חוזה נישואין: האם לשנות או לסיים?

נשואה עשר שנים פלוס 3 , אף פעם לא אהבתי את בעלי, התחתנתי איתו כי הוא בן אדם טוב והוא היה נראה לי שותף טוב להקים איתו משפחה , ראיתי את עצמי איתו בשלווה אבל אהבה לא הייתה , אני אף פעם לא מתגעגעת אליו או רוצה במגע שלו למרות שאני מאוד אוהבת מין. אני מאוד אוהבת את המסגרת המשפחתיות ולכן אף פעם לא חשבתי להתגרש, אני מרגישה שיש לי חלל גדול בחיים ופיספוס זאת לא הרגשה שבאה בתקופות תמיד קיימת ורק גוברת מה עושים?

אחת יקרה,
נכנסת לנישואים שלך מתוך חוזה שעשית עם עצמך, שידעת שהוא לא החוזה הטוב ביותר שאפשר עבורך. אלא שהיו לו יתרונות מסויימים, בצד החסרונות. עכשיו, את בעצם מתחילה להרהר אם את יכולה לעמוד בתנאי החוזה שעשית עם עצמך.אם את מבקשת רשות ממני להוסיף לחוזה הזה סעיפים חדשים, מבלי לבטל את הקודמים - לא הייתי ממליץ. המחיר עלול להיות גבוה מדי. את צריכה להחליט אם להמשיך את החוזה, בשל הנוחות שהוא נותן לך, ולנסות לשפר אותו בדרכים שונות, או לקרוע אותו, בתנאים שלך ובקצב שלך, ולהשגיח שכל המוטבים ירגישו בו בטוב (הילדים, כמובן), ולחתום עם עצמך חוזה חדש, ודרך חיים חדשה.אם את מתקשה להחליט, ולא בטוחה מה נכון לך, הן במסגרת הנישואים והן מחוץ להם, אני מציע לך ללכת לייעוץ פרטני, כדי לבחון את עצמך, את יכולותייך לשנות דברים, ואת רצונותייך.

תודה שהבנת אותי והזדהתי עם כל מילה שלך שתארת.הייתי ביעוץ נשואין גם לבד וגם ביחד, ובשורה התחתונה נאמר לי שאין לי מספיק סיבות להתגרש (הוא לא אלים ולא שותה ולא מכור לכלום) ושהחיים שלי דיי יציבים ו"המצב בשוק" ממש לא זוהר ולאחרים יש צרות הרבה יותר גדלות וכו'אז אולי הבעיה אצלי?? אולי יש לי יותר מידי ציפיות מחיי נישואין ? אבל עצוב לדעת שככה יעברו כל חיי בלי אהבה, ואז הדברים מתגלגים שאין אהבה אז גם אין הערכה למרות שאני מאוד מאוד מתאפקת לא לזלזל ולתת לו להרגיש טוב

אחת יקרה,
אני לא יודע אם יש לך היום יותר מדי ציפיות מחיי הנישואים, כמו שאולי היו לך פעם פחות מדי ציפיות מעצמך, או שמסיבותייך שלך לא רצית לחכות עד שהציפיות הללו יתגשמו, כי אף אחד לא הבטיח לך גן של שושנים. אף אחד גם לא יבטיח לך עכשיו גן של שושנים, ואפילו לא שושן צחור אחד. אולי זה מה שניסו לומר לך, גם אם לא כל כך בעדינות.כי בסך הכל, "נאמר לי", זה באמת לא נשמע טוב. כי "נאמר" זה לא בהכרח משהו שאת מסכימה איתו, כי הרי השורה התחתונה היא שאת אכן מתקשה לקבל את הנאמר לך. לו היית מגיעה אלי, סביר שהשורה הראשונה היתה הקשבה לצרכים שלך (ומגיעה להם לגיטימציה – אחרי הכל, את לא ממש חריגה!) , והשורה התחתונה היתה החלטה שלך: אולי: "להמתין בינתיים", ואולי: "לא", ואולי: "דבר אחר". ואולי... אולי הלגיטימציה הזו לכך שבאמת מגיע לך יותר, דייה כדי לתת לך להרגיש טוב יותר עם עצמך, ודלק לעוד כמה שנים, ולהחליט אחר-כך. אולי... לאורך כל הדרך, ההחלטות הן שלך, לא מושלמות, אבל שאת צריכה להיות שלמה איתן.

אתה כל כך צודק כל מילה שלך קלעת בול למרות שאותי זה עדיין משאיר באותו המקום. איך אפשר להיות שלמה עם החלטה כל כך חשובה? הרי עכשיו אני לא לבד במערכת, למה הילדים שלי צרכים לשלם מחיר כי אמא שלהם לא התחתנה מהסיבות הנכונות?

אחת יקרה,
זה אכן הקונפליקט שאת צריכה לפתור. אם הוא היה פשוט, לא היית מתלבטת כל כך, נכון? וגם, אחרי הכל, לולא התחתנת מהסיבות שלך, "נכונות" או "לא נכונות", הכל היה אחרת, ואת לא יודעת איך. אבל דבר אחד את כן יודעת: בין אם ההחלטות שלך היו החלטות טובות ובין אם היו החלטות לא טובות, הילדים שלך כאן בשל החלטות החיים שקיבלת. מבחינתם, ההחלטות שלך היו החלטות קיומיות.