חרדה בזוגיות: איך להתמודד?

אני ובן זוגי יחד כבר שנה וחצי, הוא בן 30 ואני בת 26
, גרים ביחד מזה חצי שנה.. הזוגיות שלנו יציבה ואין לנו הרבה מריבות.
לאחרונה אני מרגישה חסרת ביטחון כאשר אנחנו מעדיפים
דברים שונים.למשל,אנחנו יוצאים והוא רוצה לחזור מוקדם ואני נשארת עם חברה
אז אני נעלבת שהוא לא נשאר איתי או שלמשל הוא יוצא עם חברים לבד
אז זה קצת מציק לי שזה לא ביחד...
אנחנו מאוד אוהבים להיות ביחד וקשה לי לשים את הגבול בו אני
מכבדת את הרצונות שלו לבין מה שמעליב ומה שלא..
אני מרגישה שאני נתונה לתנודות רגשיות ולא ממש מאוזנת, כלומר אני
יכולה להתבאס מדברים ולהיות עצובה בקלות וישר נהיה לי מועקה וזה מקשה עלי..
אני רוצה לכבד את הרצונות שלו ולא לחנוק אותו אבל משום מה כשנמצאים
הרבה ביחד פתאום זה נהיה לי קשה לתת ספייס ואני מרגישה שאני מחפשת אותו במקום
לכבד את הרצונות שלו ולהבין. מה שכן הוא מאוד מכבד אותי ונותן לי מרחב ולא מקנא.. מה
שאני לא ממש עושה ב100 אחוז..
השאלה היא איך אפשר לעבוד על זה, כי בעבר לא הייתי ככה.. אולי בגלל המגורים
יחד הדברים השתנו
אשמח לעזרה! תודה

אנונימית יקרה,
הוא רוצה יותר חופש (זמן בלעדייך), ואת פחות. ואפילו - החופש שלו גורם לך לאבד ביטחון. אני חושב שזה פחות או יותר ממצה את הקונפליקט. שאני חושב שאת מגדירה אותו כסוג של חרדה שאת חווה, והתחושה הזו קצת מערערת אותך.אני חושב שאת אפילו די מבינה שבסך הכל הוא די בסדר. כלומר, את יכולה לומר זאת לעצמך בדרך כלל, אבל איכשהו התחושה בכל זאת שם - כי כך היא חרדה, גם אם היא קלה. לכן, וזה משהו מאד חושב ומאד לזכותך, את אומרת - משהו שאני צריכה לעשות עם עצמי, כדי שלא לתת לזה לקלקל את האוירה הטובה שבינינו. זה לבד אומר שהחרדה הזו שלך יכולה להיות בשליטה, קודם כל כי את מבנה שזה בעיקר מה שהיא. הוא לא באמת לא מתחשב בך, והוא לא באמת חושב שאת מיותרת בחייו, אלא שבאיזונים שלו, גם אם יש לך מקום חשוב בחייו, יש לו עוד דברים נוספים שעושים לו טוב, והוא עושה אותם בלעדי - בין אם לבד, ובין אם עם חברים.את האמירות הללו, את צריכה לומר לעצמך בקול יותר ברור, כאשר חרדה שכזו עולה וצפה. אני מציע גם שתקראי את מה שכתבתי על טיפולCBTועל מ.א.ש. (מחשבות אוטומטיות שליליות), בדףטיפול קוגניטיבי התנהגותישבאתר שלי. שימי לב בצד ימין למטה, לקישורים למ.א.ש.אנשים שקוראים על מחשבות אוטומטיות שליליות, נוטים לייחס לעצמם את כולם. אין צורך להיסחף. לכולנו זה ישנו, ובריא שזה ישנו במינון קל, כי זה שומר עלינו. הקושי הוא כאשר אנחנו נסחפים. נסי לראות היכן זה מתחבר לך בדיוק למחשבות שיש לך ברגעים שכאלה לגביו, ולעצור לרגע, ולבחון את עצמך עם השאלה: האם זו אכן האמת? האם יש סיבות לחשוב אחרת?

הבנתי את כוונתך, אך היישום הוא קשה
אשמח שתסביר לי יותר איך לומר לעצמי בקול ברור יותר את אותם משפטים
קראתי והבנתי מה רשום אך ברגע שמחשבות מתחילות לרוץ אצלי בראש,
קשה לעצור אותן והן כמו כדור שלג כך שרק משהו משמעותי יהדוף אותן..
אשמח לעזרה

אנונימית יקרה,
זה נכון. היישום קשה. קודם כל, נסי פשוט לומר זאת לעצמך. ואם נכשלת, אמרי לעצמך שלא הצלחת הפעם, ושתנסי שוב. זה החלק הכי חשוב של התהליך. ואם את מרגישה שאת מתקשה, חפשי עוד חומר קריאה בנושא (למשל, ספרים כמו בוחרים להרגיש טוב, של דייויד ברנס, או לאהוב את מה שיש, של ביירון קייטי, לפי מה שעובד לך יותר). ועושים עבודה, ואם את לא מצליחה לעשות זאת לבדך, אז בסדנאות או בטיפול. אבל חשוב לתפוס את עצמך לפני שאת מניחה לחרדות לגרום נזקים.