חברים חדשים - התלבטויות וחיפוש

הי,אני בת 32 + רווקה, חיה בתל אביב. בחורה איכותית, נראית טוב, פתוחה, מצחיקה וחביבה. בכל מקום אוהבים אותי ומרעיפים עלי אהבה ומדגישים את המיוחדות שלי. זה מחמם את הלב ומחזק את הביטחון העצמי היציב שלי. אך עם כל זה אני עדיין רווקה, משתוקקת לאהבה וזוגיות. אני יוצאת לדייטים דרך אתרי היכרויות, רובם הגדול של הגברים לא לטעמי (ולא כי אני בררנית, אלא כי הם פשוט לא לטעמי...) ועד שיש אור בקצה המנהרה ויש התעניינות הדדית תמיד, אבל תמיד הגבר לא רציני, יש פער בין הבעת העניין בע"פ לבין הבעה במעשים וכאן אני מתייאשת ומתעצבנת וסוגרת את הקשר. אין לי סבלנות לגברים שלא עוצרים ומיישמים את רגשותיהם ואת רצונותיהם, הרי גם הגברים רוצים אהבה, אשה וילדים במיוחד שהם כבר לא ילדים, אני מדברת על גברים בני -34-40.כל חבריי נשואים ואין להם ניסיון ו/או מושג מה הם חיי הרווקות בתל אביב, זה נראה להם ורוד וסקסי וכן יש גם רגעים כאלה, בהם אני באמת נהנת מהלבד, מהסקס הפרוע שלו אני זוכה (עם קבוע) ומהחיים החופשיים שלי, אך בשניה אני ממירה אותם בחיי זוגיות טובים ושגרתיים. אותם חברים כל הזמן מנסים להרגיע אותי ו"ללמד" אותי לשחק את המשחק של כל עולם הדייטים המייגע, אך כמו שכתבתי, הם עצמם לא חווים ולא חוו את התופעה הלא ברורה הזו. אני תמיד עומדת על שלי ומחוברת לתחושה שלי שאומרת שאהבה צריכה להתחיל בקלות ואם היא קשה מההתחלה אזי אין לה קיום. מן הסתם כשהקשר מתהדק ונוצרות בעיות יש כמובן מקום לעבוד עליהן, אך בימים הראשונים של ההכרות, עוד בשלב הדייטים כבר להוציא אנרגיה מעייפת? אני לא מוצאת לזה מקום.(כדי שתבין על מה אני מדברת- גבר שלא מחזיר טלפון למרות שהוא מביע עניין ורצון להיפגש- אך בלי באמת לקבוע)כמו ששמת לב אין פה שאלה, אך יש הרבה תסכול ורצון לחיזוק שהדרך שלי נכונה- בכל אופן לי...תודהאהבה :-)

לא מוצאת יקרה,
האמת היא שאני לא רואה הבדל גדול בין "אני לא בררנית" לבין "רובם הגדול לא לטעמי", פרט לכך שעם ניסוח אחד את חיה יותר בשלום מאשר עם השני.ואם לצטט אותך: "אני מתייאשת ומתעצבנת", "אין לי סבלנות ל...". אז אולי את לא כל כך סבלנית, או, אולי, לפעמים, לא מספיק סבלנית. אולי. כי לא תמיד אהבה מתחילה בקלות. פעמים רבות היא מתחילה לאט, ובהדרגה, וצומחת. אבל אצלך זה לא יוכל להיות. אולי כי בכל זאת אין לך סבלנות?אין לך שאלה. יש לך רצון לקבל חיזוק שהדרך שלך נכונה. אבל מצד שני, אם יש גם הרבה תיסכול, אז אולי משהו בדרך שלך לא לגמרי נכון?אני לא בטוח שזה כך. אני רק תוהה ומחזיר לך את מה שאת כתבת, עם הבלטות של חלקים מהדברים שבחרת להעלות ומהניסוחים שלך. והאמת היא שאני גם לא בטוח שאת רוצה חיזוק "לדרך שלך", כמו חיזוק לעצמך, שאת בסדר. כלומר, שאת באמת "איכותית, נראית טוב, פתוחה, מצחיקה וחביבה". זה כנראה נכון. לפחות עם החברים שלך. השאלה היא עד כמה את פתוחה לחברים חדשים. ואולי זו השאלה שהיית צריכה לשאול?