זוגיות: שינוי דפוסי התנהגות

שלום
דר' חסון,אחרי התגובות שלך היה לי זמן לחשוב.כתבתי שהגברים הם שתלטנים, חסרי ביטחון ועוד.הגעתי להבנה שגם אני כזאת - לא פלא, בגלל זה משכתי לעצמי גברים כאלה.אני שתלטנית, חסרת בטחון עם אגו נפוח.אבל אני שואפת להשתנות.איך אני עושה את זה?שמתי לב על זוגות אחרים, שהגברים הם יותר אקטיביים לעומת הנשים שהן פסיביות.אני מאוד אקטיבית, עושה הכל לבד. (ככה אני זוכרת את עצמי מאז שנולדתי).האמת שאני לא בטוחה שאני רוצה לשנות את זה - הסיבה לכך היא החשש שלי בעתיד שאם תהיה לי זוגיות וזה לא יסתדר לאחר תקופה אהיה תלותית וזה ישנה אותי לרעה.תקן אותי אם אני טועה.נושא אחר זה לגבי האינטלקטואליות, שרוב הגברים ש"מתחילים איתי צעירים מימני בעשור או יותר.וכשאני מדברת איתם, או כשיש איזושהיא סיטואציה עם עוד אנשים, כשהגבר מנסה להשיג משהו למעני, זה מכעיס אותי ואני יודעת שאני הייתי יכולה להשיג זאת בדרך" נכונה" יותר.איך אני משנה את זה? האם בכלל כדאי לי לשנות תכונות אופי כאלה שבזכותן אני שורדת בכוחות עצמי?יכול להיות שיש גברים שנמשכים לבחורות אקטיביות אבל מעטים.דר' חסון אשמח לתגובה.

מלי יקרה,
את כרגע בעיקר מוטרדת בעניין הזוגיות, ואני יכול להבין את זה. אבל את לא ברורה ביחס ליחסים שלך עם עצמך, ואולי זה משהו לדון בו קודם. את כותבת על עצמך שאת שתלטנית, חסרת ביטחון ועם אגו נפוח. את גם כותבת שאת לא בטוחה שאת רוצה לשנות את זה. יתכן שהמחיר של זה הוא בהרחקת גברים מסויימים, ואולי את רוב הגברים. לפי דברייך, זה עוזר לך לשרוד בכוחות עצמך, אבל פחות עם גברים.ואני יכול לומר לך עוד משהו. את אומרת שרוב הגברים שמתחילים איתך צעירים ממך בעשור או יותר. אני יכול לומר לך בודאות, שרוב הגברים הצעירים האלה שמתחילים איתך, אינם רוצים קשר זוגי ממושך. כך שבכל דרך שהיא, כך זה נראה, את הולכת כנגד הסיכויים. האם את רוצה לשנות את זה?

שלום
דר' חסון,לא אני לא רוצה לשנות את זה.נכון שאני כבר לא ילדה, ונכון שאני לא נוהגת כשאר האנשים, אך אני שורדת בזכות עצמי.מה שכן אני רוצה לעבוד על הבטחון העצמי שלי שהוא מתנדנד - פעם למעלה ופעם למטה.ברגע שהבטחון והאמונה בעצמי תתעצם ותתאזן, הכל יסתדר לי.אני רוצה רק לציין דר' חסון, שבתקופה שלא חשבתי על זוגיות הרגשתי יותר טוב והיה לי בטחון בדרך שלי, הרגשתי שאני יכולה להשיג הכל! עם דחיפה וסבלנות שאר הדברים יזוזו.אך כששוב עניין הזוגיות עלה על הפרק, התחלתי לאבד את הבטחון ואפילו את הדרך.תודה.

