זוגיות: למה רק צד אחד מתנצל?

ד"ר אורן חסון.אני בת 26 (גם בן זוגי) אני נמצאת בבעיה ומקווה שתוכל לעזור....יש לי חבר כבר 5 שנים, אנחנו גרים יחד כמעט שנתיים. אני אוהבת אותו מאוד, מעריצה אותו ומעריכה, אני רואה אותו כבעל מושלם וכאב לילדיי בעתיד.די קשה לי לנסח כאן בפורום את הבעיה כי אז אצטרך לפרוש בפניך את כל מע' היחסים בחמש השנים האלו... במהלך הקשר ביננו תמיד היו לנו מריבות קיצוניות, המחלוקות ביננו לרוב הן על דברים די פעוטים אבל איכשהו זה מתחיל בוויכוח קטן או איזושהי טענה או אי שביעות רצון ממני והופך למריבה קיצונית של ממש, תמיד השלמנו מהר (כמעט תמיד ביוזמתו) והבענו אהבה מאוד עזה.לאחרונה כשאנחנו רבים אני מקבלת את הרושם מבן זוגי שכבר פחות איכפת לו להשלים, הוא לא ממהר להתפייס כמו פעם, כשאני באה אליו בטענה כולשהי לגבי משהו שמאוד פוגע בי או מפריע לי נראה, שהוא לא ממש מנסה להבין מה הבעיה, מבחינתו הוא תמיד בסדר, הוא לא מוכן אפילו לשקול את מה שאני מנסה לגרום לו להבין, אני מרגישה מאוד פגועה מזה שהוא אפילו לא מנסה להזדהות עם רגשותי להבין ולהכיר בפעמים שהוא עושה משהו לא בסדר.לסביבה אנחנו נראים זוג מושלם,בשנה האחרונה אני מקבלת המון לחצים מהסביבה(משפחה,שנים,חברות,עבודה ממש כולם!!) לגבי חתונה והאמת היא שזה די משפיע עלי. משיחות קצרות איתו על הנושא... אני מתכוונת ברמיזות מאוד עדינות על הנושא... הבנתי שהוא די מתלבט, הוא לא כ"כ בטוח שאני האחת שהוא רוצה להתחתן איתה, המריבות ביננו משפיעות עליו, כמו שגם עלי אבל אני מנסה להפריד בין הדברים, אני מאמינה באהבה החזקה שלנו ויודעת שעניין המריבות קשור לבורות מסויימת שלנו איך להתמודד עם קונפליקטים....באחד הריבים הצבתי לו אולטימטום או שנפרד סופית או שנלך לייעוץ הוא לא הסכים בשום אופןבכל מקרה אני מנסה ממש לא ללחוץ בקטע של חתונה כי זה צריך לבוא ממנו, אבל אני גם יודעת את ההשפעה הנוראית של זה עלי, החוסר וודאות הזה מחלחל בי גורם לעוד יותר חוסר ביטחון ויציבות וזה די מתאסף ומתאסףאני מרגישה שנכנסנו למין סיחרור שכזה, ככל שהזמן עובר ואין שום הצעת נישואין מצידו הביטחון והוודאות בקשר ובאהבה שלו פוחתים, זה גורם למתח שמוביל לריבים, שמובילים שוב להסתייגות שלו למסד את הקשר בגלל הריבים וכך זה ממשיך וממשיךקשה לי לחשוב על פרידה ממנו, התמודדתי עם המון קשיים וסבל בחיי אבל להיפרד ממנו יהיה בשבילי הנורא מכל.איך לגרום לו להיות יותר אמפתי כלפי? להישאר במע' יחסים שבה אני מרגישה תלויה מדי, והוא לא? איך לגרום לו להגיע לייעוץ (הוא אפילו לא מוכן לשקול) ?אני מרגישה חסרת אונים ללא יכולת שליטה במה שקורה וזה ממש משגע אותי

אני מצטערת שאני מגיבה אבל יצאתי גם אני עם מישהו חמש שנים אומנם נפרדנו כשהייתי בת 21 ולא בת 26 אבל תאמיני לי מניסיון אישי ממש אני אומרת לך חתונה היא לא פיתרון לריבים ההיפך הריבים נעשים קשים יותר ומסובכים יותר, אני מבינה לליבך כי הסביבה לוחצת את בת 26 ויוצאת איתו חמש שנים, אם יש איזשהו ספק בליבו אל תעשי את זה, אני נמצאת במצבך במריבות לא פוסקות רק שאני נשואה ועוד עם תינוק בן שנה, האמיני לי את לא רוצה את זה, זה הרבה יותר קשה לפרק חבילה כזו, אני מבינה לליבך שיש קושי מסויים עם להיות בחורה בת 26 לא נשואה בסביבה מלחיצה כמו שהיום אבל ואבל גדול יותר קשה להיות נשואה בת 28 עם ילד ולהיפרד כי ההחלטה להתחתן היתה בגלל לחץ סביבתי, האמיני לי את לא צריכה לתת לו אולטימטום לדעתי את צריכה פסק זמן וגם הוא להבין מה חשוב לכם יותר, ומה אתם רוצים שיהיה בעתיד, אני לא אומרת לך שפרידה כזו של פסק זמן תבטיח לך את חזרתו ואת האכפתיות שלו, אולי היא תרחיק אותו יותר אבל גם זה ינבע רק בגלל שהוא רצה להתרחק, ואת אינך צריכה מישהו שפחות אכפת לו, תאמיני לי אחרי הנישואים הכל מורכב יותר, גם הריבים.!!!!בהצלחה

