התמודדות עם יחסים שאינם מושלמים

שלום
אני נשואה 5 שנים, יש לנו ילדה בת כמעט 3.מאז ומתמיד היה לי קושי בקשרים רומנטיים- לא הייתי מתאהבת אלא נכנסת לרגשות של חרדה ומחנק ותחושה שאני משקרת לעצמי ונמצאת בקשר מהסיבות הלא נכונות. היו לי לא מעט בני זוג ותמיד זה היה ככה, ולפחות לגבי חלק מהם בדיעבד ברור לי שאהבתי אותם ושהיייתי ב"סרט".עם בעלי זה גם התחיל ככה, אבל הייתי בטיפול פסיכלוגי עם מטפלת שממש תמכה בהמשכיות הקשר ועזרה לי לבנות קשר טוב. המין ביננו לא היה כל כך טוב עבורי אף פעם, אבל בהחלט היו עליות וירידות.כיום היחסים ביננו סה"כ טובים. יש הרבה שת"פ סביב הילדה וענייני הבית, יש נעימות ושיתוף והרבה פעמים חיוך. עם זאת, אני עוד נכנסת לפעמים לתקופות בהן אני מרגישה היסוס או שאני צריכה אולי להתגרש ולחפש בעל "יותר טוב", מקנאה בכל אלו שכתוב עליהם בעיתון שהעיזו להפרד ומצאו אהבה גדולה.. אנחנו גם הולכים לטיפול זוגי לאחרונה, וזה עוזר לשפר עוד דברים בקשר ביננו.עם כל ההתקדמויות והשינויים, עדיין יש לי בבסיס שלי לפעמים את התחושה שאני לא בטוחה שזה "זה", ושום טיפול עוד לא ממש עזר לי להתמודד..מה לעשות? האם זה נשמע יותר עניין זוגי או אישיותי?תודה

נטלי יקרה,
את מה שאת פותחת כאן, את צריכה לספר למטפלת שלכם. ואם את לא רוצה לעשות זאת כששניכם ביחד, עשי זאת בנפרד. אחרי הכל, היא זו שמיועדת לעזור לך להתמודד עם זה, וגם להבין מדוע זה קורה לך. ואני חושב שהיא אמורה להכיר אותך (ואותו), ולדעת מה קורה לך, רגשית ומעשית, הרבה יותר טוב מכפי שאוכל לדעת לאחר מכתב אחד שלך, גם אם אהיה המטפל הטוב בעולם. אחרי הכל, נראה לי שאת מוותרת עליה באותה מהירות כמעט שוויתרת על בני זוג בעבר. תני לה צ'אנס, ואולי גם זו תהיה לך דרך לימוד ותרגול להתמודד עם יחסים שאינם מושלמים.