חוסר אמון בקשר - שאלתך

שלום רב
אני בחורה בת 29היה לי חבר 3 חודשים אך הקשר לא הצליח מכיוון שיש לי חרדת נטישה נוראית. בכל פעם שהוא הלך הייתי יושבת וחושבת מה לא בסדר ומתחילה לבכות, גם על ידו היה לי מאוד קשה להפתח ולהביע את רגשותיי כי אולי יעזוב אותי. בחשיבה לאחור פחדתי שאם לא יהיה לי חבר אז גורלי להיות עצובה וכבויהקשה לי להביע את עצמי במערכת יחסים, אני מאוד ביישנית, אני לא מפוקסת ומתחילה לדבר שטויות, קשה לי להנעים את זמני לבד ולפעמים יש לי מחשבות אובדניות בגלל כישלון ואשמה כל כך גדולים במערכות יחסים כושלות.בעקבות הקשר האחרון אני מטופלת אצל פסיכולוגית ואני מרגישה שאני נלחמת בעצמי כדי להיות מפוקסת ולא מעופפת בחשיבה שלי, אני חושבת על כל מיני דברים וקשה לי להיות כאן במציאות. אני חייבת את עזרתך.איך אני עוזרת לעצמי להיות בשליטה ולא כמו "עלה נידף ברוח"?

רותם יקרה,
יש לי שאלה כנה: מדוע את חושבת שבהתכתבות קצרה, אני יכול לסייע לך יותר מאשר הפסיכולוגית הקבועה שלך?זו אינה שאלה רטורית. אני באמת רוצה להבין מה לא טוב בקשר שלך איתה, ומדוע אין לך בה אמון שתכוון אותך להיות בשליטה ובבטחון עצמי?

היי ד"רהאם חשוב שתהיה תקשורת בין בני זוג? אם שני הצדדים מאוד סגורים ולא מדברים על הכל, מה הסיכויים שהמערכת תצליח?תודה רותם

רותם יקרה,
חשוב מאד שתהיה תקשורת בין בני הזוג. אלא שהגדרת התקשורת יכולה להשתנות מאד. את מתייחסת לתקשורת כאל יכולת שיחה, ובעיקר יכולת מילולית רטורית טובה, ועם יכולת להפתח ולדבר על רגשות. ישנם זוגות שמסתדרים נפלא גם ללא תכונות אלו, אבל יש ביניהם הבנה המתבססת על אמון ועשיה משותפת, על מילים מעטות הנוגעות לעשייה ולחלוקת תפקידים, ועל תקשורת לא מילולית טובה, כמו מגעים, סקס ומבטים. אלא שברגע שאחד ממרכיבי התקשורת חיוני לאחד מבני הזוג, והשני אינו מסוגל לספק לו אותה, נוצרת חוסר התאמה שצריך ללמוד להתגבר עליה.