חילוקי דעות בתוך זוגיות: איך לפתור?

שלום
ד"ר אורןבעלי ואני בזוגיות זה ארבע שנים, באמצע שנות השלושים לחיינו. לפני כחצי שנה נולדה לנו בת ומאז מתגלים ועולים בפני בירור ההבדלים והפערים בניינו, באופן שעד עכשיו הרגשתי בו במרומז, וכעת הדברים מציקים לי מאוד.למעשה מאז שנולדה בתנו בעלי אינו עובד, וכך גם מספר חודשים לפני לידתה. למרות שעודדתי, ולבסוף גם לחצתי - כלום לא עזר. ביום יום הוא איננו יושב בבית, אלא עסוק בכל מיני פרוייקטים שאמורים בעתיד להביא הכנסה כלשהיא ולקדם אותו במקצוע שלו, אך כעת מושקע בהם ללא הכנסה. הוריו תומכים בו כלכלית, וכך בעקיפין תומכים גם בי כנגד רצוני. ניסיתי לדבר איתו בכדי שיחלק את זמנו אחרת, ויקדיש לפחות חלק מהזמן לעבודה ששכר בצידה. דמי חופשת הלידה שלי כלכלו את שניינו, ובמהלך החצי השנה האחרונה נעזרתי בחסכונות שלי. מכעיס אותי שהוא איננו מבין שכעת, כאיש משפחה עליו לשים בצד חלק מהתכניות שלו, להתייעץ איתי ולהתחשב גם בדעתי. הוריו מנגד אינם חדלים מלתמוך בו כלכלית ולמעשה מסייעים ומאפשרים את שימור המצב. אני חשה טינה כלפיהם, הוא מתקשה להבין מדוע אני לא חביבה אלא מרוחקת ולא מעוניינת לשתף אותפ בכלום.עכשיו, כשביתנו בת חצי שנה אני מעוניינת לחזור לעבוד באופן מלא. למדתי שנים ארוכות, אני אוהבת את המקצוע שלי וחשוב לי להתקדם בו ולהצליח. בעלי מעודד אותי מצד אחד לעבוד ולהתקדם, אך במקביל יש לו סייגים לגבי סידור של פעוטון עבור ביתנו. הוא מעוניין שהוריו והוא ואני נחלוק בטיפול בה. דבר זה מנוגד קשות לדעתי, אין לי עיניין להעמיק את התלות בהורים שלו ואת המעורבות שלהם בחיי ובחיינו. מלבד זאת אני מעוניינת שבעלי יצא לעבוד ולא יעביר את הזמן בטיפול בילדה. ראיתי מספר מסגרות שהתרשמתי מהן לטובה עבור ביתנו, אך בעלי מסתייג. אני גם מרגישה שלא אוכל לצאת לעבוד בראש שקט כאשר אני יודעת שהבת בבית בסידור כזה - הרי מדי פעם הוא יצטרך לצאת, או הוריו, ואני אאלץ לבוא ולסתום את החור.מה עושים? אני חוששת שהמצב יפגע בהערכתי אליו. המצב הכלכלי שלנו לא טוב, ואני מרגישה עמוסה ולחוצה. מסתכלת גם לעתיד בחשש - כיצד נתפרנס כזוג? האם כל הנטל עומד ליפול עלי? האם לא נגיע להישגים כלכליים סבירים בגלל ההתנהלות שלו? חשוב לי לציין שהצלחתי לחסוך סכום כסף יפה עד עכשיו, ולהתקדם מקצועית ואני מרגישה שהוא סוחב אותי לאחור. התחושה היא שהוא לא מסוגל לראות אותי ואת מה שאני צריכה ופעול מתוך עצמו, לבדו כרווק.תודה על תשובתך

גלי יקרה,
