חרדות בזוגיות: מה באמת קורה?

ערב טוב,
סוגייה ,
בזוגיות חצי שנה.
בני 30 פלוס
מה ששמתי לב וגורם למשברים כל פעם מחדש
הם כשאני משתפת את הבן זוג לגביי סטואציה מסוימת שלא אוהבת אותה עם נשים כמו: שהוא עובד עם נשים חדשות בכל פעם בחדר לבד
אז אני בפעם האחרונה אומרת לו שאיני מתה על זה שהןא לבד איתן והוא טוען שהןא מקצועי ושאסמוך עליו ןשלא אןהב את זה שאיני סומכת עליו.
אני לא סומכת על הטבע!
ויודעת שהחיים מפתיעים
אך מדוע אינו מאפשר לי להביע?
נסגר
ואומר שנמאס לו שאיני סומכת עליו
למה זה קשור?
אליי?
אסור לי להביע?
קודם כל אני אישה:)
דבר שני בא לי לשתף ברגשותיי והוא אומר נמאס דאינך סומכת עליי ושהנושא הזה יהיה כבר בצד.
האם לא נותן לי מקום להתבטא?
האם אני טועה וצריכה לא לשתף?
הוא נראה טוב ולדעתי מעט יפלרטט בשביל המקצוע אך לא מעבר .

בורית יקרה,
אני חושב שאולי הקושי הוא לא שהוא לא נותן לך להתבטא. הקושי הוא שהוא לא רוצה שהחרדות שלך ינהלו אותו. נניח לרגע שאת בקשיים נוראיים מישהו שאת במגע שוטף, כמו אמא, אבא, אחות או הבוסית שלך. ואת שופכת בפני בן זוגך את לבך מדי פעם, כדי לומר לו כמה קשה לך, ורוצה ממנו אמפתיה. גם זה לא תמיד קל, אם זה קורה הרבה, אם הוא לא יכול באמת לפתור את העניין, ואם זה יוצר עליו מעמסה רגשית.אלא שכאן, המעמסה היא יותר קשה, כי הוא לא נייטרלי בסיפור. בעיקר - הוא לא חיצוני לו. הוא אחד הגיבורים שבו, ואת הופכת אותו לגיבור שעלול ליפול שבי בידי החולשות שלו, או "של הטבע". הטבע שלו? של גברים? אולי כמו שאת מצדיקה את הבעת החולשה שלך בכך שאת אשה, את חוששת מהחולשה שלו, כגבר (מול נשים, כלומר). בכך הכנסת לא רק את עצמך, אלא גם אותו, אל סטיגמה שמן הסתם הוא לא אוהב. בניגוד לתאור שנתתי בפיסקה הראשונה, כאן החרדה שלך בהחלט משחקת על חוסר האמון שלך בו. כי לו היית סומכת עליו לגמרי, לא היית חרדה, לא היית חוששת, ולא היית מרגישה צורך לדבר על זה. באופן ישיר או באופן עקיף, נדמה לי שאת לא רק רוצה להתבטא, אלא גם להשפיע עליו. אולי, למשל, שישמור עליך יותר, כי את אומרת לו שאת פגיעה. הצורך הזה ש'יעשה משהו' כדי להרגיע אותך, אולי מרגיש לו, כך אני חושב, כמו שהחרדות שלך מנהלות אותו כשהן באות לידי ביטוי מולו.את נמצאת בעולם לא פשוט, בורית. עולם שוויוני, כמעט, שהולך והופך להיות שוויוני יותר, ולכן גברים ונשים נמצאים ביחד במקום עבודה, ולפעמים גבר ואשה לבד בחדר, בדיוק כמו האפשרות שאלו תהיינה שתי נשים, או שאלו יהיו שני גברים. הנוכחות הזו הופכת להיות עניינית לצרכי העבודה, והופכת להיות טבעית יותר. למי שחרד, החששות הופכים להיות קשים יותר.אני מצטער שלא פתרתי לך את העניין, אלא רק אמרתי, במילים כאלה או אחרות, שהבעיה היא שלך. בעניינים שונים העולם הפך להיות בטוח יותר, מאשר לפני מאתיים או אלפיים שנים, למשל, היות שיש עכשיו משטרה וצבא מסודרים ששומרים עלינו יותר טוב. אולי לא מספיק טוב, אבל הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר. בעניינים אחרים, הפתיחות שבין גברים לנשים, יוצרת אפשרויות שהעולם המסורתי לא איפשר, וזה מפחיד יותר. יש דרכים להתמודד עם חרדות, ואולי נכון יותר ללמוד אותן. או, לחילופין, לצמצם את העולם שלך לחברה, עבודה ובני זוג שסביבתם מאיימת פחות, או שידעו להתאים את עצמם אליך.