חוסר יציבות בזוגיות: מה עושים?

(מתנצלת מראש על האורך, אך מנסה לעשות סדר בראש גם לעצמי)הכרתי בחור לפני כשלושה חודשים (בן 36, גרוש פעמיים, בלי ילדים, אני בת 27). מההתחלה הדברים הלכו מאוד טוב, התאהבנו שנינו, הרגשנו את אותו הדבר, רצינו כל הזמן להיות ביחד, הוא הראה הרבה רצינות ונכונות והאהבה פרחה. אחרי חודש וחצי, "תפסתי" אותו במצב רוח רע+היו לו אמירות כמו "זכית לעוד X זמן איתי" אם הייתי עושה משהו חמוד. אז שאלתי באסרטיביות מה קורה. הוא ענה שבדר"כ אחרי שבוע-שבועיים עם מישהי הוא מתחיל להרגיש לחץ וחותך. ובשאופן כללי זה יכול לקרות לו פתאום (הלחץ הזה) והוא עלול לקום וללכת ללא סיבה אמיתית. כמו כן, אמר שמשהו בו דפוק, יש לו לחץ "לזיין" ושאם הוא רואה בחורה יפה ברחוב, הוא יכול "להתבאס" מזה שהוא בקשר ולא יכול לזיין (=תסכול=המצב רוח הרע בו נתקלתי). הוא אומר שזה תמיד היה ככה, שזה אובייקטיבי ושאין מה לעשות. הוא אוהב אותי והוא יתמודד עם עצמו. בלעתי את הצפרדע אך בחודש וחצי שחלף מאז התחלתי להיות יותר מודעת (סיפורים שלו על "כוסיות" שמסתכלות עליו בחדר כושר ופחות או יותר בכל מקום ועוד) והתחלתי להרגיש שאין יציבות ובטחון בקשר (מה עוד שהוא כרגע מתכנן שינוי במקום העבודה, מה שגורם לו לחץ רב וחוסר יכולת להתחייב למשהו). אחרי שלושה חודשים הוא נסע לחו"ל לשבוע לכנס ואני פשוט נכנסתי לדכאון משום מה. הרגשתי מאוד רע, לא יכולתי לאכול ולא תיפקדתי כמו שצריך. וכמה שהוא הציף אותי מרחוק באהבה, זה כאילו לא חדר אליי באמת והרגשתי כעס, זרות ולפעמים ניתוק. הוא חזר והיה לו ברק בעיניים ומבט מאוהב ואני ראיתי אותו והרגשתי כעס ותסכול. תוך זמן קצר היו לי מצבי רוח רעים, רבנו וביקשתי להיפרד. אמרתי לו שאני לא מרגישה שהוא רואה אותי בעתיד שלו, באמת נותן לי להיות שותפה בחיים שלו ולא נותן לי אופק, יציבות וביטחון. יום למחרת שנפרדנו- הוא ביקש לחזור, אמר כמה שהוא אוהב רוצה ולא מוכן לשחרר. כמובן שהסכמתי. הוא אמר שכל אחד יציב תנאי לחזרה. התנאי שלו היה שאני אלך לחדר כושר (אני רזה ויפה, הוא אומר שהוא לא רוצה שאני אשמין) והוא יודע ששלי זה הדברים שפורטו והוא ישתדל לתת לי את זה. הצבתי תנאי אחר- פגישה אצל יועץ זוגי. והוא הסכים.העניין הוא שמאז אני פשוט במצבי רוח משתנים. יש רגעים שאני פשוט מרגישה מוצפת באהבה, חום ורצון להיות איתו, ורגעים אחרים, שאני מרגישה כלום. פשוט כלום. או תסכול, כעס ותחושה שאין טעם. שכמו דברים אחרים בחיים שלי, זה ארעי וזמני, ולא אמיתי. הוא אומר לי כמה הוא אוהב אותי ואני פשוט מרחיקה אותו. והוא מרגיש ממני שאני חצי פה חצי לא. ואני לא יודעת מה לעשות. נוסיף על זה את הבעיות שלי ביני לבין עצמי שהיה לי מספר שנים קשר עם גבר נשוי, מה שמוביל לרצון העז שלי להיות במקום ראשון ולקבל הרבה מאוד (לפעמים אני מרגישה שהציפייה שלי לא ריאלית בעליל) חום, אהבה, ביטחון, יציבות ואופק... אני מוצאת את עצמי לפעמים מצפה שהוא יתרכז בי ורק בי ולא משנה בכלל מה קורה בחייו ויהיה כל הזמן איתי. ואני לא יודעת אם זה בגלל הדברים שהוא אמר, הפחדים והטראומות שלי, או פשוט שניהם ביחד...וכך יוצא שאני משגעת את עצמו ואותי. ומרגישה שאני לא יודעת מה אני מרגישה ורוצה. ומה עושים בכלל.אשמח לכל עצה או תובנה...

ושכחתי לציין שאני מרגישה שהוא באמת אוהב אותי, אומר שאני אהבת חייו ומרעיף עליי חום, אהבה ואיכפתיות. הוא גם אומר שאיתי הוא שיתף הכי הרבה ונתן לי להתקרב הכי הרבה.כמו כן, בשלושה חודשים האלו היחסים היו מאוד טובים, כמעט ולא רבנו, בילינו כל דקה פנויה ביחד ודיברנו כל היום.ועכשיו פתאום ללא התראה ומאז הכנס אני מרגישה ריקנות מוזרה לעיתים...

מבולבלת יקרה,
בואי ונראה אם מה שאני כותב כאן עוזר לך לעשות סדר:בחודש וחצי הראשון חשבת שאתם מרגישים בדיוק אותו הדבר, ובחודש וחצי השני את יודעת שאתם מרגישים שונה, וזה גורם לך להרגיש עוד יותר שונה. בנוסף, הנסיעה שלו לשבוע לכנס, גרמה לך לכעוס עליו, כנראה לא בגלל משהו שהוא עשה, אלא על מה שהרגשת בזמן הזה, שאולי נובע מחוסר הבטחון שהיקנה לך קודם. אולי גם היה לך יותר זמן לחשוב, כשאת לבד, על הזוגיות שבה את נמצאת, ועל האכזבה מהאשליה של החודש וחצי הראשונים. התוצאה של המפגש שבין הפגיעות שלך, ממנו ומהקשר הישן שעליו סיפרת, לבין חוסר היציבות שלו, היא נפיצה. כלומר, לפחות בהשפעה שלה על חוסר הבטחון שלך ביציבות הקשר.החלטתם ללכת ליעוץ זוגי: לכו. ובתנאי שאת באמת חושבת שיש לזה סיכוי, כי בתהליך יש חשיבות עצומה לאופטימיות. ושם, כדי שזה יעבוד, תצטרכו בעיקר ללמוד הרבה אורך רוח, ולבטוח.

ד"ר חסון- תודה רבה!עשיתי חשיבה רבה בזמן האחרון כמו גם קראתי לא מעט (בין היתר, את הדברים שאתה וד"ר נרדי כתבתם למבקשי העצה בפורום זה) והחלטתי שאני רוצה לתת הזדמנות אמיתית לקשר הזה תוך שאני מודעת למה שהיה עד כה ולנקודות הבעייתיות.