אם כך, הרשי לי לתקן אותך: בעלך עובד, אבל ללא פרנסה שוטפת. הוא מצפה שזה יניב פרנסה בעתיד, ויתכן שהוא צודק ויתכן שהוא טועה, אבל לומר שהוא לא עובד זה לא מדוייק, אלא מעיד על חוסר שביעות הרצון שלך מכך שכבר זמן מה אין לו הכנסה. כשאת לא בטוחה בכך שזה באמת יניב תוצרת, ובעצם גם לא בטוחה בשיקול דעתו, נוצרים ביניכם חיכוכים, ואת מרגישה חוסר ביטחון קיומי. ללא ספק זה מכעיס אותך, מה עוד שאת נאלצת להשתמש בחסכונות שלך.הוריו תומכים בו, ולדעתי זה ראוי. אלא שהיות שאת רוצה שהוא יעשה משהו אחר, ההתערבות שלהם היא לכאורה נגדך. אולי לא כל דבר שבעדו הוא נגדך, גלי. ההתערבות שלהם כן תומכת ביכולת שלו להמשיך ולבנות את החלומות שלו ללא פרנסה מיידית, מה שאת לא אוהבת, אבל זו זכותם לעזור לו לתמוך בבניית החלומות שלו. גם את תעשי זאת לילדייך, יום אחד, אם תוכלי.אבל מידת המעורבות שלהם אולי לא מסתיימת רק בתמיכה כלכלית. אני לא יודע מה תפיסת העולם שלהם, ואני לא יודע מהי תפיסת העולם שלך. אבל בהחלט ייתכן שככל שהמעורבות שלהם גדולה יותר, וככל שהתלות שלכם בהם גדולה יותר, כך היכולת שלך לקבוע מה קורה בבית ועם הבת, קטנה. אני יכול להבין את זה, אבל פרט לאיבוד תחושת השליטה לא הבנתי במה המעורבות שלהם מפריעה לך עוד. הם תומכים בכם, ואם הם מחנכים נכון, והם אנשים נורמטיביים, אינטליגנטיים וטובים, הבת שלכם לא תפסיד מכך שלא תהיה עם אנשים שאינם משפחה בשלב המוקדם הזה של חייה (חצי שנה). מאוחר יותר, זה יהיה סיפור אחר, כי מעורבות וחיכוך עם ילדים אחרים יהיו דבר מאד חשוב. אבל כרגע, אולי עדיין לא.לגבי עבודתו - אני לא יכול לדעת אם הוא "מהמר" נכון מבחינה כלכלית, ולכן גם לא אם זה יפגע בקידום המקצועי שלך. אני לא יודע אם ועד כמה הוא יודע לקחת אחריות. אני כן יודע שאתם לא מדברים מספיק את החששות שלך ואת התקוות שלו, כי לא הגעתם להסכמה. לא ההורים שלו הם הבעיה, אלא הדיאלוג ביניכם:האם הוא מוכן לוותר לך כדי להרגיע את החששות שלך?האם את מוכנה לוותר לו כדי לתת לו צ'אנס להגשים חלום מקצועי משלו?– זה הדיאלוג שאתם צריכים לפתור. ואם קשה לכם עכשיו, זה עלול להחמיר בהמשך. אם את יכולה לומר לעצמך – מגיע לו עוד צ'אנס, למענו, כי את אוהבת אותו וחשוב לך גם האושר שלו (שגם יתרום לזוגיות שלכם, מן הסתם) ואתם יכולים לדבר על השאלה עוד כמה זמן אפשר להמשיך עם המצב הנוכחי לפני שתגיעו למסקנה אחרת, אז עשי ועשו זאת. אם לא, אולי כדאי ללכת לטיפול זוגי, זמני לפחות, כדי שיעזור לכם לדבר ולהגיע להסכמות ולראות זה את צרכיו של זה ולקבל אותם, כאשר אתם לא מסכימים. כי נדמה לי שאת זה אתם הולכים ומאבדים, וחבל.

