יחסים בין צעירים: מה לעשות?

ד"ר חסון שלום,
אני בת 18 , ויש לי בן זוג בן 20. אנחנו כבר שנתיים במערכת יחסים עם הרבה אהבה בינינו...החבר שלי הוא קצת בן אדם שקצת קשה להתמודד איתו , יש לו אגו וביטחון עצמי מוגזם ולפעמים הוא חסר רגישות כלפי וכלפי אחרים במיוחד...בנוסף אני מרגישה מדיי פעם שהוא מזלזל בי אבל לא בכוונה תחילה , אלא בגלל זהוא חושב אחרת אז כביכול "הדעה שלי פסולה "...הסברתי לו המון פעמים שהוא יכול לא להסכים עם הדעות שלי אבל בשום אופן לא לבטל אותן... והוא בשלוהרבה פעמים מתחילת הקשר ההורים שלי לא אהבו את הקשר הזה ואמרו לי את זה ואני תמיד נלחמתי תכירו אותו אתם תראו איזה בן אדם מדהים הוא ...ואכן כך הכירו אותו אבל לצערי הם הלכו יותר בכיוון שהם לא רוצים שאני אהיה איתו בקשר...וזה בגלל שיש לו דעות קצת קיצוניות למשל הצבא... הוא לא אוהב את הצבא ולא היה לו טוב שם , ואני שאני משרתת בצבא וטוב לי , אז הוא מזלזל בזה ואומר "אל תעשי צבא " וככה לייד המשפחה שלי ...וההורים שלי פשוט לא מוכנים לקבל את זה ובצדק.אני מודעת לזה שהוא מזלזל בי לפעמים בעוד שאני נותנת את כל כולי לקשר הזה בתקווה שהוא באמת יגיע למימדים שאני מאמינה בהם.אבל הדבר שהכי חשוב לי זה המשפחה שלי , והמשפחה שלי יודעים מה טוב בשבילי ואני רוצה שהם יקבלו את הבחור שאני יוצאת איתו עם כל המגרעות כי הוא באמת אוהב אותי ואני כן חושבת שאני אתחתן איתו ואהיה איתו למשך החיים.הבעיה היא שאני לא יודעת איך לגשר בינהם מכיוון שהמשפחה שלי בכלל לא רוצה לשמוע ממנו , לא שהוא יבוא אליינו בגלל "חוסר הכבוד "כבייכול שהוא מתווכח על נושאים ומביע את דעתו הקיצונית לגבי המון דברים שההורים שלי לא מסכימים איתם...וגם החבר שלי אין לו כזו מוטיבציה באמת לדבר איתם ולנסות לגשר משהו... למרות שהוא כן אוהב אותי ורוצה לתכנן איתי עתיד משותף ...אודה על תשובתךעדי

מיואשת יקרה,
שניכם צעירים, וזה משפיע. עליך, כי את תלויה בהורייך מכל בחינה שהיא, ולכן קשה לך כיום, בגילך, למרוד בהם. עליו, כי הוא טוטלי יותר, ובטוח שהוא יודע הכל טוב יותר מכולם – או לפחות כך מתאים לו להציג את עצמו, כדי שאף אחד לא יערער על מקומו ועל תפיסת עולמו. כשתתבגרו, שני הדברים הללו ידעכו, כך אני מקווה. ויתכן מאד שהפחדים שלו, וחוסרהביטחון שלו (כן!) שבגללם הוא לא רוצה להתמודד עם אי הסכמות ועם דיון עליהם, הם גם שמוליכים אותו לדוש ממך לא ללכת לצבא – שלא תכירי שם מישהו אחר, כשאת רחוקה ממנו.מה לעשות? אני לא בדיוק יודע, כי אני לא בנעלייך ולא יכול לתת לך תשובות מדוייקות מבלי להכיר היטב אותך, אותו ואת הורייך. אבל מה שאני כן יכול לומר הוא שאת בתהליך של התבגרות ויצירת עצמאות, על המחירים שאת משלמת עבורה. את נמצאת בתווך, כשאת ביקורתית כלפי הורייך, וביקורתית כלפיו. כך את לומדת גם את מקומך, כאדם וכאשה עצמאית. זה אולי לא מספק את הצורך שלך להמשיך ולהיות איתו בקשר, אבל זה כן גורם לך ללמוד להתמודד עם קשיים במערכות יחסים מורכבות. תצטרכי להאמין בעצמך, ולנווט ביניהם ככל שאת יכולה, ולנסות למתן את שני הצדדים ככל שאת יכולה. ולהאמין בעצמך גם אם לא תצליחי, כי המשימה קשה מאד, ולהאמין בעצמך עוד יותר אם תצליחי, כי זה ייתן לך המון כוח פנימי.

