חיים משותפים: התאמה לתפקידים

אז לפני שבוע עברנו לגור ביחד. אני בת 29 ובן זוגי בן 32.מאז היחסים בינינו במדרון תלול למטה.אני מודה אני הגבתי בעצבנות (מחזור?), מאוד היה חשוב לי לסדר לקראת תחילת שנת הלימודים שלי, ההעברות עצמן (העברנו הכל לבד ללא מובילים) עייפו אותי כמו גם העבודה הרגילה שהלכתי אליה כל יום. בן זוגי עושה דברים בקצב שלו, בהתחלה התעצבנתי והרגשתי מאוד לא נעים בעמדת הפולניה העצבנית, אבל.....הוא יש מצבים שישן כל היום (הוא עובד משמרות לילה) ונדמה לי כאילו כל העומס נופל עלי ואני מתפוצצת ואף אומללה. הוא אולי מגיב אלי ככה כי גם לו קשה? כי אני קשה מדי?בינתיים אני היחידה ששטפתי כלים, הוצאתי זבל וכו' פשוט....כי הוא לא עושה את זה. ואני מתסוכלת מזה.אני יודעת שאני צריכה להבהיר את זה שהוא יהיה שותף בעבודות הבית, אבל נדמה לי שאני כל הזמן מתלוננת והחלטתי לתת לו שבוע. האהבה שלנו בקרשים. הוא לדעתי גם משווה ומתגעגע לאקסית שלו שלדבריו היתה "בעלת לב רחב מדי", "אימהית" ו"משרתת" באופי. אני חשה כאילו הלחץ שלי לא מדבר לאף אחד ולא מובן.אני צריכה לנהל חיים-עבודה-לימודים-דירה חדשה....והוא לא עוזר לי במיוחד. והדברים נכנסים לריבים מטורפים בינינו. ואומללות מצדי שאני נשארת בדירה לבד כל לילה. לעבודה- הוא מתכונן בערנות רבה.מה לעשות? איך לא להרגיש רע?בא לי לפרק את המסגרת החדשה הזו. אני מרגישה שעשינו טעות. הוא לא מתחשב בי.ואמרתי לו את זה כמה פעמים כן. אני לא יכולה כל הזמן לעשות "טעויות" ולהתנצל ולעבוד, והוא רגיש ומלך מולי. יש לי גם רגשות.

דנה יקרה,
כניסה לראשונה תחת קורת גג אחת עלולה ליצור בעיות, כי אז נקבעים סדרי עדיפות, נקבעים תקדימים באשר לחלוקת תפקידים, ונקבע איך נראה הבית שבו אתם עומדים לחיות. בנוסף, יכולה להכות בכם סוף סוף ההכרה, שיש כאן מחוייבות, ואתם בוחנים את הגבולות של בן הזוג שלכם, וגם שלכם עצמכם.יכול להיות שכדאי לך לתת לזה קצת זמן, כדי שתעכלו. אבל קחי בחשבון גם שאם הוא מחפש מישהי בעלת לב רחב מדי (מדי? מה זה אומר?), אמהית ומשרתת באופי, אז אולי את לא מתאימה להגדרת התפקיד. נשאלת רק השאלה, אם האקסית שלו כל כך התאימה להגדרת התפקיד, למה היא לא נשארה למלא אותו?קראי גם את תשובתי לכרמית, 6 שאלות למטה.וקחי בחשבון שאם זה לא מתאים לך, אז זה לא מתאים לך. בדיוק בשביל זה עוברים לגור ביחד. כדי לראות אם התפקיד המיועד לך מתאים לך.