זוגיות: חוסר זמן וביטחון

יש לי חבר כשנה וחצי. אני והוא בני 19.הוא תמיד היה אדם די אדיש ולא נותן מעומק הלב, למרות שאהבה ישנה, אין בזה ספק.לפני כמספר חודשים הוא התגייס והשתנה מקצה לקצה. למרות שתמיד היה לו יחס לא הכי חם הוא נהיה הרבה יותר קר לכל מריבה. אם אנחנו רבים, הוא ישר מנתק ונעלם, גם אם זה עד למחרת ואז כאילו כלום לא קרה מבחינתו למרות שנשארים משקעים. עם הזמן כל ההדחקה הזאת וההזנחה שלו גרמה לי להיות הרבה יותר קשה, יותר מרירה, יותר מריבות.עם הזמן הוא אומר לי הרבה מאוד פעמים שאני חונקת מעצם העובדה שאני רוצה מדי פעם לישון איתו, או לצאת איתו קצת יותר או כל דבר שכזה.האם באמת לישון יחד מידי פעם ולהיפגש יותר (אפילו כמס' שעות ביום עד שהוא נמצא בבית, שכן הוא חוזר רק בסופ"ש ולעיתים סוגר שבת) ? גם בזמן האחרון הוא טוען שאין צורך שנתראה הרבה בסופ"ש עד שהוא חוזר. כל דבר שאני מעוניינת מתוך הקשרות ורצון להיות איתו זה מבחינתו חנק. האם זה טבעי ונורמלי? ומה צריך לעשות במצב כזה שכל אחד נזקק לכמות שונה של תשומת לב ולהיות יחד?

הנוסף, שכחתי לציין שגם אחרי ריבים הוא תמיד אומר שעדיף שנקח תקופת רגיעה, וכבר ניסינו פעם לשבוע וזה לא הלך, נשברתי וחזרנו והיה טוב רק לכמה ימים.בגלל כל המצבים האלו בתקופה האחרונה אני נכנסת לעצבים לא נורמליים, ממש התמוטטות עצבים שחוזרת על עצמה, והוא מבחינתו אין לו כוח אז הוא פשוט נעלם, מבלי רצון להתמודד, או ישר הוא מציע פסק זמן, ולא עושה כלום בשביל לתקן. גם אם הוא טועה ואומר דברים לא לעניין הוא לא יתנצל אלא רק ישלח סמס אהבה וזהו, לא יתקשר ולא כלום.

דנה יקרה,
ברור שלאחר הגיוס הזמן הפנוי התקצר. ואז יש לו פחות זמן לכל דבר, ובכלל זה מדובר בזמן איתך, בזמן שלו עם בני המשפחה שלו, ובזמן עם חברים. וכנראה גם אלה חשובים מאד בשבילו. אם את מגבילה אותו בצרכים האחרים שלו, הוא מרגיש חנוק. ואם הוא איתך פחות, בשל אותם צרכים, את מרגישה לא רצויה, לא בטוחה באהבה שלו ולא מסופקת. זה הקונפליקט. האם תוכלו לשרוד אותו? – אני לא יודע. זה מאד תלוי באורך הרוח שלך, ועוד יותר ברצון של שניכם להמשיך ביחד כזוג, כלומר, באהבה שלכם. מה שבטוח הוא שככל שאת בטוחה בעצמך ובטוחה בו פחות, את לוחצת אותו יותר, וגם כנראה מרחיקה אותו יותר, הוא מגיב בהצבת גבולות, ואז בטוחה בו עוד פחות.הזוגיות שלכם עכשיו בתקופה רגישה. העניין הוא שאת לוקחת את חוסר הבטחון הזה מאד קשה, ואולי זה חלק משמעותי מהעניין. את לא מקלה בזה על עצמך, ולא עליו. איכשהו, את צריכה להביא את עצמך למצב יציב יותר. איך? – אני לא יודע. יש דרכים שונות. טיפול זה אחד מהם. אחר, הוא לקחת אחריות על עצמך, להבין שכך הוא, ואם את מחליטה שאת נשארת איתו גם כשהוא כך, ללמוד למצוא עיסוקים אחרים שיתפסו את זמנך ואת ראשך כאשר הוא לא איתך.