ד״ר חסון תודה על תגובתך...

אני רוצה לציין שאני באמת מבולבלת כבר כמה חודשים שאני לא יודעת מה לעשות מצד אחד החבר שלי לא מעוניין בכלל לפתור את הבעיה עם המשפחה הוא לא מוכן להיות אדיב וסימפטי יותר אפילו רק כדי שהם יחשבו שאני בידיים טובות , ומצד שני כל פעם שאני נפגשת איתו זה מעצבן אותם והם עושים לי שיחות של ״ הוא מזלזל בך ובנו ,ומגיע לך מישהו יותר טוב״ ..ואני מאמינה שאין מישהו יותר טוב בשיבלי ממנו כי אני אוהבת אותו ולא קל לזרוק שנתיים לפח. אבל לפעמים אני חושבת שאולי יהיה לי יותר טוב בלעדיו בגלל הדעות הקיצוניות שלו כלפי העולם ובגלל שהוא חושב שדעות אחרות לא נכונות וקשה לי להתמודד עם זה שהוא מזלזל בדעות שלי . ולפעמים יוצא שאני זאת שמוותרת תמיד כדי לא להתווכח וזה מפריע לי.. כי כביכול אני מוותרת מראש על הדעות שלי ועל ראיית העולם.
אני באמת רוצה שהקשר שלנו יהיה בריא ומצליח אבל הוא לא בגלל חוסר הדדיות מצידו. הוא לא מוכן לוותר ולהתפשר בהרבה דברים ובנוסף שאני מעלה אפשרות שאולי ינסה לדבר עם ההורים שלי כדי שאני ירגיש יותר טוב האופציה נסגרת במהירות ...
קשה לי להיות קרועה בין שני עולמות ובמיוחד כשאני יודעת שיש אמת בדברי ההורים שלי ואני תמיד נלחמת בהם בשבילו ומגנה עליו...
הורים ומשפחה זה ערך נורא חשוב לי ואני מרגישה שהוא לא מבין את זה והוא בכלל לא מבין מה זה כבוד להורים ( אין לו אבא ועם אמא שלו הוא מדבר בגובה העיניים כמו חברה) ואצלי זה אחרת הורים זה כבוד וצריך לתת להם את הכבוד הראוי להם , מה שהוא לא ממש עושה ...
אני כל הזמן חושבת על זה וזה מתסכל אותי נורא .
אשמח מאוד לתגובה שנייה ,..

מבולבלת יקרה,
את צודקת לגמרי. כי איכשהו, בין הדרישות שלו לדרישות של הורייך, קצת הלכת לאיבוד. את מנסה לרצות כאן, ומנסה לרצות שם, והרצון שלך והמטרות שלך מתפוגגים ביניהם. את מנסה להתפשר כי את רואה בבחור דברים טובים. ובכל זאת, חשוב שלא תלכי לאיבוד. ועל כך דיברתי בתהליך ההתבגרות שלך – כי את מנסה למצוא איזונים בין הצרכים, ולא סתם איזונים, איזונים שתוכלי לחיות איתםלאורך זמן. קחי זאת בחשבון.