מלי יקרה,
אני רואה את האמביוולנטיות שלך. מצד אחד, כתבת בפנייתך הראשונה בשרשור הזה: "אני שתלטנית, חסרת בטחון עם אגו נפוח. אבל אני שואפת להשתנות." מצד שני, כאן, את כותבת שאת מוכנה להמשיך "כנגד הסיכויים" (הניסוח שלי בתשובה שלי), ולא מוכנה לשנות את זה, אבל גם - שכאשר את לא מצליחה להשיג את הכל, את מאבדת ביטחון ואת הדרך.ראי, אנשים נמצאים בזוגיות לא מפני שהם מאבדים את הדרך. אלא משום שהם מוכנים לפשרות. לא בהכרח לפשרות באשר לזהות בן הזוג ולטבעו (אם כי גם זה), אלא בעיקר לפשרות באשר לצרכים שלהם ולדרך ההתנהלות שלהם, וליכולת שלהם לוותר למען בן הזוג או למען בת הזוג, הן מתוך הבנה שהיחסים הזוגיים מושתתים על נתינה הדדית (מה שעובד טוב דווקא כאשר לא עושים חשבונות מדוקדקים, כי לפעמים הנתינה היא במישורים שונים לגמרי, וחלקם בכלל לא מדידים כמותית), והן מתוך כך שכאשר בני הזוג שלהם שמחים, זה עושה להם טוב.כשאת פגיעה כשמישהו מתנהל כלפייך באופן לא מדוייק, או מתקשה להתמודד עם אכזבה כאשר הדברים מתנהלים אחרת מכפי שציפית, זה הופך להיות יותר קשה, כי אז קשה יותר שלא לחשב חישובים של כדאיות, ולהתייאש כשמשהו מאלה לא מסתדר. אני חושב שאת יכולה להבין מכך שאם זה מה שקורה לך, צוואר הבקבוק הוא לא העצמאות שלך, אלא התחושות שלך. ואם אני מחזיר אליך את השאלה שבה אנחנו דשים הפעם: האם היית רוצה לשנות את זה?

שלום
דר' חסון,אני לא בטוחה אם אני לא הבנתי אותך או ההיפך :-)אני רוצה לעבוד על הבטחון העצמי שלי וגם רוצה למתן באגו ולא להיות שתלטנית.בנ"ל אני רוצה שינוי.מה שכן התכוונתי שאני רוצה להשאר אקטיבית ויוזמת.הכרתי פעם מישהו, שראה שאני עושה הכל לבד והוא אמר לי" שהוא תופס מימני", שלא יצא לו לפגוש בחורה כמוני שעושה הכל לבד.אתה יודע מה, שגם בזה אני לא כל כך בטוחה, עובדה שזה לא עבד בינינו.דר' האם התכוונת שאני אמורה להיות קצת פסיבית???אשמח לתגובה ויתרה מזו לכיוון.אני פתוחה לעצתך דר' יקר.

מלי יקרה,
אני לא בטוח שאת אמורה להיות פסיבית יותר. אולי לפעמים. זה תלוי בבן הזוג שלך. כלומר, אם האקטיביות שלך מפריעה לך להקשיב לצרכים שלו, אז אולי כן. לפעמים היא עלולה לגרום לחוסר סבלנות, וזו אחת הסיבות לכך שאנשים לא מקשיבים זה לזה.את שואלת הרבה שאלות נכונות, ומן הסתם, כאן, בהתכתבות, ימשיכו להיות בינינו אי הבנות, כי זה לא הפורום המתאים להכנס לעומק, אלא לקבל כיוונים למחשבה. ואני מתכוון לכיוונים למחשבה יותר מאשר כיוונים לומר לך מה לעשות ומה לא. את היא זו שתצטרך לקבל את ההחלטות מה לעשות ובאיזה קצב.האמת היא שהתחלנו כאן סוג של שיחה טיפולית. כלומר, הנסיון להבין את הצרכים, ולהבין את הקשיים, שכרגע הם גישוש של התחלה. העובדה שאת פתוחה להקשבה ולשיקול דעת בתהליך של התבוננות עצמית, אומרת שאת אולי בשלה לעשות את זה. האם תוכלי לעשות זאת לבדך? - כי את "עושה הכל לבד" - אני לא יודע. זה לא קל. זה יותר קל בתהליך טיפולי שיעזור למקד נכון את השאלות, כדי שתביאי תשובות שמתאימות לך, לשאלות שאולי חשבת עליהן אבל אולי לא במדוייק, ועם בחינה חוזרת ונשנית של התשובות שלך, ובסופו של דבר גם עם דרך שיכולה להיות לא פשוטה - להתגבר על הנטיות הטבעיות שלך שתחשבי, במהלך השיחות, שהן מעכבות אותך בדרך למה שאת רוצה. למשל, בדרך להיות יותר בטוחה בעצמך ובכישורייך, יותר מתונה ב"שתלטנות" כפי שהגדרת זאת (שיכולה להיות תוצאה משנית של כמה וכמה גורמים מוקדמים יותר, החל מחרדות ועד פגיעוּת, פרפקציוניזם או כעסים).