מ יקרה,
ממש מפחיד עד כמה הסיפור שלך דומה לשלי!!! ממש זהה....הרגשתי כאילו את כותבת בשמי..אני נמצאת בדיוק בדיוק באותו מצב...ואשמח לקבל ולשמוע את תשובתו של ד"ר חסון בנושא.א'

מ יקרה,
אולי כדאי שאפנה את תשומת לבך לנקודה שמכתבך מצביע עליה, והיא שכאשר השלמתם לאחר מריבה, כמעט תמיד זה היה ביוזמתו. יכול להיות שזו אחת הסיבות לכך שהוא התעייף. אהבה לבד אינה מספיקה כדי ליצור זוגיות, אלא הכרחית גם יכולת לוותר זה לזו. לו הוא היה נוהג כמוך, וגם הוא לא היה מנסה להשלים ביניכם לאחר מריבות, הייתם נפרדים לאחר המריבה הראשונה. זוגיות טובה דורשת תחושה של קח ותן. אם את לא ניסית כמעט מעולם להשלים ביניכם לאחר מריבה, הרי זה אומר, כנראה, שאת עסוקה מדי במשחקי כבוד. ובהליכה לקראת הצד השני, אפילו כאשר הוא טועה, יש פעמים רבות נתינה ומתן תחושה לצד השני שהוא רצוי תמיד ובכל תנאי, ותחושה של יציבות. עכשיו, כאשר הוא התעייף מלתת, ומלבוא לקראתך באופן חד צדדי, את מתחילה, אולי, להרגיש את מה שהוא הרגיש עד עכשיו – 1. חוסר יציבות ביחס של הצד השני, ו-2. העדר נתינה, ולכן שאלת השאלה החשובה: אז למה אני כאן?התוצאה של יחסים כאלה היא, באופן מפתיע כמעט, שאת, החזקה כביכול (כי הוא זה שבא לפשר ולהשלים באופן כמעט קבוע), כדאי לך להיות איתו (כי הוא זה שבא לפשר ולהשלים באופן כמעט קבוע), ולכן את נזקקת לו והופכת, עם הזמן, להיות תלויה בו, ואילו הוא, החלש כביכול (כי הוא זה שבא לפשר ולהשלים באופן כמעט קבוע), מתחיל אולי להרגיש שכל זה אולי לא כדאי לו, ולפקפק בזוגיות. התוצאה היא שאת תלויה בו, "מרגישה חסרת אונים ללא יכולת שליטה במה שקורה, וזה ממש משגע אותך".את שואלת איך לגרום לו להיות יותר אמפתי כלפייך, שמבחינתך זה אומר לגרום לו להבין עד כמה החתונה חשובה לך. אולי אני טועה בגדול, אבל התחושה שלי ממכתבך היא שהשאלה היא גם איך לגרום לך להיות יותר אמפתית כלפיו. ואולי דווקא אמפתיה שלך כלפיו, תקל עליו להיות אמפתי כלפייך (ועד כמה שאני מבין, עצם העובדה שהוא בא לקראתך שוב ושוב לאחר מריבות, מעידה על כך שהיתה לו בעבר הרבה אמפתיה, ולפחות רצון טוב שלו, כלפייך).יכול להיות שכדאי שתתחילי להגיע ליעוץ זוגי בעצמך, אם הוא לא מעוניין לבוא גם כן. ראשית, כי זה יוכל להועיל, ויוכל גם לשנות את ההתנהגות שלו, ושנית, כי אולי גם הוא יצטרף אחר-כך.ואגב, חתונה היא כמובן לא הפתרון למריבות, והיא בודאי שלא פתרון לשום דבר, כל עוד רק את רוצה בה. הדרך היחידה שבה הוא ירצה להתחתן היא כאשר הוא ירגיש שכדאי לו לעשות את זה. הוא עוד לא שם, ואולי, אולי, המכתב שלך מסביר מדוע. אני בטוח שאמרת לו שאת רואה אותו כבעל מושלם וכאב לילדייך בעתיד, אבל מצד שני את כנראה מוסרת לו מסרים הפוכים בעת מריבות שבהן אינך יודעת להתפשר. ואם זה המצב, הוא מתבלבל, כמו כל אדם נורמלי במצב זה.