שלום
ד"ר אורן,תודה על תשובתך, הארת את עיני ובמקביל מלווים אותי ספקות שאני לא יודעת כיצד לגשת אליהם. יתכן ולא הייתי ברורה - מאז שאני מכירה את בעלי הוא נתמך ע"י הוריו כלכלית באופן כמעט מלא, כל פעם מסיבות שונות, ותמיד הן מוצדקות בפן מסויים. אני מאמינה בו, רוצה בטובתו ושימצא סיפוק וערך בעשייה שלו. אני מוטרדת כיוון שהוא עצמו לא נראה שמח עם המצב - הוא עצוב, מביע ספקות לגבי יכולתו לעמוד בפני עצמו, מרגיש אשם על כך שמקבל כסף מהוריו (שניהם פנסיונרים עם אמצעים מוגבלים). כעת הוא מבקש את עזרתי, שאני אפרנס אותנו כדי שיוכל להוריד את הישענותו על הוריו. הצעה זו מכבידה עלי, מלחיץ אותי לחשוב שאצטרך לשאת ברוב הנטל. בעלי איש הגון וטוב, הוא מבין שזה מלחיץ אותי אך אומר שזה רק לתקופה. במקביל הוריו מעבירים את המסר שכדאי להמשיך במצב כפי שהוא ואף לקחו אותי לשיחה והסבירו לי שבנם חלש נפשית ואל לי להעמיס עליו.אני רואה בבעלי איש מוכשר ובעל כוחות. מכאיב לי לחשוב שאלו המסרים שמקבל מהוריו. הצעתי לבעלי ללכת לטיפול זוגי אך לדבריו הוא אינו מוכן לכך כעת. יתכן ואם אגיע לטיפול בעצמי אוכל גם כך להביא תועלת.אני עומדת בפני התלבטות - האם להסכים ולפרנס את שניינו וכך להוריד את התלות בהוריו, ולספוג את הלחץ בכדי שאנחנו נהפוך ליחידה אחת, חזקה יותר שלא תלויה באחרים באופן יומיומי כ"כ, או מנגד להמשיך להתמך ע"י הוריו ולקוות שהמצב ישתנה בזמנו שלו.אשמח לדעתךתודה

גלי יקרה,
הדילמה הקשה שלך מוצדקת. את צריכה לפעול בתנאים של חוסר ידיעה לאן העתיד ייקח אתכם, שזה אומר קודם כל את ההצלחה המקצועית של בעלך, ובעקבות כך, את שניכם ביחד. האם תעלו לגבהים אם הוא יצליח, או תידרדרו לבור שקשה יהיה לצאת ממנו, אם לא. יש כאן שאלות מתמטיות כלכליות (קוראים לזה תוחלת הצלחה, לעומת תוחלת הכישלון – כמה טוב או רע זה יהיה, מוכפל בסיכוי להצליח או להיכשל), ושאלות ערכיות ופסיכולוגיות – האם לתמוך בו, כי כך צריך לעשות מול בן זוג שאת אוהבת? האם בכל תנאי? איך לחזק אותו? ואולי גם איך להצביע בפניו על הסיכונים, ואיך להחליט מתי לוותר על חלומות? - ומה זה יעשה לו, ואיך הוא יתמודד עם זה?ויתכן מאד שאת צודקת, בכך שההורים שלו מחזקים אצלו, מבלי דעת, את תחושת חוסר המסוגלות.אני חושב שאת יכולה לסייע לו גם אם תלכי לבדך לטיפול. גם כי גם את צריכה חיזוק, וזה לא פשוט עם הדילמה המורכבת הזו, וגם כי את יכולה להסתייע בהדרכה, לדעת איך לנהל ולהוליך כיוונים משפחתיים בשיחות ביניכם, ותוך כדי זה לחזק את הקשר, ומבלי לפגוע בו.אני מתייחס לאפשרות של טיפול זוגי לבד אצלי באתר, גם אם בקצרה, בסוף הדף העוסק בטיפול זוגי ואישי(לחצי על הלינק).אני לא יודע היכן את גרה, אבל אם את מרוחקת מתל-אביב (הקליניקה שלי) – ראי את האופציה של טיפול מרחוק (יש שני דפים באתר שלי המתייחסים לזה –טיפול זוגי אצלכם בבית, וטיפול פסיכולוגי פרטני אצלכם בבית). אם הדרך שבה אני רואה את הדברים מתחברת לך, את מוזמנת ליצור איתי קשר, ולדבר על אפשרויות טיפול.