יחסים עם הורים: קבלת המציאות

דר. אורן שלום,לא מזמן חגגנו את יום הנישואין ה-24. ניתן לתאר את חיינו בעליות ומורדות האופיניים לבני זוג עם שני בנים מקסימים, חכמים, מצליחים וערכיים. הבעיה היא הקשרים עם המשפחה המורחבת קרי: חמות. נוכחותה של חמותי בחיינו גרמה לריבים איומים ומתחים בחיינו. הדבר השפיע על בריאותי - קשיי נשימה המלווים בהתקפי אסטמה להם נזקקתי למשאף, וכאבי בטן.. הפתרון מבחינתי היה להימנע מקשר עימה , ז"א רק אני. הילדים ובעלי המשיכו להגיע אליה ולבלות זמן במחיצתה ואני הגעתי רק לארוחות חג ואירועים. למרות הקושי בעלי קיבל את החלטתי והוא בקשר הדוק עימה כולל ביקורים שבועיים (היא אלמנה), היא מתקשרת אליו לכל דבר ומשתפת אותו בכל כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום, קוראת לו לתקן דברים, מתייעצת איתו ואפילו לקחה אותו לטיול שורשים איתה ועל חשבונה, קונה לו מתנות... למרות שלמראית עין בעלי קיבל את החלטתי ,בפועל הוא נוקם בי בכך שאינו מגיע ומתייחס להוריי. הוא חש שאין זה צודק עבורו מוסרית לבוא אליהם למשל אם אני לא מגיעה אליה. יש לציין שהורי דואגים לו מאוד ומתייחסים אליו בכל הכבוד. באים לבדווק מה אית ו מיד ששומעים שלא חש בטוב ותמיד דואגים לו. (חמותי למשל ממש לא מתעניינת בי ולא פעם הילדים שלי מציינם זאת כשהם חוזרים ממנה), לעומת ההתעניינות בצד השני. הוריי מאוד פגועים מיחסו זה אליהם. אבי חלה בסרטן והיה פגוע מאוד כאשר בעלי לא מצא זמן להגיע אליו ולבקרו או להתעניין בו בתקופה הקשה של ההקרנות. לעומת זה שכשלבעלי היו כאבי גב אבי מיהר להגיע ולהציע להסיע אותו אפילו לרופא ולהיות אתו בבית. בשיחה שערכתי עם בעלי בנושא הוא טוען שראייתי מעוותת ושאבא שלי צריך להבין את זה ויותר מכך להודות לו מכיוון שהוא נותן לו יחס הרבה יותר טוב ממה שאני נותנת לאמא שלו. הוא ממשיך לטעון שהוא אפילו צריך להודות לו על כך כי אם הוא היה רוצה הוא היה עושה לו מה שאני עושה. הסברתי כבר להוריי שהוא מחזיר לי על יחסי אליה אבל הם עדיין לא מבינים מה הקשר ולמה מגיע להם. בהכירם את מקרה חמותי הם מקבלים את החלטתי ולא פעם אומרים שאם ככה אז יספגו את יחסו אליהם.שאלתי: האם אכן הראייה שלי כאן מעוותת? אמרתי לעצמי מספר פעמים שאני מוכנה לשלם את המחיר כי זה אישית זה עשה לי טו ב הריחוק הזה ממנה. לא מסוגלת לסלוח לה ולהכניס אותה שוב להתערבות הזאת בחיינו. מצד שני, כואב לי על הוריי שצריכים לעבור את זה כביכול "בגללי". כואב לי בעצם ה"נקמנות" הזו והכעס עלי למרות שהוא אומר שזה לא אישי נגדי אלא ההרגשה שלו עם עצמו. אמא שלי משותקת ואבא שלי חולה בעצמו . קשה לי עם תפיסת העולם הזאת שלי ניראית לא בסדר. מה לעשות? האם אני טועה? האם החשיבה שלי היא המעוותת?

