזה, ואולי זה יסביר לך משהו על הדינמיקה של הזוגיות שלכם.אני קורא את מה שאת כותבת, ואת מחפשת "דעה מקצועית", כשבעצם את רוצה שאגיד לך מה יקרה, כאילו שלדעה מקצועית יש כוח ניבוי. אין לה. אני רק יכול להצביע לך על האפשרויות, ועל יחסי הכוחות. את היא זו שצריכה להחליט על פיהם, גם כשזה קשה, וזה קשה. אני לא חושב שאת צריכה טיפול לצורך העניין הזה, למשל, כי את כותבת על בעיה אמיתית שלא קל להתמודד איתה. יתכן שהליכה משותפת לסוג של טיפול לפני נישואים (ראי אצלי באתר), יוכל אולי לעזור לכם להיות על בסיס משותף, עם יותר ביטחון, גם אם ללא ודאות (כי הרי גם נישואים אינם ודאות, כפי שאת יודעת).

דר חסון היקר .
קודם כל תודה על ההעינות המהירה, אני יודעת שבנישואין גם אין ודאות ואני גם מסבירה זאת לבן זוגי שיש גם המון זוגות שמתחתנים ולאחר החתונה מבינים שזה לא זה ומתגרשים ברור לי שאין ודאות . אני מחפשת את ההתחייבות שלו ואת הבטחון לכך שנכון שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר אבל הוא יודע שאותי הוא רוצה לאישה . ואני חושבת שאין לי לבטים כי אומנם הקשר התבסס רק על סופי שבוע אבל בארבע שנים רואים כבר את כל הפאקים אחד של השני אין לאן לברוח אז לא נראה לי שהמעבר יעשה רע אלא רק טוב , הוא טוען שיש אילוצים כלכליים אני רואה זאת כתירוץ .אני מבינה שכבר אמרת הכל . אז תודה רבה ושיהיה המשך יום טוב ??

מותשת יקרה,
אני מבין מה את מחפשת, וזה טבעי. ברור שזה טבעי. את רוצהלדעתשגם הוא רוצה, ואם את לא יודעת, זה מעורר טונות של חוסר ביטחון בכך שהעתיד איתו הוא משהו בטוח. אבל כשהוא לא איתך באותו מקום, באותה מידה של ביטחון, את בחרדות. אני אפילו לא שואל את עצמי מבלי להכיר אתכם טוב יותר אם זה בצדק או לא, אלא פשוט מתאר את המצב. אני באמת לא יכול לדעת אםהוארוצה פחות או לחוץ יותר. שתי האפשרויות קיימות, ושתי האפשרויות אפשריות. אני חושש שאת היא זו שתצטרך להחליט למה את מאמינה יותר. וגם - האם את מאמינהלעצמךמספיק? כלומר, מספיק כדי לומר לעצמך שאם את לא חושבת שהוא רוצה, את באמת משוכנעת שזה המצב?גם בניסוח התשובה האחרונה שלך, אני שומע את הקושי שלך עם אי הודאות. האם נסתפק בכך שאומר "שיהיה המשך טוב" כדי שכולם יהיו מרוצים? האם לא? האם תוכל בכל זאת לתת לי איזה שהוא פיתרון?אין לי פיתרון. יש לי שאלה: האם תהיי מסוגלת להמתין עוד? האם יש לך הסבלנות כדי לתת לו את ההזדמנות לרצות יותר? - אם לא, אז הכל ברור. אם כן, זה לא אומר שזה יקרה, כי זה מעביר את ההחלטה הסופית אליו, ואת הופכת להיות תלויה בו, וזה קשה.זה באמת קשה. ובכל זאת, ההחלטה צריכה להיות שלך, ותלויה במסוגלות שלך להתמודד עם חוסר ודאות ועם חוסר הביטחון שלך.

בהמשך לשיחתנו ולאחר הכלים שנתת לי . החלטתי לסיים את הקשר כי הרגשתי שאין לי סבלנות לחכות ושכל החוסר ביטחון הזה לא יעבור מעצמו ותמיד תישאר איזושהיא עננה מעליי. אבל לאחר יומיים קיבלתי ממנו הודעת אס אמ אס באורך של מגילת פורים בערך . שבה הוא הצהיר על אהבתו ואמר לי שכרגע זה זה והוא מאוד ירצה שנתקדם בקשר וכמובן כשהזמן יהיה מתאים גם נתחתן . בעבר הוריי כבר אמרו לי שהוא לא ייכנס אליי הבייתה רק אם יביא את הוריו לארוחה משפחתית וגם לזה הוא ענה בחיוב. אני יודעת שזה ישמע קטנוני אך היה משהו בהודעה וגם עכשיו שאנחנו עוד דנים על הנושא שהוא חוזר ואומר שאם לבסוף לא נתחתן וניפרד זה לא תהייה טרגדייה!!##$/& למה הוא עושה את זה?? ממש לטיפה ואז סתירה . מוציא אותי מדעתי!