זוגיות אחרי לידה: טיפים להתמודדות

אורן שלום,אני מחפשת הקלה לתחושות עמוקות וצורבות שאני מנסה להיפתר מהן ולא יודעת איך. אני נשואה +תינוקת בת שנה וחודשיים. אני רוצה לכתוב פתוח אך תמיד חוששת שיקראו את מה שכתבתי. אני ממתגעגעת לחיים ומרגישה שאני חיה לידם. לא ממצאה את הרגע לא נהנית ממה שאני עושה, הזמן עובר ואני נשאבת אל תוך ריק ענק. אני מאוד מעריכה מצד אחד את המשפחה שהקמתי ומצד שני חסרה לי האינטימיות בזוגיות, חיי חברה עשירים יותר..לפעמים ברגעי שעמום אני נכנסת לפייסבוק ונראה שכל מי שנמצא שם מאושר...כולם נראים מחויכים, מצולמים ברגעי שיא ורק הפייסבוק שלי ללא רוח חיים..אני יודעת שזו פיקציה- אין לי זמןסבלנותרצון להתחיל להתעסק עם מה שמיותר, אבל התחושה של הגעגוע למשהו הזה מפעם שיוצר את הפרפרים בבטן, או בכלל- אין בי התלהבות יותר. אני כבויה, אני אוהבת את בעלי אבל לא מאוהבת בו ולכן עולות לי הרבה מחשבות על אקסים, אני מניחה שזה לא באמת בגלל האקסים אלא בגלל החוויות שהיו לי איתם ומה שהם הצליחו לגרום לי להרגיש. הבן זוג שלי הוא ציני, לא מחובר לרגש, למוזיקה, כך יוצא שאין לי עם מי לצאת להופעות, לשמוע מוזיקה טובה, אני מגלה שאני גם לא ככ נהנית לצאת לבלות איתו...אני מנסה לדבר איתו אבל ללא הועיל, הוא לוקח הכל בקלות, הלוואי ואני יכולתי לקחת את הדברים באופן הזה...אבל משום מה ככ חשובה לי החברה ואני כל הזמן מחפשת את מקומי באיזו חברה, לא חבר חברה בודדים אלא קומונה..רשת חברתית תומכת..אולי אני מחפשת כל הזמן תחליפים לעוגן שאני לא מצליחה לייצר לעצמי, ואולי הזוגיות שלי לא מספיק טובה. אולי אם היא הייתה טובה לא הייתי צריכה לחפש ריגושים כל הזמן במקומות אחרים- ואני אפילו לא מתכוונת לסקס..אבל אם הנושא הועלה- גם שם אין לי סיפוק. אני לא רואה את עצמי בוגדת. ואני משתדלת להיות מאוד מוסרית אבל משהו לא עובד לי ואני מתוסכלת כבר די הרבה זמן. איך יוצאים מהפלונטר הזה? למישהו יש רעיון? למה אני מרגישה לבד רוב הזמן? האם חברים חדשים באמת יכולים לפתור את התחושה הזאת?

ליהי יקרה,
הזמן שלאחר הלידה, ולאחר הבאת ילד למשפחה, הוא זמן רגיש בדרך כלל. האושר הפנימי שנשים רבות חשות עם נוכחות היישות הקטנה של ילד או ילדה, לא תמיד מספיק. קיים גם צורך בהערכה, ואת זה מקבלים מבן הזוג ומהחברה (כלומר, מהמבוגרים). וכנראה זה ה"עוגן" שעליו את מדברת. כשזה חסר, קל להרגיש סוג של "ריקנות", ואת מחפשת פתרונות שאולי אינם פתרונות אמיתיים, כמו מחשבות על האקסים. אולי כי את לא רואה מספיק את האפשרות למצוא פיתרון בתוך מה שקיים.כנראה משהו בתפקוד הזוגי שלכם הפנה אתכם פנימה, אל הילדה שהפכה להיות המרכז, ושכחתם את עצמכם ואת הזוגיות שלכם. חשוב ששניכם תלמדו להניח לה מדי פעם, ולדאוג לעצמכם - לחברת מבוגרים, לעשייה זוגית ולפעילויות תרבותיות ו/או חברתיות שיתנו לך סיפוק אחר, לא רק סיפוק הורי. ככל שתשכילו לעשות זאת ביחד, לפחות בחלק מהפעילויות, כך החיבור הרגשי שלך אליו יהיה טוב יותר. האם את צריכה בנוסף לעשות גם דברים בנפרד? - אולי. אבל אני חושב שחשוב שאת והוא תתנהלו גם כזוג, ולא רק כהורים.