זוגיות לא יציבה: מה לעשות?

שלום רב,
אני משואה כבר 7 שנים, הנישואין שלי לא מספקים אותי נפשית, רגשית, אינטליקטואלית, כלכלית ומינית. בעלי הוא בן אדם טוב-לב ורבים מעידים על כך. אני אישה בעייתית באופי (שטלתנית ואף מסרסת) ובהתנהלות (לא משקיעה בבית ומעדיפה בכל רגע לבלות עם אחרים ולא עם בעלי). כשאנחנו בתקופה טובה (וזה מעט מאוד) לא כל כך טוב לי, שכן אני מרגישה שבעלי דורש יותר מדי תשומת לב ולא נותן בחזרה. וכשרע, מאוד רע לי, מכיוון שאני נחשבת ל"חזקה" בינינו, אז הוא מרשה לעצמו לפגוע בי בעוצמה ואף להשתמש בדברים אינטימיים נגדי.על יחסי מין אין מה לדבר, כבר למעלה משנתיים לא קיימנו יחסים וזאת חרף כמה יוזמות שלי שנענו בתירוצים שונים (מ"אני לא נמשך אליך כל עוד את לא מתנהגת כאישה" ועד ל"כואב לי הראש").עליי לציין שאני מפרנסת את עצמי לבד, בעלי מסרב לחשבון משותף ומסרב לחשוף בפניי את חשבונו, לטענתו אם יעשה זאת אני "ארד" עליו, טענתי אליו היא שהוא לא עובד מספיק קשה ( כ- 10 שעות שבועיות).בעלי מתלונן כל הזמן על "כל העולם ואחותו", מאשים את כולם במצבו ולא לוקח אחריות על שום אספקט בחייו.הוא אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז בגיל מבוגר (אני זו ש"עליתי" על הבעיה אצלו, חשבתי שאני נותנת לו מתנה בכך שהוא אינו טיפש ופחות משאר האנשים) אך פרט מלהלעיט את עצמו ברטלין (מעבר למה שהרופא המליץ) הוא לא מוכן לגשת לטיפול פסיכולגי-התנהגותי.הוא בן-אדם טוב, עם לב זהב, אך בעל התנהגות ילדותית (ברוגזים, האשמות, נעלבות וכו').עזבתי את הבית כמה פעמים ואיימתי בגירושין, אך כל פעם הוא היה מבטיח לשנות דבר זה או אחר וברגע שהייתי חוזרת הוא היה ממשיך בהתנהגות המסויימת.אני אישה גדולה מהחיים, אינטלגנטית, רהוטה, יפה (אך עם עודף משקל), מעניינת ועם שמחת חיים. כל זה משתנה ברגע הימצאותי איתו.אני אובדת עצות, אני אוטוטו בת 30 ובזבזתי את מיטב שנותי בזוגיות הזו. אני לא יודעת אם להתגרש או לא בעיקר מכיוון שאני מרגישה שעדיין לא השקעתי מספיק בהצלחת הקשר.פנינו כמה פעמים לייעוץ זוגי אך ללא תוצאות.אני מאוד עייפה ומותשת.תודה.

דליתה יקרה,
את מגדירה את עצמך כבעייתית, אבל מסבירה שגם הוא לא טלית שכולה תכלת, וזאת בלשון המעטה. בעיקר, את אומרת ששניכם לא יציבים, מה שהופך את הזוגיות שלכם לנפיצה, ומתרסקת בקלות. אין ביניכם שותפות בכל כך הרבה רמות, שלא ברור לי מה יש ביניכם. בכלל זה, גם שותפות כלכלית אין ביניכם, שזה אומר חוסר אמון בסיסי – אם כי אני מבין שזה לא משום שהוא מסתיר ממך הכנסות, אלא מסתיר ממך הפסדים, שלכאורה זה פחות נורא אבל זה בעייתי לא פחות, כי הוא מתייחס אליך כאל הורה ולא כאל שותפה ובת זוג. האם אלה הם היחסים ביניכם? אני לא יודע כמה השקעתם ביעוץ זוגי, וכמה נתתם לזה באמת צ'אנס. אבל אם אין לכם ילדים (לא כתבת על זה דבר), הסיפור קל יותר. אולי כדאי לשקול פרידה. הגיל לא צריך להפחיד אותך. להמשיך איתו בתנאים האלה, אומר להיפרד בגיל עוד יותר מאוחר.