זוגיות: האם אפשר לבנות אמון?

שלום
דר' חסון,ראשית אני רוצה לפתוח בזה שאני קוראת המון עצות שלך, ממש בכל ריב או בעיה זוגית שיש לי, אני נכנסת לאתר ומחפשת מקרים דומים כדי ללמוד מתשובותיך.אני סטודנטית בשנה האחרונה (ג') בת 24, לפני כשנתיים הכרתי את בעלי. יצאנו תקופה של שנה וחצי לפני הנישואין ואנחנו נשואים מזה כחצי שנה. במחשבה לאחור הצעד הזה היה פזיז מאוד מבחינתי כי אני מרגישה שאיני מכירה אותו. מבחינתו הצעד היה בזמן הנכון וזה גורל (יש לציין שבעלי בן 27 שאפתן, נמרץ, פזיז, התקדם מאוד מהר בחיים ביחס לגילו- בעל עסק שמחזיק כ15 עובדים. והצעד של החתונה הייתה יוזמה שלו, אני שיתפתי פעולה כי הרגשתי שזה הבחור של חיי, אז למה לחכות?)נכון להיום הזוגיות היא כזו: אנחנו בקושי יוצאים מאז החתונה- מה שמאוד מפריע לי (טוען שעבר את הגיל של בילויים), לנופשים הוא אוהב לצאת רק עם עוד חברים (לא לבד), אנחנו לא מדברים כמעט בכלל-מה שמאוד מאוד מפריע לי (רוב שעות היום עסוק בעסק וביתר הזמן מעדיף לראות טלויזיה), סוציומט מאוד (אפשר לומד שהוא מאוד עצמאי, דואג לעצמו ורק לעצמו בהכל, בין אם זה בבוקר להכין קפה אחד, בין אם זה לבשל לעצמו וכדומה), כוחני ושתלטן- החלטות שלו נעשות לבד בלי התייעצות איתי, פשוט מציב לי עובדות שברוב המקרים איני מסכימה איתן וזה נגרר לריב. והתכונה שהכי קשה לי איתה- שקרן מצויין. לא פעם תפסתי אותו משקר לי (ולא רק לי, לכל הסובבים אותו)בנוגע לכל מיני עניינים (טוען שאלו שקרים לבנים כדי למנוע ריבים מיותרים). חצי שנה לפני החתונה היה לנו משבר אמון, גיליתי שהוא בגד בי ,הוא טען שלא היה כלום (גם פה הוא שיקר, כי היו כמה הוכחות בנושא). אגב, גם לאחר שאני מראה לו שהוא משקר הוא דבק בעמדתו כמו עו"ד בבימ"ש שמגן על רוצח ומשקר בנחישות.כל הדברים הללו מאוד מפריעים לי, עשיתי איתו אין ספור שיחות (על הכל) וכל מיני נסיונות לשיפור המצב, הוא טוען שמאוד אוהב אותי ומראה נכונות להשתפר אבל זה מורגש מאוד מאולץ ושקשה לו וגם לאחר תקופה קצרה המצב חוזר לקדמותו.נכון להיום הדילמה הכי גדולה שלי היא שהוא מאוד רוצה ילדים. לפעמים יש בי הרגשה שהסיבה שהוא התחתן איתי זה רק בשביל זה (ושאני עונה לו על הדרישות שחיפש- משכילה, יפה, ממשפחה טובה). אף פעם ולו פעם אחת לא הרגשתי בטחון בזוגיות הזו ולא בו. זה מאוד חסר לי. וזו הסיבה היחידה שאיני רוצה ילדים כרגע (מפחדת להיות גרושה עם ילד), לפחות לא עד שיהיה לי בטחון. היו לי קשרים קודמים ואף פעם לא נתקלתי באדם כל כך מופנם ומרוכז בעצמו.החיי חברה שלי הפכו להיות עם חברות בין אם זה שיחות חולין, בילויים והתייעצויות.התייעצתי עם יועצת זוגית בנושא (הוא לא רצה להגיע לפגישה), היא הגדירה אותו כ"עבריין שתפס בחורה טובה" ושעליי לאזור כוח ולהיפרד ממנו. מאז לא הלכתי שנית, לא כי אני חושבת שהיא טועה אלא כי אני באמת אוהבת אותו וחושבת שאם היה נשבר המחסום הזה בנינו הייתה זוגיות מוצלחת ונפלאה, ביתר הנושאים בחיים אנחנו מאוד מסתדרים (משפחות, משק בית, כלכלה, וכו') ומבחינתי חבל לשבור את הכילים לפני שאבדוק את המצב לעומק.סליחה על האורך אבל רציתי שתקבל תמונה כללית מספיק ברורה לגבי המצב ושתוכל לייעץ לי לפי ניסיונך- האם זה טיפוס שלא ישתנה? האם זה מחסום שצריך לשבור בצורה כזו או אחרת? עד מתי לחכות עם עניין הילדים (כי אני לא חושבת שאי פעם יהיה לי 100% בטחון ) ? והאם יש כילים להתמודדות עם התחושת בדידות הזו? (למרות שחברות ממלאות את החלל החסר, עדיין חסר לי גבר בחיים... )תודה מראש

מיכל יקרה,
אני לא יודע אם הוא יוכל להשתנות או לא. אבל את צודקת שאת אמורה לחכות בעניין הילדים, כדי לדעת אם יש סכוי שתרגישי טוב בזוגיות הזו. נדמה לי שלומר שהוא "עבריין" זה מוגזם, אלא אם הבאת ליועצת הזו ראיות על פשיעה שלו. ההקצנה הזו שלה, בדיוק כמו אמירה שאת צריכה לאזור כוח כדי להיפרד ממנו, אם אינן שיקוף של מה שאת אמרת, אינם במקום. כעובדה – את לא שם. לפחות עדיין לא.את מתארת אדם סגור, הדורש שליטה, ומתקשה להיפתח כדי שהממתקים שהחיים מספקים לו לא יילקחו ממנו. האם אפשר שייפתח, ושיכניס אותך למעגל האמון שלו שאולי לא כולל אף אחד, ואולי אח או אבא או חבר טוב? אפשר. אבל לא קל בכלל. הוא צריך לרצות להתחיל תהליך, אבל אפשר שתתחילי אותו את לבד, אם הוא ימשיך לסרב בהתחלה, בנסיון ליצור להביא אותו להבנה שכדאי לו להכניס אותך למעגל הפנימי שלו. מבחינתו, יהיה לזה מחיר – שהוא ויתור על חיזורים עם אחרות, אם זה משמעותי בשבילו, אבל יכול להיות שהוא יבין שבכל פרמטר אחר הוא מרויח פרטנר אמיתית. אני לא יודע אם הסיכוי לזה הוא טוב, אבל זה אפשרי. עם הרבה סבלנות שלך.

שמחתי לשמוע את דעתך, תודה רבה.