סיגלית יקרה,
האמת היא שכנראה בכלל לא משנה אם תפיסת העולם שלך "מעוותת" או לא. אתם נמצאים כבר כל כך הרבה שנים במערכת יחסים מסוג זה, כך שבין אם תפיסת העולם שלך נכונה, ובין אם לאו, בין אם הורייך מתייחסים אל אישך טוב יותר מאשר אמו אלייך, בין אם הוא מתייחס להורייך טוב יותר מאשר את לאמו, ובין אם היחסים מאוזנים או לא בינך לבין חמותך ובין אישך לבין הורייך, זה לא ישתנה בקלות. למרבה הצער, זו כנראה תפיסת המציאות. כשם שלך יש, מנקודת מבטך, סיבה טובה לשמור מרחק מאמו, כך גם לו יש, מנקודת מבטו, סיבה טובה לשמור מרחק מהורייך, בין אם כנאמנות לאמו, ובין אם בשל כעסו עלייך בעניין הזה. את צריכה לזכור שכשאם שאת חייה עם הרתיעה שלך מאמו שנים רבות, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו, ולא תוכלי לשנות זאת בקלות (או בכלל, לפי דברייך), כך גם הוא. מסיבותיו שלו, בין אם הן מוצדקות ובין אם לאו.ולכן, הרבה יותר סביר הוא שתוציאו את ההורים מהמשוואה הזוגית שלכם. שאת תפסיקי לדרוש, שהוא יפסיק להתלונן, ותרגיעי את ההורים שלך שזה לא יקרה. הסבירי להם שאת הבת שלהם, ושהוא יש לו בעיות משלו שאינם קשורות בהכרח ישירות אליהם, ושיירדו גם הם מהעץ, כל עוד הוא בן זוג טוב ואב טוב. טפלי בהם את.עם זאת, אני חושש שהעומס שלך עם הורייך בגלל מצבם גדול יותר מזה שלו עם הוריו, ואולי לכן את מרגישה יותר זקוקה לעזרה ולתמיכה. אולי, אם תורידו את התלונות על היחסים עם ההורים, ולא תדרשי ממנו לבוא ולבקר אותם גם, תוכלי לבקש ממנו לפחות את התמיכה בלפנות לך את הזמן הנדרש לביקור שלהם, אם יש בעיה. אבל דברו פחות על ההורים, ועשו יותר לעצמכם, כי זה יעזור לכם לשפר את האוירה. במילים אחרות, אם קשה לשנות את המציאות, לפעמים קל יותר ליצור שינוי בתחושות ובאוירה על-ידי קבלתה כפי שהיא.אני אומר כל זאת כי אם תרצו לשנות, זה אולי אפשרי, אבל עם מחיר גבוה. כלומר, תוכלו ללכת ליעוץ זוגי, ולעבוד על שינוי שייקח זמן רב, וקחי בחשבון שחלק מהשינוי יהיה גם נסיון לשנות את היחסים שבינך לבין אמו. שינוי צריך להיות דו סטרי, אחרת יהיה קשה ליצור אותו.

דר. אורן חסון שלום,תודה רבה על תשובתך. הוקל לי לקרוא אותה ולא בגלל זה שלא הוצגה דעה או ראייה נכונה יותר אלא מעצם זה שלא נישללה הדרך בה בחרתי וחייתי בשנים האחרונות שבה אפשרי לנהל זוגיות ובית טוב , חם ומכיל ושמח ולהוציא ממנו את הקשר ה"חולה" שפגע בנו בחלק מהזמן. ילדיי שאינם קטנים (15, 20), מבינים את הסיטואציה ומאוד תומכים בי בעניין. הם שומרים קשר הדוק עם הסבתות והסבא שלהם. שמחתי לקרוא שאכן מציאת שביל זה היא אפשרית כי כמו שהבנת וציינתי אין לי רצון לקשר אחר עם חמותי. וכן, הסברתי להוריי את הנושא. בעלי לא מונע ממני כלל מפגשים איתם - אני הולכת לבד או עם ילדיי ולארוחות משפחתיות אנו הולכים ביחד. בחגים ואירועים נערות ארוחות חגיגיות אצלינו בבית ואז כולם נוכחים. כך שדלתינו אינה "נעולה" (ברור שגם אינה מזמנת במיוחד לאור היחסים).שוב תודה ,